מאגר הכתר קהלת פרק ו עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ו
[א] יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל־הָאָדָֽם:
[ב] אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֛ה הֶ֛בֶל וָחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא:
[ג] אִם־יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב׀ שֶׁיִּהְי֣וּ יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע מִן־הַטּוֹבָ֔ה וְגַם־קְבוּרָ֖ה לֹא־הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל:
[ד] כִּֽי־בַהֶ֥בֶל בָּ֖א וּבַחֹ֣שֶׁךְ יֵלֵ֑ךְ וּבַחֹ֖שֶׁךְ שְׁמ֥וֹ יְכֻסֶּֽה:
[ה] גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ לֹא־רָאָ֖ה וְלֹ֣א יָדָ֑ע נַ֥חַת לָזֶ֖ה מִזֶּֽה:
[ו] וְאִלּ֣וּ חָיָ֗ה אֶ֤לֶף שָׁנִים֙ פַּעֲמַ֔יִם וְטוֹבָ֖ה לֹ֣א רָאָ֑ה הֲלֹ֛א אֶל־מָק֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֥ל הוֹלֵֽךְ:
[ז] כָּל־עֲמַ֥ל הָאָדָ֖ם לְפִ֑יהוּ וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ לֹ֥א תִמָּלֵֽא:
[ח] כִּ֛י מַה־יּוֹתֵ֥ר לֶחָכָ֖ם מִֽן־הַכְּסִ֑יל מַה־לֶּעָנִ֣י יוֹדֵ֔עַ לַהֲלֹ֖ךְ נֶ֥גֶד הַחַיִּֽים:
[ט] ט֛וֹב מַרְאֵ֥ה עֵינַ֖יִם מֵֽהֲלָךְ־נָ֑פֶשׁ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:
[י] מַה־שֶּׁהָיָ֗ה כְּבָר֙ נִקְרָ֣א שְׁמ֔וֹ וְנוֹדָ֖ע אֲשֶׁר־ה֣וּא אָדָ֑ם וְלֹא־יוּכַ֣ל לָדִ֔ין עִ֥ם שֶׁהתַּקִּ֖יף שֶׁתַּקִּ֖יף מִמֶּֽנּוּ:
[יא] כִּ֛י יֵשׁ־דְּבָרִ֥ים הַרְבֵּ֖ה מַרְבִּ֣ים הָ֑בֶל מַה־יֹּתֵ֖ר לָאָדָֽם:
[יב] כִּ֣י מִֽי־יוֹדֵעַ֩ מַה־טּ֨וֹב לָאָדָ֜ם בַּחַיִּ֗ים מִסְפַּ֛ר יְמֵי־חַיֵּ֥י הֶבְל֖וֹ וְיַעֲשֵׂ֣ם כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁר֙ מִֽי־יַגִּ֣יד לָאָדָ֔ם מַה־יִּהְיֶ֥ה אַחֲרָ֖יו תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

פרק ו
והפעם השביעית יתחיל: (א-ג) יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם. איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד וגו' - הנה זה מין מום רע וקשה , נמצא תחת סוג אלו החכמים; וזה , כי נמצא איש מהם שהאלהים נתן לו עושר ונכסים וכבוד , כלומר: דרך מתנה - אם מצד ירושות ועזבונות נפל לו , או מציאה שכח , או הגיעוהו הצלחות פתאום בזולת עמל - והיה ראוי לזה שיהנה מזה על כל פנים אַחַר שלא עמל בו; וזהו , על דרך משל , כאלו איש אחד נתן לו אלף זהובים לאכול ולשתות ולשמוח , והוא יצניעם בארגז צָרוּר בצרוֹר , והוא בצדם ימות בחסר כל , גם איפשר שיִקרנו כי קבורה לא תהיה לנבלתו; הנה בלי ספק טוב ממנו הנפל , והוא גדול החכמים ורבן מופלג בכלל ההמון! אם כן מבואר מזה הבל זאת החכמה. (ז-י) ועוד טענה אחרת: כל עמל אדם לפיהו - כי על כל פנים כל אדם רוצה בחיים , אם טובים אם רעים , וכל עמלו שישיג מזונו; ואם השיגו היום יצטרך כמו כן למחר , ואם השיגו למחר יצטרך כמו כן מחרתו , וכן מבקר לערב; וזהו: וגם הנפש לא תמלא - רצוני , שיהיה לזה גבול , יעמוד אצלו עד שנאמר: עתה נתמלא הגוף , ואין צורך להריק עוד תוכו כאלו הוא קיתון שנמלאהו מים , ודי. ובכלל , כל זמן שהאדם חי על הארץ ענינו אכל ושתה היום , גם מחר (ראה יש' כב , יג) , וזה כל עצמו בעולם הזה , אם שיהיה חכם או כסיל , שהם שני קצוות; אם כן , מה יותר בזה הענין לחכם מן הכסיל - כלומר: למפליג בזאת החכמה ההמונית , שהוא הקצה הראשון , מן הרשע המתהולל , שהוא הקצה האחרון?! והנה , בעבור שזה החכם הנזכר הוא הרב הקניינים החיצוניים , נאמר שבעולם הזה אין תכליתו , רק לפֶּה , עד שאין בזה יתרון לזה החכם הנזכר על הכסיל. וזכר כנגד החכם - העני , שאינו בעל קנינים; וסמך לו: יודע - לבאר שאינו כסיל , שהוא גם כן בלתי בעל קנינים. והטעם: אחר שאין בזה הענין יתרון לזה המתחכם ברבוי הקנינים על הכסיל המתהולל , מה לעני היודע שילך נגד החיים - כלומר: מה לו למבין עני שישתדל לאסוף ולכנוס רבוי הקניינים , שימשך אחר דעות בני אדם החיים?! והנה ברבוי הקנינים טוב מה שיקחו עיניו מהם ממה שתשיג נפשו מהם , כמו שקדם אמרו "ומה יתרון (בנוסחנו: כשרון) לבעליה כי אם ראות עיניו" (קה' ה , י). אם כן מבואר מכל מה שקדם , שזאת החכמה הבל ורעות רוח. ועוד כמה ספקות בזאת החכמה , כבר נתפזרו רובם במה שקדם ורצה שיצרפם בזה , וזהו כי מה שהיה כבר נקרא שמו.