מאגר הכתר קהלת פרק ה עם פירוש ראב"ע

פרק ה
(א) אל תבהל - אל יוציא פיך מלים לפניו בביתו בבהלה , ולבך אל ימהר כן , כי אם תביננו. כי הלב כמו אובד ותועה בעסקי העולם , על כן אמר משיח יי': "מצא עבדך את לבו" (ש"ב ז , כז). ודע , כי האלהים נצב עליך ורואה אותך ושומע דבריך , כי הוא בשמים - בגובהי הגבוהים , ואין למטה ממך. על כן יהיו דבריך מעטים - שלא תסתכן; כמו שהיה כהן גדול ביום הכיפורים מתפלל תפילה קצרה ויוצא (ראה משנה יומא ה , א). אמר אברהם המחבר: הנה נא הואלתי לדבר (ע"פ בר' יח , כז) , כי בעבור היות כבוד המקום מלא כל מקום , ולא יוכל האדם להשמר בכל מקום , הוכן לו מקום שיהיה לו קבוע לתפילתו , והוא חייב לכבדו. גם חייב הוא האדם להודות ולשבח לאלהיו בכל רגע , כי חסדו עמו בכל חלקי הרגע שייחינו ויתענג בהרגשות. רק בעבור היות האדם מתעסק בעסקי העולם , הושם לו זמן שיתפלל בו , והם עתים ידועים: ערב ובקר וצהרים , כי מי שיש לו עינים ידע עת צאת השמש ועת נטותו ועת בואו. על כן חייב אדם כשיתפלל שישמור פתחי פיו , ויחשוב בלבו שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים אשר בידו להחיות ולהמית. על כן אסור שיתפלל אדם ויכניס בתוך תפלתו פיוטים לא ידע עיקר פירושם; ולא יסמוך על המחבר הראשון , כי אין אדם אשר לא יחטא (ע"פ קה' ז , כ) , או המעתיקים חטאו. וכלל אומר: יש בפיוטי רבי אלעזר ברבי קליר , מנוחתו כבוד , ארבעה דברים קשים: הדבר האחד - שרובי פיוטיו חידות ומשלים; ואזכיר מפיוטיו אחד , והוא 'ליראי יקפיל , וחדשים יכפיל , ליום זה פור הפיל , ומציון ימלוך'. יש מפרשים כי 'ליראי' הוא ביו"ד , ועניינו: המשיח יקפיל הארץ לפניו; 'וחדשים יכפיל' - שיכפיל חדשי השנים וימהר ביאתו. ויש אומרים כי הוא בלא יו"ד , ועניינו: יעביר - מלת "ראי דרכך בגיא" (יר' ב , כג); 'וחדשים יכפיל' - יסתיר , והם העצבים חדשים מקרוב בא (ע"פ דב' לב , יז). וחכמי הדור יפרשו: 'לראי יקפיל' - שיעביר אלה השמים הנמשלים לראי מוצק; 'וחדשים יכפיל' הם השמים החדשים. גם זה איננו נכון , כי אין משמע לשונו כי אם יעביר ראי , ויכפיל חדשים - אולי עבותים הם , ויכפילם כדי שתהיה המכה בהם קשה. היתכן שיאמר אדם: אין בכל החיים חכם כעַיִר , ויאמר כי עניינו 'אדם' , שנאמר "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא , יב)?! או יאמר: אשרי העם עובדי אש ומשתחוים לשמש; ויאמר כי אש הוא השם הנכבד והנורא , שנאמר "כי יי' אלהיך אש אוכלה" (דב' ד , כד) , גם הוא שמש , דכתיב "כי שמש ומגן יי'" (תה' פד , יב)?! אף כי אלה בלי כ"ף דמות , כמו "כראי חזקים" (ראה איוב לז , יח); ולא דמה הכתוב השחקים לראי כי אם בחוזק. היתפלל אדם 'ברוך אתה אריה' , בעבור שמצא על המקום "כאריה ישאג" (הו' יא , י)? הייטב בעיני יי' (ע"פ וי' י , יט)?! ולמה לא נלמוד משלמה , שלא היה חכם אחריו כמוהו , והנה תפלתו שהתפלל - מודעת , וכל יודע לשון הקודש יבין אותה , ואיננה חידות ומשלים; וכן תפילת דניאל , שהיה משרא קטרין (ראה דנ' ה , יב). והנה אלה לא התפללו כי אם בדברים מבוארים , שהיו חכמים; אף כי המתפלל על אנשים רבים , וכולם אינימו חכמים! וכן כל תפילה לחול ולקודש שתיקנו הראשונים , אין בה חידות ומשלים. ומה עניין יש שיכפיל השמים החדשים? היהיו שנים ויכפילם?! ולאמר על המקום 'ליום זה פור הפיל' - איננו נכון , כי המשליך גורל לא ידע מה יהיה. והיה ראוי שיברח ממלת 'פור הפיל' , כי לא תמצא כי אם במקום הצורר (ראה אס' ג , ז). ועוד: אחר שיעביר אלה השמים והארץ , איך ימלוך מציון , והיא חלק מהארץ? ענה אחד מחכמי הדור ואמר , כי חרוז 'יקפיל' הצריכו שיאמר 'פור הפיל'. השיבותי , כי לא מצאנו הנביאים בכל תפלתם שהתעסקו בחרוז; ועוד: היה עושה על חרוז אחר , ולמה רכב על פיל , ואותו לארץ יפיל? ואם ראה בחלום שיעשה חרוז על פיל , והוצרך בהקיץ לפתור חלומו , היה אומר: 'לוחץ יעפיל , להתנשא יפיל , ורמי לב ישפיל , ומציון ימלוך'. והדבר השיני: שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד. וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינימו לשון הקודש. וכן אמרו (ראה חולין קלז , ב): לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד. ומי הביאנו בצרה הזאת להתפלל בלשונות נכריות? הלא נחמיה הוכיח המדברים לשון אשדודית (ראה נחמ' יג , כד) , ואף כי בעת התפילה! ולמה לא נלמוד מהתפלה הקבועה שהיא כולה דברי צחות בלשון הקודש; ולמה נתפלל בלשון מדי ופרס ואדום וישמעאל? והדבר השלישי: אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעיות גדולות , כמו 'אנסיכה מלכי' (פיוט למלכויות ליום א' של ראש השנה); והנמצא מזה העניין: "ואני נסכתי מלכי" (תה' ב , ו) , והוא מבניין 'הקל' על משקל "נפלתי" (מי' ז , ח) ו"נדרתי" (ש"ב טו , ז); והעתיד: 'אסוך' או 'אנסוך' , כמו "אפול" (יח' א , כח) ו'אדור'. ומהבנין 'הכבד' יאמר "הפיל" (ש"א ג , יט) , והעתיד: "אפיל" (יר' ג , יב); וכן מן 'הסיך' יאמר "אסיך" (תה' טז , ד) , או 'אנסיך' בהראות הנו"ן , כמו "ולנפיל ירך" (במ' ה , כב). והנה יהיה פירוש 'אנסיכה מלכי' - אעשה ממנו נסך , כמו "בל אסיך נסכיהם מדם" (תה' טז , ד)! ויש מפרשים (ראה מחברת: 'סך') "נסכתי מלכי" (תה' ב , ו) - כמו משחתי; ואם הוא הפירוש אמת , תהיה טעות שנית. ולמה לא אמר 'ארומם מלכי' , או 'אשבח' ו'אודה' , או 'אקדיש' , רק בקש מלה להראות חכמתו לשומעים? ואנחנו חייבים לדעת דקדוק הלשון היטב , שלא נטעה כמו המברכים ברכת המזון , שיאמרו 'זננו' , ולא ידעו כי 'זננו' הוא מן 'זנה' , כמו 'עֲנֵינו' מן 'ענה'; ולא יֵאמר מן 'זן' כי אם 'זונינו' , כמו "שובינו אלהי ישעינו" (תה' פה , ה). ופעם יאמר 'צו' לשון עבר , והוא לשון צווי! כאשר יאמרו רבים בתענית 'שֶחַל עניו פניך' , וידוע שהשי"ן במקום 'אשר' , כמו "מה שהיה הוא שיהיה" (קה' א , ט); ו'חל' הוא לשון ציווי לעתיד , כמו "חל נא את פני יי'" (מ"א יג , ו); והנכון - 'שחִלה' , כמו "ובהכנעו חלה את פני יי'" (צירוף של דה"ב יב , יב; לג , יב). ועוד , כי לשון הקודש ביד רבי אלעזר נוחו עדן עיר פרוצה אין חומה (ע"פ מש' כה , כח) , שיעשה מהזכרים נקבות והפך הדבר. ואמר 'שושן עמק אויימה' (חזרת הש"ץ במוסף ליום הכיפורים) , וידוע כי ה"א 'שושנה' - לשון נקבה , וישוב הה"א תי"ו כשיהיה סמוך: "שושנת העמקים" (שה"ש ב , א). ובסור הה"א או התי"ו יהיה לשון זכר , כמו "צדקה" (בר' טו , ו) ו"צדק" (וי' יט , לו). ואיך יאמר על שושן 'אויימה'? ולמה ברח מהפסוק ולא אמר 'שושנת עמק אויימה'? ועוד: מה עניין לשושנה שיתארנה באימה , התפחד השושנה? ואין תואר השושנה כי אם 'קטופה' או 'רעננה' או 'יבשה'. אמר אחד מחכמי הדור: הוצרך לומר 'אויימה' בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. השיבותי: אם זאת חרוזה עשירה , הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים , שחבר 'הר' עם 'נבחר'; אם בעבור היותם שניהם מאותיות הגרון , אם כן יחבר עמם אל"ף ועי"ן! ועם הבי"ת והו"ו שהוא גם מחבר 'לוי' עם 'נביא' , יחבר עמם מ"ם ופ"ה , ויהיו כל החרוזים חמשה , כמספר מוצאי האותיות! ואם סיבת חיבור ה"א עם חי"ת - בעבור היות דמותם קרובות במכתב , אם כן יחבר ר"ש עם דל"ת; ואף כי מצאנו "דעואל" (במ' א , יד) - "רעואל" (במ' ב , יד) , "דודנים" (בר' י , ד) - "רודנים" (דה"א א , ז). וכן יחבר 'משפטים' עם 'פתים' כי הם ממוצא אחד , ונמצא הטי"ת תמורת תי"ו , כמלת "נצטדק" (בר' מד , טז) , "הצטידנו" (יהו' ט , יב) , "ויצטירו" (שם , ד). וכן חיבר 'יום' עם 'פדיון' ו'עליון' , גם זה איננו נכון; אע"פ שימצא מ"ם במקום נו"ן , כמו "חיין" (איוב כד , כב) ו"חטין" (יח' ד , ט) , איך יחליף מ"ם 'יום' שהוא שורש , עם נו"ן 'עליון' או 'פדיון' , שהוא מן 'עלה' ו'פדה' , והוא איננו שורש? ועוד: מה עניין החרוז? רק שיהיה ערב לאוזן , ותרגיש כי סוף זה כסוף זה! ואולי היתה לו הרגשה ששית , שירגיש בה כי המ"ם כמו הנו"ן , ואינימו ממוצא אחד? ועוד חיבר 'עושר' עם "עשר תעשר" (דב' יד , כב); גם זה איננו נכון , רק אם היה המתפלל אפרתי (ראה שו' יב , ו). יש אומרים (ראה גיטין פג , א - ב): אין משיבין את הארי לאחר מיתה. התשובה: רוח אל עשתנו כולנו , ומחומר קורצו (ע"פ איוב לג , ד) הקדמונים כמונו , ואוזן מלין תבחן (ע"פ איוב יב , יא). וכולנו נדע כי דניאל היה נביא ורב על כל חרטומי בבל וחכמיה , והנה אמרו חכמינו ז"ל (ראה מגילה יב , א): טעה דניאל