מאגר הכתר קהלת פרק ה עם פירוש רש"י

פרק ה
(א) להוציא דבר לפני האלהים - לדבֵּר קשה כלפי מעלה. כי הוא בשמים ואתה על הארץ - ואפילו חלש מלמעלה וגיבור מלמטה , אימת חלש על הגיבור; וכל שכן שגבור למעלה וחלש למטה! (ראה קה"ר ד , יח). (ב) כי בא החלום ברוב עניין - כי דרך החלום לבא ברוב הרהורין שאדם מהרהר ומעיין ביום. ודרך קול כסיל לבא ברוב דברים - בהרבותו דברים מוציא קול של כסילות מפיו , כי [ברב דברים] לא יחדל פשע (ע"פ מש' י , יט); לכך אני אומר: יהיו דבריך מעטים! (ג) אין חפץ בכסילים - אין חפץ להקדוש ברוך הוא ברשעים הנודרין ואין משלמים. [(ת"ג:) יש מפרשין כי אין חפץ בכסילים - אינו חפץ בתקוות המתנת זמן , אלא מה שתדור שלם מיד; כמו "ישמו כסלם באלהים" (ראה תה' עח , ז); "לזהב כסלי" (ראה איוב לא , כד).] (ה) אל תתן את פיך בנדר לחטיא את בשרך - שיפקד העון על בניך. ואל תאמר לפני המלאך - שליח הבא לתובעך צדקה שפסקת ברבים , כי שגגה היא: בשגגה פסקתיה; כסבור הייתי שהיה יכולת בידי ליתן. וחבל את מעשה ידיך - מצות שהיו בידך , שעשית כבר , ואיבדתם. כך נדרש במדרש (ראה קה"ר ה , ג). על קולך - בשביל קולך. (ו) כי ברוב חלומות וגו' - אשר כל מה שיאמרו לך חלומות ונביאי הבל ודברים הרבה לפרוש מאת המקום , כי את האלהים ירא - הרי כי משמש בלשון 'אלא': אל תשמע אל החלומות , אלא את האלהים ירא. (ז) אם עשק רש וגזל משפט וצדק וגו' - אם תראה במדינה שהם עושקים את הרשים וגוזלים את המשפט ואת הצדק , אל תתמה על חפצו של מקום כשיביא עליהם רעה; כי הגבוה מעל גבוה שומר - ורואה את מעשיהם , וגבוהים יש עליהם - העושים שליחותו של מקום , וידם תקפה [ליפרע מהם]. גזל משפט - גזל של משפט. לפי שהוא דבוק הוא נקוד גֵזל , פתח קטן; שאם לא היה דבוק היה נקוד 'גָזל' , קמץ. עניין אחר: אם תראה שהם עושקי רשים וגוזלי משפט , ורואה אתה צדק בא לעיר , שהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה ואינו נפרע מהם - אל תתמה על חפצו של מקום , כי כן דרכו להאריך אפו. כי גבוה מעל גבוה שומר - ממתין עד שתתמלא סאתם , וגבוהים יש לו עליהם - ליפרע מהם בבא עת פקודתם; כמו "ולא תשמור על חטאתי" (ראה איוב יד , טז); "שומר אמונים" (יש' כו , ב); "שמר את הדבר" (בר' לז , יא). (ח-ט) ויתרון ארץ בכל היא - ויתרה של יושבי הארץ , שהם מתגאים ומכעיסים למקום , בכל היא - בכל דבר הוא עושה שליחותו ליפרע , ואפילו על ידי יתושין , כדרך שעשה לטיטוס (ראה ב"ר י , ח). מלך לשדה נעבד - הקדוש ברוך הוא נעשה פועל לציון , ליתבע עלבונה ממחריביה , ולשלם שכר לבוניה. אוהב כסף לא ישבע כסף - אוהב מצות אינו שבע מהם. ומי האוהב בהמון - מצות רבות , ולא תבואה - ואין באחת מהן מצוה מסויימת וניכֶּרת , כגון בניין בית המקדש ובית הכנסת וספר תורה נאה - גם זה הבל; כך נדרשים שני מקראות הללו במדרש. ועוד פנים אחרים הגונים , אך את זה הקדמתי , לפי שהוא מעניין "וגבוהים עליהם" (לעיל , ז) , שסמכן הכתוב יחד. דבר אחר: ויתרון ארץ בכל היא - שכר עבודת האדמה חשוב הוא על הכל , שאפילו הוא מלך , צריך הוא להיות נעבד לשדה; אם עשתה הארץ פירות , יש לו מה יאכל , ואם לאו - הוא מת ברעב. אוהב כסף לא ישבע כסף - לא יאכל כסף. ומי אוהב בהמון - ממון , לא תבואה - שאינו אוסף לו פירות - גם זה הבל. דבר אחר: ויתרון ארץ בכל היא - שכרן של ישראל בכל דברי תורה הוא: בין במקרא , בין במשנה , בין בתלמוד. מלך לשדה נעבד - מלך במקרא ומשנה , עודנו צריך