מאגר הכתר קהלת פרק ו עם פירוש רש"י

פרק ו
(א) ורבה היא על האדם - בהרבה בני אדם היא הנוהגת. (ב) עשר ונכסים - לפי פשוטו כמשמעו. ולא ישליטנו... לאכל ממנו - שיהא שמח בחלקו , למצוא קורת רוח בעשרו , כי שואף לעשוק ולהרבות הון , כעניין שנאמר "והוא כמות ולא ישבע" (חב' ב , ה); וגם לא ישליטנו לעשות צדקה לאכול הימנה לעתיד. ואיש נכרי - יטול אותו ממון ויעשה בו צדקה ויהנה ממנו. ומדרש אגדה - בדברי תורה (ראה קה"ר ו , ב): עשר ונכסים וכבוד - מקרא , משנה ואגדה; ולא ישליטנו וגו' - שלא זכה לתלמוד , ומתוך כך אין הנייה ממנו בשום דבר תורה; כי איש נכרי יאכלנו - זה בעל תלמוד. (ג) אם יוליד איש מאה - בנים , ורב שיהיו ימי שניו - ורב הון וכל טוב. ורב - לשון 'דיי': די כל טובה יהיו ימי שניו לו. ונפשו לא תשבע מאותה הטובה - שאינו שמח בחלקו להתקרר רוחו במה שבידו. וגם קבורה לא היתה לו - פעמים שנהרג וכלבים אוכלין אותו. וכל הדברים האלה נמצאו באחאב: שהוליד בנים הרבה , [וממונו הרבה] והיה חומד של אחרים , ולא מצא קורת רוח בממונו , וכלבים אכלוהו (ראה קה"ר ו , ד). טוב ממנו הנפל - של אשה. (ד) כי הנפל בהבל בא והלך , ולא ראה טובה (ראה להלן , ו) ולא נתאוה לה , ואין לו להצטער. (ו) ואלו חיה... - ואם חיה אלפַּיִם שנה , מה יתרון לו , הואיל וטובה לא ראה? הלא סופו לשוב אל העפר כשאר העניים. (ז) כל עמל האדם [שהאדם עושה תשובה ומעשים טובים] - בשביל פיהו הוא , שיהנה ויאכל בעולם הזה והבא; וזה לא נהנה בחייו , וגם הנפש לעתיד לבוא לא תמלא - שהרי לא עשה מעשים טובים בחייו. [ולפי פשוטו: כל עמל האדם לפיהו - בשביל פיהו הוא , שיאכל בחייו , ואף אם כלה הכל בחייו , לכן טרח ועמל. וגם הנפש לא תמלא - בתמיה , כלומר: וזה - אפילו תאות לבו לא מילא בהנאה מועטת! כמו "תמלאמו נפשי" (שמ' טו , ט) , לשון השג תאוה. נפש - 'טלנט' בלעז , כמו "אם יש את נפשכם" (בר' כג , ח).] [דבר אחר: וגם הנפש לא תמלא - לעולם הבא , שהרי לא עשה מעשים טובים בחייו.] (ח) ואחרי שכן [הוא] - מה יותר לו בחכמתו משאם היה כסיל? ומה לעני חסרון מן העשיר , שאין לו קורת רוח - גם הוא יודע להלוך בארץ אצל החיים. (ט) טוב מראה עינים מהלך נפש - טוב היה והוכשר לזה ללכת אחר מראה עיניו , לגזול ולעשוק , מהילוך נפשו - שלא נתן לב היכן נפשו תלך כשימות. [טוב מראה עינים מהלך נפש - טוב היה והוכשר לזה לראות עושרו לפניו למראה עיניו , מהלך נפש - ממאכל ומשתה ההולך בנפש. גם זה הבל הוא , הניתן לרשעים.] (י) מה שהיה כבר נקרא שמו - חשיבות וגדולה שהיתה לו בחייו , כבר נקרא שמו - כלומר: כבר היה ועבר , כבר יצא לו שם בסררה; כבר עתה חלף ונודע שהוא אדם ולא אל , וסופו שמת , ולא יוכל לדין עם מלאך המות שתקיף ממנו. (יא) כי יש דברים הרבה שנתעסק בהם בחייו , בשחוק המלכים , קופים ופילים ואריות - הבל הִרבו לו , ומה יותר לו משמת. (יב) כי מי אשר יודע מעשים טובים , מה טוב לאדם לעשות בחייו , שיהו טובים לו לעולם הארוך. מספר ימי חיי הבלו - שהם מעט מספר. ויעשם - לאותם מעשים בשעה מועטת שהוא חי , שהוא זמן קצר כצל עוף העובר. שאעפ"י שאמר שלמה כצל סתם , ולא פירש אם צל דקל או כותל שהם קבועים , כבר פירשו דוד אביו: "ימיו כצל עובר" (תה' קמד , ד) - זהו צלו של עוף הפורח; כך נדרש במדרש (קה"ר ו , יג). כי מי יגיד לאדם - כמה יתקיים הון , שקיבץ מעושק , לבניו אחריו תחת השמש.