מאגר הכתר קהלת פרק ה עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ה
[א] אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים:
[ב] כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים:
[ג] כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בַּכְּסִילִ֑ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּדֹּ֖ר שַׁלֵּֽם:
[ד] ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תִדֹּ֑ר מִשֶּׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם:
[ה] אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֙יךָ֙ לַחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל־תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ כִּ֥י שְׁגָגָ֖ה הִ֑יא לָ֣מָּה יִקְצֹ֤ף הָֽאֱלֹהִים֙ עַל־קוֹלֶ֔ךָ וְחִבֵּ֖ל אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ:
[ו] כִּ֣י בְרֹ֤ב חֲלֹמוֹת֙ וַהֲבָלִ֔ים וּדְבָרִ֖ים הַרְבֵּ֑ה כִּ֥י אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים יְרָֽא:
[ז] אִם־עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה אַל־תִּתְמַ֖הּ עַל־הַחֵ֑פֶץ כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹהַּ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם:
[ח] וְיִתְר֥וֹן אֶ֖רֶץ בַּכֹּ֣ל ה֑יּא ה֑וּא מֶ֥לֶךְ לְשָׂדֶ֖ה נֶעֱבָֽד:
[ט] אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל:
[י] בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־רְא֥יּת רְא֥וּת עֵינָֽיו:
[יא] מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן:
[יב] יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ:
[יג] וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה:
[יד] כַּאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת כְּשֶׁבָּ֑א וּמְא֙וּמָה֙ לֹא־יִשָּׂ֣א בַעֲמָל֔וֹ שֶׁיֹּלֵ֖ךְ בְּיָדֽוֹ:
[טו] וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כָּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה־יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ:
[טז] גַּ֥ם כָּל־יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחָלְי֥וֹ וָקָֽצֶף:
[יז] הִנֵּ֞ה אֲשֶׁר־רָאִ֣יתִי אָ֗נִי ט֣וֹב אֲשֶׁר־יָפֶ֣ה לֶֽאֱכוֹל־וְ֠לִשְׁתּוֹת וְלִרְא֨וֹת טוֹבָ֜ה בְּכָל־עֲמָל֣וֹ׀ שֶׁיַּעֲמֹ֣ל תַּֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ מִסְפַּ֧ר יְמֵי־חַיָּ֛ו חַיָּ֛יו אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים כִּי־ה֥וּא חֶלְקֽוֹ:
[יח] גַּ֣ם כָּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא:
[יט] כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ:

פרק ה
(א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים - לדבֵּר קשות , כשם שאמרו דור המדבר: "או במדבר הזה לו מתנו" (במ' יד , ב); והוּשַב להם: "אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם. במדבר הזה יפלו פגריכם" וגו' (שם , כח - כט). כי האלהים בשמים ואתה על הארץ - ואפילו חלש למעלה וגבור למטה , אימת חלש על הגבור; כל שכן כשהגבור למעלה והחלש למטה (ראה קה"ר ד , יח). (ב) כי בא החלום ברוב עניין וקול כסיל ברוב דברים - דרך החלום לבוא ברוב הרהורים שאדם מהרהר ביום , והחלומות שוא ידברו (ע"פ זכ' י , ב); כן קול כסיל ברוב דברים - כי "ברוב דברים לא יחדל פשע" (מש' י , יט). (ג) כאשר תדור נדר לאלהים וגו' , כי אין חפץ בכסילים - אילו שמאחרין את נדרם , אע"פ שמשלמין אותו לאחר זמן , אין חפץ להקדוש ברוך הוא בהם. את אשר תדור שלם - לאלתר. (ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך - שתפסוק צדקה ברבים ולא תשלם. אל (בנוסחנו: ואל) תאמר לפני המלאך כי שגגה היא - פתרונו: כשגבאי צדקה [שהוא מלאך ושליח ציבור] נכנסין אצלך לגבות מה שנדרת , אל תאמר: שוגג הייתי בשעה שנדרתי; לאחר שנדרתי נתתי בדעתי שאין בידי יכולת ליתן כל כך. למה יקצוף האלהים על קולך - פתרונו: עלוב הוא אדם זה , שבדבר קל , שאין בו מעשה כי אם קול