בחשבונו; והחשבון הוא דבר קל! ועוד , שירמיה הנביא בזמן דניאל היה! ואחר שהראו חכמינו הראיה על טעותו , האמור יֵאָמר להם: אילו היה דניאל חי , היה מטעה המטעים אותו?! ואחרים אמרו (ע"פ סנה' קו , ב): רחמנא ליבא בעי - אם כן , למה נצטרך לדבר? כי הוא יודע תעלומות לב! והלא תיקנו הקדמונים לאמר בצום כיפור (? ראה תחינה לשליח ציבור במוסף של ר"ה): 'היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל ואל יכשלו בלשונם'. והדבר הרביעי: שכל פיוטיו מלאים אגדות ומדרשות , וחכמינו אמרו (שבת סג , א): אין מקרא יוצא מידי פשוטו; אם כן , אין ראוי להתפלל אלא על דרך פשט , ולא על דבר שיש לו סוד או הוא על דרך משל , או הוא כעניין שאין הלכה כמותו , או שיתפרש לעניינים רבים. הלא ידענו ממדרש שיר השירים (ראה שה"ר א , יא; שבועות לה , ב) , שכל 'שלמה' שהוא שם - הוא קודש , ועניינו: המלך שהשלום שלו; הנכון להתפלל אדם ויאמר בתפילתו: הושיעני המלך שלמה?! והנה מצאנו במקרא האומרים "מה משא יי'" (יר' כג , לג) , וידוע כי יש "משא" כמו 'נבואה' (יש' יג , א); והמדברים לירמיה "מה משא יי'" - לא ידע הנביא סודם , שלא היו אומרים כי אם מעניין "איש איש על משאו" (במ' ד , מט). ואמר היודע הנסתרות לנביא שיאמר להם , "כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את דברי" וגו' (יר' כג , לו); אכן תאמרו: "מה דבר יי'" ו"מה ענה יי'" (שם , לה) , שאין במלה ספק בעניין. וכן "לא תקראי לי עוד בעלי" (הו' ב , יח) - והלא הוא בעל נעורים , כמו 'איש'? לכן בעבור היות שם 'בעל' ספק עם שם 'הבעל' שהוא צֶלם , אמר הנביא: אפילו מלה שיש בה ספק , כעניין 'צלם' , לא תאמרי לי , כי אם "אישי". והגאון רבינו סעדיה ז"ל נשמר מאלה הארבעה דברים בבקשותיו השתים , שלא חיבר מחבר כמוהם , והם על לשון המקרא ודקדוק לשון , באין חידות ומשלים ולא דרש. וחכם היה בצרפת , גם הוא חיבר בקשה , תחלתה 'אמרי האזינה יי'' (ע"פ תה' ה , ב) , ויש בה דברים אינימו נכונים: מהם שאמר 'הרחבת עולמות אין להם גבול' - ומה שאין לו גבול , איננו נברא! ואמר 'כי שמך בך ובך שמך' - ואילו ידע מה פירוש 'שֵם' , לא היה זה הדבור עולה על לבו. ועוד: אחר שאמר 'כי שמך בך' , הלא הוא בעצמו 'ובך שמך'! כי מה הפרש בין 'שלום עליך' או 'עליך שלום'; 'ראובן אתה' או 'אתה ראובן'; "תפשום חיים" (מ"א כ , יח) או "חיים תפשום" (שם); "יברכך יי' וישמרך" (במ' ו , כד) - "יי' ישמרך מכל רע" (תה' קכא , ז)? ואין זה דרך תפילה , כי אם דרך שחוק. וחכם אחד חיבר שתי מלות והיו לאחדים בפיו (ע"פ יח' לז , יז) , ואמר 'אברמל'; פירושו: אבאר מלה , או אברר מלה. והנה עשה הפך מה שאמר , כי לא באר המלה ולא דבר ברור , רק בלל בשפתו שפת הקודש. ולא אוכל לבאר אחד מני אלף מטעיות הפייטנים. והטוב בעיני שלא יתפלל אדם