מאגר הכתר קהלת פרק ו עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ו
[א] יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל־הָאָדָֽם:
[ב] אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֛ה הֶ֛בֶל וָחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא:
[ג] אִם־יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב׀ שֶׁיִּהְי֣וּ יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע מִן־הַטּוֹבָ֔ה וְגַם־קְבוּרָ֖ה לֹא־הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל:
[ד] כִּֽי־בַהֶ֥בֶל בָּ֖א וּבַחֹ֣שֶׁךְ יֵלֵ֑ךְ וּבַחֹ֖שֶׁךְ שְׁמ֥וֹ יְכֻסֶּֽה:
[ה] גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ לֹא־רָאָ֖ה וְלֹ֣א יָדָ֑ע נַ֥חַת לָזֶ֖ה מִזֶּֽה:
[ו] וְאִלּ֣וּ חָיָ֗ה אֶ֤לֶף שָׁנִים֙ פַּעֲמַ֔יִם וְטוֹבָ֖ה לֹ֣א רָאָ֑ה הֲלֹ֛א אֶל־מָק֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֥ל הוֹלֵֽךְ:
[ז] כָּל־עֲמַ֥ל הָאָדָ֖ם לְפִ֑יהוּ וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ לֹ֥א תִמָּלֵֽא:
[ח] כִּ֛י מַה־יּוֹתֵ֥ר לֶחָכָ֖ם מִֽן־הַכְּסִ֑יל מַה־לֶּעָנִ֣י יוֹדֵ֔עַ לַהֲלֹ֖ךְ נֶ֥גֶד הַחַיִּֽים:
[ט] ט֛וֹב מַרְאֵ֥ה עֵינַ֖יִם מֵֽהֲלָךְ־נָ֑פֶשׁ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:
[י] מַה־שֶּׁהָיָ֗ה כְּבָר֙ נִקְרָ֣א שְׁמ֔וֹ וְנוֹדָ֖ע אֲשֶׁר־ה֣וּא אָדָ֑ם וְלֹא־יוּכַ֣ל לָדִ֔ין עִ֥ם שֶׁהתַּקִּ֖יף שֶׁתַּקִּ֖יף מִמֶּֽנּוּ:
[יא] כִּ֛י יֵשׁ־דְּבָרִ֥ים הַרְבֵּ֖ה מַרְבִּ֣ים הָ֑בֶל מַה־יֹּתֵ֖ר לָאָדָֽם:
[יב] כִּ֣י מִֽי־יוֹדֵעַ֩ מַה־טּ֨וֹב לָאָדָ֜ם בַּחַיִּ֗ים מִסְפַּ֛ר יְמֵי־חַיֵּ֥י הֶבְל֖וֹ וְיַעֲשֵׂ֣ם כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁר֙ מִֽי־יַגִּ֣יד לָאָדָ֔ם מַה־יִּהְיֶ֥ה אַחֲרָ֖יו תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

פרק ו
(ג) יוליד איש מאה בנים , ושנים רבות יחיה - והיה ראוי להיות לו בני בנים , ופעמים שנפשו לא תשבע מן הטובה , שכולם ימותו בחייו , ואפילו קבורה לא היתה לו , שאין מי שיקברנו. (ד) כי בהבל בא - כי זה הוא כמו 'אשר' , כלומר: אשר בהבל בא אותו הנפל. (ה) נחת לזה הנפל מזה שהוליד כל אלו הבנים. (ו) ואילו חיה האדם אלף שנים פעמים , ופעמים שטובה לא ראה כל ימי חייו - ומה הועילו לו כל אלו השנים שחייה? הלא אל מקום אחד הכל הולך - כך מת זה , שלא ראה טובה בימיו , כמו אותו שראה טובה כל ימי חייו. ועכשיו דיבר על שלש מיני עושר: תחילה אמר "יש רעה אשר ראיתי" (לעיל , א) וסיפר עושר הזהב וגִנה עליו , ואחר כן אמר "אם יוליד איש מאה" (לעיל , ג) וספר עושר הבנים וגינה כמו כן עליו , ואחר כך אמר: ואילו חיה אלף , וסיפר עושר החיים וגינה עליו. (ז-ח) כל עמל האדם הוא בשביל פיהו , כלומר: שיהנה ממנו. וגם הנפש לא תימלא - בתימה. וזה מתחבר עם מה שאמר למעלה "ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו" (פס' ב) , וגינה על עושר הזהב. והואיל וכן הוא , מה יתרון יש לחכם , שמתחכם להשתדל ולטרוח להרויח , יותר מן הכסיל שמתעצל ואינו טורח בשביל עצמו? ומה לו לעני להיות יודע ונותן ליבו להצטער על עניותו ורוצה לילך נגד ורחוק מן החיים , שמבקש מיתתו בחייו? (ט) טוב מראה עיניים - יותר טוב הוא לו לאדם לראות ממונו בעיניו מליהנות ממנו? בתימה. וגם זו (לפנינו: זה) הוא הבל ורעות רוח - שלא ליהנות אדם מממונו. (י) מה שהיה האדם כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם , ולא יוכל אדם לדין עם הבורא , שהוא תקיף ממנו וגוזר עליו שלא ליהנות מממונו. (יא) כי יש דברים הרבה שהם מרבים הבל - כלומר: אם יש דברים הרבה שמרבים הבל , מה יותר לאדם - מה יתרון יש מאותם הדברים לאדם שמשתדל ועמל בהם? אינו טוב לעמל בהם. (יב) כי מי יודע מה טוב יהיה לו לאדם בחייו במספר ימי חיי הבלו מאותו עמל שעמל בו? ויעשם כצל - כלומר: יעביר ימי חיי הבלו באותו הטוב שיהיה לו מעמלו. אשר מי יגיד - כלומר: ומי יגיד לאדם מה יהיה אחרי מותו? שמא גם בנו לא יראה טובה ממנו.