בלבד , שפסק צדקה ולא נתן , יאבד מעשה ידיו! וכן שנינו במשנה (? ראה סוכה כט , ב): בעון פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים , נכסי בעלי בתים יורדים לטמיון. (ו) כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא - מקרא זה מוסב למעלה , שאומר "כי בא החלום ברוב עניין" (פס' ב): שאם יהו מאיימין אותך בחלום: כך וכך יקרך , את האלהים ירא - ולא תירא מן החלום. וכן כשלבך מייעצך "להוציא דבר לפני האלהים" (לעיל , א) - את האלהים ירא. (ז) אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ - פתרונו: אם תראה עניים נעשקים , וכן אם תראה שהמשפט וצדק נגזלים , שאם תראה דור שאין אחד מהם קורא בצדק ואין נשפט באמונה (ע"פ יש' נט , ד) , אל תתמה על החפץ - היאך הקדוש ברוך הוא סובלם; כי גבוה מעל גבוה שומר - הקדוש ברוך הוא , שהוא גבוה על כל הגבוהים , ממתין להם שישובו בתשובה; וכיון שאינם חוזרים - מביא גבוהים עליהם לגבות מהם על גזל משפט וצדק שעשו. שומר - פתרונו: ממתין; כמו "ואביו שמר את הדבר" (בר' לז , יא). (ח) ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד - יתרונה שלעבודת האדמה בכל דבר היא: ביין , בתבואה ובפירות ובכל גידולי קרקע. מלך לשדה נעבד - אפילו מלך צריך לתבואה; שאם כנס כמה בתים מלאים זהב וכסף , אם אין לו תבואה לפרנס חיילותיו , אין לו בכל כסף וזהב שכנס הנאה. (ט) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל - שתי מדות בדיעות: יש אדם שאוהב כסף כל כך , שאם יצבור כעפר כסף (ע"פ איוב כז , טז) לא ישבע כסף , אלא כל שעה ושעה עמל להוסיף; ואינו אוהב המון רב - לקנות עבדים הרבה ובני בית הרבה; ויש לך אדם שאוהב המון רב בעבדים ושפחות ובני בית (ע"פ קה' ב , ז) , אע"פ שאין לו תבואה במה לפרנסם. ושניהם הבל: זה שכנס כסף וזהב הרבה ועדין לא ישבע כסף - הבל הוא , שאינו שבע במה שכנס כבר , שדי לו אפילו במקצתו; וזה שאוהב המון רב ואין לו תבואה במה לפרנסם - גם זה הבל. (י) ברבות הטובה רבו אוכליה - פתרונו: ברבות הטובה לאדם , ראוי היה וכבוד לאדם שירבו אוכליה , כגון עבדים ושפחות ובני בית , ושיהיו עניים מתפרנסים ממנו. אבל כשאדם כונס נכסים הרבה ואין לו הנאה מהם ולא לאחרים , מה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו? (יא) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל - פתרונו: נוח לו לזה שלא כנס אוצרות כסף וזהב מימיו ועובד אדמתו כדי פרנסת אנשי ביתו , מזה שכנס כסף וזהב הרבה. שזה שעובד אדמתו - יגע היום בעבודת אדמתו , כשיבא מן השדה בערב מתוקה תהיה שנתו , בין מעט בין הרבה יאכל; וזה עשיר ששבע בנכסים - ממון שכנס אינינו (בנוסחנו: איננו) מניח לו לישון , אלא דואג עליו ביום ובלילה. וכן שנינו במשנה (אבות ב , ח): מרבה נכסים מרבה דאגה. (יב-יג) יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו - כיצד? אדם קיבץ ממון הרבה ולא שבע ממנו מימיו , ומחר - או מלכות נוטלו או ליסטים מקפחין אותו או אש שורפתו או ספינתו טובעת בים , כמו שמפרש: ואבד העושר ההוא בעניין רע; נמצא שלרעתו היה שמור אצלו כמה שנים; שהוא יגע בו כמה שנים , ונגזלה שנתו עליו , וסוף אבד. וגם לזרעו אחריו אינו מניחו , שכבר אבד; כמו שמפרש: והוליד בן ואין בידו מאומה. (יד) כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא - פתרונו: כאשר בא. ומאומה לא ישא בעמלו כדי שיוליך (בנוסחנו: שיֹלֵך) בידו מקצת מעמלו שעמל בחייו. ומאחר שכן הוא , שאין אדם יכול ליהנות מכל נכסיו בעולם שהוא הולך בו , (יז) הנה אשר ראיתי אני: טוב אשר יפה לאכול ולשתות וגו' , כי הוא חלקו - 'טאנטשין אד' בלעז: מכל מה שכנס , אין לו חלק בו כי אם מה שאכל ושתה ושמח. (יח-יט) גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים והשליטו [לאכול ממנו] - זה מתת אלהים היא. כי לא הרבה יזכור את ימי חייו - פתרונו: יזכור כי לא הרבה יהיו ימי חייו , לפיכך בעודו בחיים ייהנה מנכסיו. כי האלהים מענה בשמחת לבו - פתרונו: כשהקדוש ברוך הוא נותן לו ממון , כאילו מעיד עליו , לומר: אני נתתי לך ממון זה כדי שתשמח בו ותהנה ממנו.