מאגר הכתר קהלת פרק ו עם פירוש רלב"ג

פרק ו
(א-ב) ולהודיע עוד מום אהבת העושר הוסיף ואמר: יש רעה (בנוסחנו נוסף 'אשר') ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם: איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה , ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו , הנה זה הבל בענין אהבת העושר וחלי רע הוא. (ג-ו) הנה אם יוליד איש מאה בנים ויחיה שנים רבות ויהיו ימי שניו רבים , ונפשו לא תשבע מן הטובה שאסף וכנס וגם קבורה לא היתה לו מרוב הדלות והעוני - אמרתי: טוב ממנו הנפל. כי זה אשר הוליד בנים רבים וחיה שנים רבות ולא ראה בטובה במה שעמל , בא בהבל ובחשך הלך ובחשך יכוסה שמו; ורוצה לומר , כי גם בעת מיתתו אשר כוסה שמו לא היתה לו שום טובה. גם מי שלא ראה שמש ולא ידע אותו , והוא הנפל - נחת לו ממנו , ואעפ"י שחיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה. הלא הענין אחד בעצמו , רצוני , שזה האיש לא ראה בטובה וילך בלא חמדה. (ז-ט) כבר יחשב שיהיה העושר במדרגת החכמה או טוב ממנו , וזה , שכל עמל האדם לפיהו , כמו שקדם , כי זהו חלקו מעמלו (ראה קה' ה , יז) , וימָצא תמיד חסר וצריך אל המזון. וכן הנפש כשתחקור בחכמה לא תמָצא לעולם שלמה , אבל תהיה תמיד חסרה וצריכה אל הלמידה והחקירה במושכלות. ומה יותר לחכם מן הכסיל , והנה כל אחד מהם חסר? ועוד , שהחכמה היא מונעת האדם מהשתדל בשלמות הקנין , כשיהיה תמיד משתדל בה; ומה תועלת לעני שאין לו לחם לאכול ובגד ללבוש , כשהיה יודע להלוך נגד החיים , והנה אין לו כח לחקור במושכלות מצד עניוֹ והיותו חסר מן ההכרחי לעמידת גופו? הנה טוב מה שיחיה האדם בו עצמו שהוא רואה אותו בעיניו , והוא שלמות הקנין , מהלך נפש נגד החיים בזולת קנין , יקח ממנו מה שיצטרך לו לעמידת גופו. גם זה הבל ומחשבה בענין החכמה כשישים האדם כל השתדלותו בה לבדה; כי הראוי שישתדל בשלמות הקנין לפי ההכרחי לו עם חקרו בחכמה. (י) מה שהיה מושג לאדם מן החכמה , אעפ"י שלא תמלא נפשו ממנה (ראה לעיל , ז) , כבר נקרא שמו - כי הוא 'שכל נקנה'; רוצה לומר: מה שהשיג ממהות הדברים ונודע אשר הוא אדם במה שהשיג אותו , ובו ישיג ההצלחה האנושית לפי מה שהשיג אותו. ואם היה שלא תמלא הנפש , הוא כי אלו המושכלות רבו מאד , והדריכה אל השגתם כלם קשה , ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו עד שתשלם לו ידיעת כל הדברים אשר לאדם כח על ידיעתם. כל שכן שאי אפשר לו שישכיל נימוס הנמצאות וסדרם וישרם בשלמות מצד הכמות והאיכות , כי זה לא יושג כי אם לשם יתעלה , כמו שבארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' (פרק ו). (יא-יב) ואולם בענין שלמות הקנין אין השארות לאדם , כי אעפ"י שיהיה לאדם דברים הרבה מאלו הקנינים מרבים הבל , מה ישאר לאדם מזה? כי מי יודע מה טוב ימָצא לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו , והנה הוא יעשה ימיו כצל אשר אין לו מציאות. ולזה אין טוב לו בשמחת קניניו , כי הוא אינו יודע מה יאכל מהם , כי אולי המות יפריד , וגם אחריו לא ידע מה יהיה , עד שיתכן שתשיגהו שמחה במה שיוריש מזה ליורשיו. והכלל העולה מהדברים הוא , כי השגת החכמה , ואם היא טובה , יצטרכו לה תנאים. האחד , שיבאו בה בהדרגה ובסדר ראוי בזולת הריסה , כי המהירות והבהלה בה ירחיק האדם מהשלמות. והשנית , שלא יהיה המתעסק בה רֵק מהשגת ההכרחי לו בשלמות הקנין , כי מה שיחשב בעבורו היות ההתעסקות בחכמה - בלתי מועיל הוא , כשהיה חסר לחם לאכול ובגד ללבוש; וזהו מצד שלא חובר אליו משלמות הקנין ההכרחי לו. ולזה הוא מבואר , שקנין החכמה יעזור בשלמות הקנין , והוא המכוון ביאורו בזה המקום. והנה התיר עם זה ספק חזק יִקרֶה בענין החכמה , והוא , שכבר יחשב שיהיה רדיפת החכמה דבר בלתי מושג; כי כל מה שהשיג האדם ממנה ימָצא נכסף ללמֹד יותר , ולזה יהיה האדם תמיד חסר השלמות. ויחשב מפני זה שיהיה האדם שהוא דורש החכמה בלתי משיג תכליתה , ותהיה אם כן יגיעתו לריק ולבטלה כמו שאנחנו רואים בכל הענינים שהם לפני התכלית , שאם לא הגיע התכלית היו כלם לריק ולבטלה. ויאמר שלמה בהתר זה הספק , שאין הענין בזה כמו הענין בשאר הדברים , אשר הם כלם בעבור תכלית אחד; וזה , כי בזאת ההשגה ימָצא תכלית מיוחד בכל חלק מחלקיה , והוא 'שֵׂכל נקנה' נצחי. ואם יהיה שימנע השגת התכלית שיגיע בידיעת כל המושכלות , אשר הוא ממה שלא יושג כי אם לשם יתעלה לבדו , כמו שביארנו ב'ספר מלחמות יי'' , אין ראוי שיְקצֵר האדם מפני זה מהגעת השלמות האפשרי לו. והנה התבאר עם זה בזאת הפרשה , שאין בשלמות הקנין לבדו שום תועלת והשארות , אבל אולי הוא לרע לקונה אותו , כמו שזכר בארוכה , עם מה שבארנו אנחנו בו.