פרק ו
[א]
יֵ֣שׁ
רָעָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
רָאִ֖יתִי
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
וְרַבָּ֥ה
הִ֖יא
עַל־הָאָדָֽם:
[ב]
אִ֣ישׁ
אֲשֶׁ֣ר
יִתֶּן־ל֣וֹ
הָאֱלֹהִ֡ים
עֹשֶׁר֩
וּנְכָסִ֨ים
וְכָב֜וֹד
וְֽאֵינֶ֨נּוּ
חָסֵ֥ר
לְנַפְשׁ֣וֹ׀
מִכֹּ֣ל
אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה
וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ
הָֽאֱלֹהִים֙
לֶאֱכֹ֣ל
מִמֶּ֔נּוּ
כִּ֛י
אִ֥ישׁ
נָכְרִ֖י
יֹאכֲלֶ֑נּוּ
זֶ֛ה
הֶ֛בֶל
וָחֳלִ֥י
רָ֖ע
הֽוּא:
[ג]
אִם־יוֹלִ֣יד
אִ֣ישׁ
מֵאָ֡ה
וְשָׁנִים֩
רַבּ֨וֹת
יִֽחְיֶ֜ה
וְרַ֣ב׀
שֶׁיִּהְי֣וּ
יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו
וְנַפְשׁוֹ֙
לֹא־תִשְׂבַּ֣ע
מִן־הַטּוֹבָ֔ה
וְגַם־קְבוּרָ֖ה
לֹא־הָ֣יְתָה
לּ֑וֹ
אָמַ֕רְתִּי
ט֥וֹב
מִמֶּ֖נּוּ
הַנָּֽפֶל:
[ד]
כִּֽי־בַהֶ֥בֶל
בָּ֖א
וּבַחֹ֣שֶׁךְ
יֵלֵ֑ךְ
וּבַחֹ֖שֶׁךְ
שְׁמ֥וֹ
יְכֻסֶּֽה:
[ה]
גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ
לֹא־רָאָ֖ה
וְלֹ֣א
יָדָ֑ע
נַ֥חַת
לָזֶ֖ה
מִזֶּֽה:
[ו]
וְאִלּ֣וּ
חָיָ֗ה
אֶ֤לֶף
שָׁנִים֙
פַּעֲמַ֔יִם
וְטוֹבָ֖ה
לֹ֣א
רָאָ֑ה
הֲלֹ֛א
אֶל־מָק֥וֹם
אֶחָ֖ד
הַכֹּ֥ל
הוֹלֵֽךְ:
[ז]
כָּל־עֲמַ֥ל
הָאָדָ֖ם
לְפִ֑יהוּ
וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ
לֹ֥א
תִמָּלֵֽא:
[ח]
כִּ֛י
מַה־יּוֹתֵ֥ר
לֶחָכָ֖ם
מִֽן־הַכְּסִ֑יל
מַה־לֶּעָנִ֣י
יוֹדֵ֔עַ
לַהֲלֹ֖ךְ
נֶ֥גֶד
הַחַיִּֽים:
[ט]
ט֛וֹב
מַרְאֵ֥ה
עֵינַ֖יִם
מֵֽהֲלָךְ־נָ֑פֶשׁ
גַּם־זֶ֥ה
הֶ֖בֶל
וּרְע֥וּת
רֽוּחַ:
[י]
מַה־שֶּׁהָיָ֗ה
כְּבָר֙
נִקְרָ֣א
שְׁמ֔וֹ
וְנוֹדָ֖ע
אֲשֶׁר־ה֣וּא
אָדָ֑ם
וְלֹא־יוּכַ֣ל
לָדִ֔ין
עִ֥ם
שֶׁהתַּקִּ֖יף
שֶׁתַּקִּ֖יף
מִמֶּֽנּוּ:
[יא]
כִּ֛י
יֵשׁ־דְּבָרִ֥ים
הַרְבֵּ֖ה
מַרְבִּ֣ים
הָ֑בֶל
מַה־יֹּתֵ֖ר
לָאָדָֽם:
[יב]
כִּ֣י
מִֽי־יוֹדֵעַ֩
מַה־טּ֨וֹב
לָאָדָ֜ם
בַּחַיִּ֗ים
מִסְפַּ֛ר
יְמֵי־חַיֵּ֥י
הֶבְל֖וֹ
וְיַעֲשֵׂ֣ם
כַּצֵּ֑ל
אֲשֶׁר֙
מִֽי־יַגִּ֣יד
לָאָדָ֔ם
מַה־יִּהְיֶ֥ה
אַחֲרָ֖יו
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
פרק ו
(א-ג)
יש
רעה...
תחת
וגו':
איש
אשר
יתן
לו
האלהים
עושר
ונכסים
וכבוד
וגו'.
אם
יוליד
איש
מאה...
ורב
שיהיו
ימי
שניו
-
עד
שיאמר:
דיי
לי
ימים
ושנים.
וגם
קבורה
לא
היתה
לו
-
שנהרג
וחיה
רעה
אכלתהו
(ע"פ
בר'
לז
,
כ)
,
או
שנטבע
בים;
אמרתי:
טוב
ממנו
מי
שלא
חיה
אפילו
יום
אחד;
כמו
שמפרש:
טוב
ממנו
הנפל.