בהם , כי אם התפילה הקבועה; ויהיו דברינו מעטים , ולא נענֵש בדין. (ב) כי בא - כשיהיה החלום מעורב מעניינים רבים ― ידוע שהוא מתערובת המאכלים והתגבר אחת מהארבעה שרשים (ראה פירושו לבר' ג , יט) ― לא יהי לו פתרון , ולא יורה על טוב או רע , כי הבל הוא. כן ידמה הכסיל שירבה דברים; וכל המרבה דברים בכל מקום מביא חטא , אף כי במקום המוכן להזכיר שם הגבוה בו. (ג) כאשר. כאשר צויתיך שתשמר בבית האלהים בדבריך (ראה לעיל , א) , גם כן אתה חייב להשמר בכל מקום. וכל עת שתזכור השם או תדור נדר לו , תשמור מוצא שפתיך (ע"פ דב' כג , כד); ולא תהיה מן הכסילים , כי אין חפץ בם. (ד) טוב - כענין "וכי תחדל לנדור" (דב' כג , כג). (ה) אל תתן. למה יהי פיך מוליד חטא ורע על בשרך , שהוא הגוף , אם לא תשלם את אשר דברת בפיך?! ודע , כי נוכח יי' דרכי איש , וכל צעדיו יספור (ע"פ מש' ה , כא; איוב לד , כא) , ומלאך ממשרתיו ממונה לכתוב בספר כל הדיבורים היוצאים מפי האדם , ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא הנדר שנדרתי. וחבל - כמו 'והשחית' , וכמוהו "מחבלים כרמים" (שה"ש ב , טו). ויש 'חִבֵּל' מלשון לידה , כמו "יחבל און" (תה' ז , טו); "חבלתך אמך" (שה"ש ח , ה) - ויתכן היותו מן "צירים וחבלים" (יש' יג , ח) , בעבור "חבלי יולדה" (הו' יג , יג). ו'חִבֵּל' שלישי - "וכשוכב בראש חבל" (מש' כג , לד) , והוא התורן שכל החבלים תלויים בו; והוא שם התואר , כמו "איש אטר" (שו' ג , טו). (ו) כי ברב - כענין "כי בא החלום ברוב ענין" (לעיל , ב); אך את האלהים ירא - בכל דבר. או עניינו: ראה אתה חלומות רבים ודבר הבלים והרבה לדבר , רק ירָא האלהים; והענין: שכל דיבור מותר לך , חוץ אם היה בו זֵכר לשם. (ז) אם - שמא תחשוב כי אין שומר על דיבורך , בעבור שתראה חמס בפרהסיא ואין מושיע. וזכר רש - בעבור שחייב האדם לעזרו , והנה הוא עשוק. וגזל משפט - סמוך , כמו "וגֶדר אבניו" (מש' כד , לא); ובמוכרָת - כענין "גָדר מזה" (במ' כב , כד): "או בגָזל" (וי' ה , כא). וזכר במדינה - לעיני הכל , ולא במדבר. אל תתמה על החפץ - שתאמר: מה חפץ למקום , שלא יושיע. דע , כי שומר יש שרואה זה החמס; ואיננו אחד , רק הם רבים , וכל אחד גבוה מעל גבוה , ושומרים רבים לא ידע איש מספרם , כי הם גבוהים על אלה שמעלתם איננה שוה. והיודע סוד השם ידע , כי גבוה מעל גבוה הם חמשים וחמשה; ולא אוכל לפרש. (ח) ויתרון. כאשר השלים לצוות על יראת אלהים , שב להורות לו בדברי העולם , אי זו מלאכה טובה שיחיה ממנה ולא יהיה בה חטא. ואמר , כי יתרון עבודת הארץ בכל דבר הוא; אפילו המלך , שאין למעלה ממנו , נעבד לשדה בעבור צרכו , כי ממנו מחייתו. (ט) אהב כסף - נפשו לא תשבע; ומי אוהב בהמון לא תבואה - יש מי שאוהב לקבץ ממון בבגדים ומיני סחורות , ולא יאהב תבואה; גם זה