להיות נעבד לבעל התלמוד , שהוא משדד ומסדר לפניו הוראות איסור וטומאה וטהרה ודינין. אהב כסף - תורה - אינו שבע בה. והאוהב בהמון תורה , לא תבואה - מי שיש לו מקרא ומשנה ואין לו תלמוד , מה הנאה יש לו? כל אלה בויקרא רבה (ויק"ר כב , א). (י) ברבות הטובה - כשישראל מטיבין מעשיהן , רבו אוכלי מתן שכר המצות; ומה כשרון לבעליה - הקדוש ברוך הוא , בכל הטבת מעשיהם , כי אם ראות עיניו - שרואה שהם כפופים לו ונחת רוח לפניו , שאמר ונעשה רצונו. וכן לעניין הקרבנות: ברבות הטובה - שמביאין נדבות הרבה , רבו הכהנים אוכליה; ומה כשרון לבעליה - הקדוש ברוך הוא , כי אם ראות עיניו - שאמר ונעשה רצונו. (יא) מתוקה שנת העובד - עובד האדמה ישן ועריבה שנתו עליו , בין שהוא אוכל מעט בין שהוא אוכל הרבה , כי כבר הורגל בכך; והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון - ושובע נכסים של עשיר בעל פרגמטיאות הרבה , אינו מניח לו לישון - כל הלילה מהרהר בהן. דבר אחר: מתוקה שנת העובד אלהים; אם מעט ימי שניו אם הרבה ימי שניו , יאכל שכרו המועט כמרובה. משה פירנס את ישראל ארבעים שנה ושמואל הנביא פירנס עשר שנים , ושקלן הכתוב זה כזה , שנאמר "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו" וגו' (תה' צט , ו). כך נדרש בתנחומא (כי תשא ג). והשבע של עשיר - בעל שמועות , איננו מניח לו לישון - בקבר; שנאמר "דובב שפתי ישינים" (שה"ש ז , י) - כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו , שפתותיו דובבות בקבר (ראה יבמות צז , א). (יב-יג) עשר שמור לרעה - כעשרו של קרח , שעל ידו נתגאה וירד לשאול. ואין בידו מאומה - אף זכות אבות. (יד-טז) ומאומה לא ישא בעמלו - כשימות לא ישא בידו שום זכות צדקה שעשה מממונו בחייו. כל עומת שבא אותו הממון , כן הלך. וחוליו - כמו 'וחלי' , והו"ו יתירה , כמו ו"ו של "חיתו יער" (תה' קד , כ). [וגם זה רעה חולה - ועוד מלבד קרח ראיתי רעה חולה בשאר בני אדם , אפילו אינם אבודים בעושרם ואינו שמור לרעתם: יש עושר כל עומת שבא לידו כן ילך ויכלה מידו , ולא גמל בו חסד , ומה יתרון לו שיעמול וטורח לאיין. גם כל ימיו בחשך יאכל , ולא עוד , אלא חשך וכעס וחולי , שדואג בכל יום: עכשיו יבאו שוללים לבוז , ולא שקט לבו; הרי לא נהנה בו , ורוגז הוא לו.] (יז) לאכל (בנוסחנו: לאכול) ולשתות ולראות טובה - לעסוק בתורה , שהוא "לקח טוב" (ראה מש' ד , ב). ואל יקבץ הון רב , אלא בחלק הניתן לו ישמח , כי הוא חלקו. (יח) והשליטו לאכל ממנו - בחייו , ולשאת את חלקו - במותו; שזיכהו לעסוק בתורה ובמצוות בחייו כדי שיקבל שכר. (יט) כי לא הרבה - שאין אורך ימים בעולם הזה. יזכור את ימי חייו - כי מעט הם ולא הרבה , ולמה יטרח לאסוף הון? יטרח בדבר העומד לו לעולם הבא! כי האלהים מענה - הקדוש ברוך הוא עדות קבועה לזה לעולם. בשמחת לבו - ששמח לעשות טוב בחייו. [מענה - נקוד פתח קטן , לכך אני מפרשו שם דבר , כמו "כי אין מענה בפי שלשת האנשים" (איוב לב , ה).] וראיתי במדרש (ראה קה"ר ה , כו): זה אלקנה שמדריך את ישראל לעלות לשילה ברגלים; ובדרך שמעלה אותן בשנה זו לא היה מעלה אותם לשנה אחרת , כדי לפרסם את הדבר ולהרגילם. לפיכך ייחסו הכתוב "ועלה האיש ההוא מעירו [מימים ימימה]" (ש"א א , ג). ואומר אני , שהמדרש הזה על סוף המקרא הוא: כי האלהים מענה בשמחת לבו - זה אלקנה , שקבע לו הקדוש ברוך הוא עדות בכתובים והעיד עליו: "ועלה האיש ההוא מעירו" וגו'. בשמחת לבו - שהיה שמח ברגל.