(ד)
כי
בהבל
בא
ובחשך
ילך
ובחשך
שמו
יכוסה
-
זה
שחיה
שנים
רבות
ונפשו
לא
תשבע
מן
הטובה
(ראה
לעיל
,
ג).
(ה)
גם
שמש
לא
ראה
-
גם
הנפל
(ראה
לעיל
,
ג)
,
שלא
ראה
השמש
ולא
ידע
,
נחת
לזה
הנפל
ממנו;
לפי
שלא
ראה
עמל
בעולם
,
וזה
-
כל
ימיו
היו
בצער.
(ו)
ואילו
חיה
אלף
שנים
פעמים
-
לא
תאמר
,
שחיה
שנים
רבות;
אלא
אפילו
חיה
אלף
שנים
פעמים
,
וטובה
לא
ראה;
הלא
אל
מקום
אחד
הכל
הולך
-
הנפל
(ראה
לעיל
,
ג)
והוא.
(ז)
כל
עמל
האדם
לפיהו
-
כל
מה
שאדם
עמל
בעולם
הזה
-
כדי
שיתן
אל
פיהו.
וגם
הנפש
לא
תמלא?!
-
בתמיה:
והוא
מקמץ
ואינו
ממלא
תאות
נפשו
,
ומחסר
את
נפשו
מטובה
(ע"פ
קה'
ד
,
ח)?!
(ח)
כי
מה
יותר
לחכם
מן
הכסיל
-
פתרונו:
מה
יתרון
לחכם
שיודע
להשתכר
ולהרויח
,
מאחר
שאינו
מראה
את
נפשו
טוב
בעמלו
(ראה
קה'
ב
,
כד)
,
מן
הכסיל
שאינו
יודע
להשתכר
כלום
,
והוא
רעב
מתוך
שאינו
יודע
להשתכר?
אם
זה
רעב
מתוך
איולתו
,
גם
החכם
הזה
רעב
מתוך
שלא
הראה
את
נפשו
טוב
בעמלו.
מה
לעני
יודע
להלוך
נגד
החיים
-
פתרונו:
לעני
היודע
להתנהג
בדרך
ארץ
נגד
הבריות
שהם
חיים
,
באי
זה
דבר
רע
לו
מזה
העשיר
שיש
לו
ממון
הרבה
ונפשו
לא
תשבע
מן
הטובה
(ראה
לעיל
,
ג)?
(ט)
טוב
מראה
עינים
מהלוך
נפש
-
גם
זה
הבל
[ורעות
רוח]
ורעה
רבה
(ע"פ
קה'
ב
,
כא).
כל
אדם
שיש
בו
מידה
זו:
טוב
לי
שאראה
אוצר
מלא
כסף
וזהב
,
משאחסֵר
ממנו
להראות
את
נפשי
טובה
(ע"פ
קה'
ב
,
כד)
-
כל
מי
שיש
בו
מדה
זו
,
גם
זה
הבל
ורעות
רוח.
(י)
מה
שהיה
כבר
נקרא
שמו
ונודע
אשר
הוא
אדם
-
בכל
עניין
שהנהיג
אדם
את
עצמו
לשבח
,
כמו
"איש
אשר
יתן
לו
האלהים
עשר
ונכסים
וכבוד"
(לעיל
,
ב)
,
"והשליטו
לאכול
ממנו
ולשאת
את
חלקו
ולשמוח
בעמלו"
(קה'
ה
,
יח)
-
כבר
דבר
זה
אי
אפשר
ליבטל
,
שכבר
נקרא
שמו
ונודע
לכל
שהוא
אדם
חשוב.
ולפי
שלא
יוכל
לדין
עם
שתקיף
ממנו
-
והוא
מלאך
המות
-
יעשה
דבר
בעוד
שהוא
בחיים
,
שיהו
הבריות
מזכירין
אותו
לשבח.
(יא)
כי
יש
דברים
הרבה
מרבים
הבל
-
יש
דברים
הרבה
שאדם
יגע
בהן
,
וסוף
שמרבים
הבל
ואין
בהם
יתרון
לאדם;
הוא
"אשר
יתן
לו
האלהים
עשר
ונכסים...
ולא
ישליטנו
האלהים"
וגו'
(לעיל
,
ב).
(יב)
כי
מי
יודע
מה
טוב
לאדם
בחיים
[
-
מקרא
זה
מוסב
למעלה
,
ופתרונו:
מה
יתרון
לאדם
להרבות
נכסים
ואינו
נהנה
מהם?
אלא
מי
שרוצה
לידע
מה
טוב
לאדם
בחיים]
מספר
ימי
חיי
הבלו
-
זהו
מעשה
הטוב
שבכולם:
יעשם
כצל
-
יחשב
ימיו
ושנותיו
כאילו
הם
כצל
עובר
(ע"פ
תה'
קמד
,
ד)
,
שיחשב
בעצמו
ויאמר:
הואיל
וימי
ושנותי
בורחים
כצל
עובר
,
אם
לא
עכשיו
אהנה
מנכסיי
-
מחר
אותו
האיש
מת
,
ואחרים
אוכלים
את
נכסיו;
כי
מי
יגיד
לאדם
מה
יהיה
אחריו
תחת
השמש
-
כי
מי
יגיד
לאדם
מה
יהיה
סופו
שלאותו
ממון
אחרי
מותו?