הבל. וגם - ישוב על אוהב כסף , והוא המקבץ כסף וזהב בלבד. ויש אומרים: מי שאוהב בהמון לא תבואה לו; ויפרש המון - קנות עבדים ושפחות ושמשים רבים. והענין , שיאהב להיות המון לפניו. (י) ברבות. רַבּוּ אוכליה - מפעלי הכפל , והוא פועל עבר. ויֵאמר מהפעלים שהלמ"ד שלהם איננו שלם לשון ציווי לרבים 'רַבּוּ': "רבה צבאך וצאה" (שו' ט , כט). כשרון - כמו "טוב... וכשר הדבר" (אס' ח , ה); אחר שהטובה שלו - יאכלוה רבים לפניו , מה טוב לו בטובה? רק מראה עיניו. (יא) מתוקה. ידוע כי העשיר יפחד ביום ובלילה על עשרו ממלך וחומסים וגנבים. ועניין שבע - רוב ממון; שיחשוב בלילה מחשבות איך תשבע נפשו מעושר. או יהיה שבע שב על המאכל , כעניין "פן תשבענו והקאתו" (מש' כה , טז). ושנַת העובד - פתוח , כדרך כל סמוך; ו"אם אתן שנת לעיני" (תה' קלב , ד) - קמוץ (בנוסחנו: שנַת) , כי הלמ"ד הכרית הסמיכה. ואמר רבי משה הכהן הספרדי נוחו עדן , כי עניין "שנת" הקמוץ - 'שנתי'; וכמוהו "אף נחלת שפרה עלי" (תה' טז , ו); "עזי וזמרת יה" (שמ' טו , ב); גם הם קמוצים. (יב) יש רעה. יתכן היות חולה - מן "נחלה מכתי" (יר' י , יט) , מהפעלים שהלמ"ד שלהם איננו שלם , והענין: רעה כחלי רע , כעניין "וחלי רע הוא" (קה' ו , ב). או תהיה מלת חולה על משקל 'טובה' , מהפעלים שהעי"ן שלהם איננו שלם , מן "על ראש רשעים יחול" (יר' כג , יט). (יג) ואבד - אבד העושר בעניין רע שהביא על בעליו. והעניין: אילו אבד לבדו ולא יוליד רע , היה חצי רע. (יד) כאשר. בי"ת בעמלו - מקום מ"ם; כמו "והנותר בבשר ובלחם" (וי' ח , לב). (טו) וגם זו (בנוסחנו: זֹה) רעה חולה לכל באי העולם , כי ערומים באו וערומים ילכו; ומה יתרון לו שעמל להבל? (טז) גם. ביום , שהוא אור , לא יאכל , כי אם בחשך; והעניין: מרוב עסקיו ועמלו לקבץ ממון לא יאכל עד בֹא הלילה , והוא מלא כעס וחלי נפש , שהוא הפחד. (יז) הנה. זה הפסוק שלישי; והעניין: בעבור שהאדם ילך עומת שבא (ראה לעיל , טו) , ראיתי אני שאין טוב לאדם המתעסק לקבץ ממון , רק שיאכל וישמח. (יח) גם כל. לשאת את חלקו - זה החלק שישא עמו. (יט) כי לא - יש מפרש: אם לא יעמד לו הטוב הרבה , יזכור את ימי חייו שהתענג בהם , ויש לו בזכירתם שמחת לבב. והנכון בעיני שהוא כן: יזכור כי לא הרבה ימי חייו , ואת - נוסף , כמו "ובא את הארי ואת הדוב" (ראה ש"א יז , לד). כי האלהים מענה - עניינו: ממציא; כעניין "אענה את השמים והם יענו את הארץ" (הו' ב , כג). ויש אומרים שהוא מלשון 'ענה' , ועניינו: יענה השואל והמבקש כפי שאלתו; וכן "יענה את הכל" (קה' י , יט). ומענה - מהבניין 'הכבד הנוסף' , על משקל "מעלה נשיאים" (תה' קלה , ז). והעניין , שהמקום מסייע לו בשמחתו , כי הוא נתן לו והשליטו לאכול ממנו (ראה לעיל , יח). ועניין "ממנו" (שם) - שאין ראוי שיאכל יותר מדיי.