מאגר הכתר קהלת פרק ו עם פירוש רשב"ם

פרק ו
[א] יֵ֣שׁ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְרַבָּ֥ה הִ֖יא עַל־הָאָדָֽם:
[ב] אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹשֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נָכְרִ֖י יֹאכֲלֶ֑נּוּ זֶ֛ה הֶ֛בֶל וָחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא:
[ג] אִם־יוֹלִ֣יד אִ֣ישׁ מֵאָ֡ה וְשָׁנִים֩ רַבּ֨וֹת יִֽחְיֶ֜ה וְרַ֣ב׀ שֶׁיִּהְי֣וּ יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו וְנַפְשׁוֹ֙ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע מִן־הַטּוֹבָ֔ה וְגַם־קְבוּרָ֖ה לֹא־הָ֣יְתָה לּ֑וֹ אָמַ֕רְתִּי ט֥וֹב מִמֶּ֖נּוּ הַנָּֽפֶל:
[ד] כִּֽי־בַהֶ֥בֶל בָּ֖א וּבַחֹ֣שֶׁךְ יֵלֵ֑ךְ וּבַחֹ֖שֶׁךְ שְׁמ֥וֹ יְכֻסֶּֽה:
[ה] גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ לֹא־רָאָ֖ה וְלֹ֣א יָדָ֑ע נַ֥חַת לָזֶ֖ה מִזֶּֽה:
[ו] וְאִלּ֣וּ חָיָ֗ה אֶ֤לֶף שָׁנִים֙ פַּעֲמַ֔יִם וְטוֹבָ֖ה לֹ֣א רָאָ֑ה הֲלֹ֛א אֶל־מָק֥וֹם אֶחָ֖ד הַכֹּ֥ל הוֹלֵֽךְ:
[ז] כָּל־עֲמַ֥ל הָאָדָ֖ם לְפִ֑יהוּ וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ לֹ֥א תִמָּלֵֽא:
[ח] כִּ֛י מַה־יּוֹתֵ֥ר לֶחָכָ֖ם מִֽן־הַכְּסִ֑יל מַה־לֶּעָנִ֣י יוֹדֵ֔עַ לַהֲלֹ֖ךְ נֶ֥גֶד הַחַיִּֽים:
[ט] ט֛וֹב מַרְאֵ֥ה עֵינַ֖יִם מֵֽהֲלָךְ־נָ֑פֶשׁ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:
[י] מַה־שֶּׁהָיָ֗ה כְּבָר֙ נִקְרָ֣א שְׁמ֔וֹ וְנוֹדָ֖ע אֲשֶׁר־ה֣וּא אָדָ֑ם וְלֹא־יוּכַ֣ל לָדִ֔ין עִ֥ם שֶׁהתַּקִּ֖יף שֶׁתַּקִּ֖יף מִמֶּֽנּוּ:
[יא] כִּ֛י יֵשׁ־דְּבָרִ֥ים הַרְבֵּ֖ה מַרְבִּ֣ים הָ֑בֶל מַה־יֹּתֵ֖ר לָאָדָֽם:
[יב] כִּ֣י מִֽי־יוֹדֵעַ֩ מַה־טּ֨וֹב לָאָדָ֜ם בַּחַיִּ֗ים מִסְפַּ֛ר יְמֵי־חַיֵּ֥י הֶבְל֖וֹ וְיַעֲשֵׂ֣ם כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁר֙ מִֽי־יַגִּ֣יד לָאָדָ֔ם מַה־יִּהְיֶ֥ה אַחֲרָ֖יו תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:

פרק ו
(א) ורבה היא - ורעה רבה היא על האדם: (ב) איש שנותן לו הקדוש ברוך הוא עושר גדול ואין לו יכולת ורשות שיאכל ויהנה ממנו , אלא איש נכרי יאכלנו , שלא טרח בו; זה מעשה הבל , כי על מה טרח זה בו. (ג-ד) אם יוליד איש זה , שאכל איש נכרי ממונו , עד מאה בנים ויחיה שנים רבות , ורב שיהיו ימי שניו - כופל מילתו , שהיו ימי שניו רבים - ולא היתה נפשו שביעה מן הטובה שבידו , ואף לעת מיתתו לא ניתן לקבורה. אמרתי עליו , שהנפל אשר לא ראה אור ולא נולד חי משובח יותר ממנו; שהרי הוא בא בעולם בהבל והלך מן העולם בחשך ושמו מתכסה בחושך , שכל אודותיו של זה שאבד ממונו ולא ניתן לקבורה היו בהבל ובחושך , שלא ראה בטוב. אבל נפל זה - לא היה לו לא טוב ולא רע. אם יוליד איש מאה - לפי שמזכיר בסוף המקרא הנפל , שלידתו בזוייה ומאוסה , אחז לשונו בלידות רבות וחשובות של מאה בנים. (ה) גם שמש לא ראה - שנפל זה לא ראה כלום ולא ידע מאומה , ואף על פי כן משובח הוא יותר ממנו; שלא ראה נפל זה לא טוב ולא רע , וזה לא ראה , רק רע כל היום (ע"פ בר' ו , ה). וגם שמש לא ראה וגו' - כנפל בל יחז שמש (ע"פ תה' נח , ט). (ו) ואילו חיה - ואם חיה זה אלפים שנה ולא ראה בטובה , אינו משובח כלום , שהרי אל מקום אחד הכל הולכים. (ז) כל עמל האדם לפיהו - שאינו טורח כי אם על אודות אכילתו. וגם הנפש לא תמלא - שבכל יום ויום הוא מתאווה לאוכל. (ח) כי מה יותר - שהרי מה יתרון לחכם יותר מן הכסיל בעולם , ששניהם חיין ועומדין בעולם כאחד. ועל כן אמרתי: הכל הבל. מה לעני יודע - באיזה דבר הכסיל עני זה גרוע מן החכם? שהרי הוא יודע לילך בעולם עם שאר החיים כאחד מן החכמים. (ט) טוב מראה עיניים - יש לך אדם בעולם שטוב לו ראות עיניו בממונו , שהוא רואה ומסתכל בו יותר ממה שהוא אוכל ומשביע את נפשו; גם זה הבל. (י) מה שהיה כבר - אותו שהיה גבור ונקרא שמו ונודע שהוא אדם חשוב וגיבור , בשעת המיתה לא יוכל לדין ולהלחם עם מלאך המות שהוא תקיף ממנו , ועל כן אמרתי: הכל הבל. (יא) כי יש דברים - שהרי יש דברים בעולם שמדברים בני האדם , רוב דברים שמביאים את האדם לידי עניות , שכל המרבה דברים מביא חטא (ראה משנה אבות א , יז). ומה יתרון ברוב דברים? ועל כן אמרתי: הכל הבל. (יב) כי מי יודע - שהרי מי הוא אשר יודע איזה דבר טוב לו לאדם לעשות בעולם הזה? שאילו היה יודע לבחור מעשה הטוב , היה לו לעשות. והם אינם עושים כך , שהם עושים ימי חיי הבלם כצל עובר (ע"פ תה' קמד , ד) , שאינם רוצים לילך בדרך הטוב , ועל כן הם מתים קודם זמנם. ומעשים טובים יש לו לעשות. אשר מי הוא שיגיד מה שיהיה אחרי מותו בעולם ולבניו אשר יהיו אחריו. ועל כן יש לו לעשות מעשים טובים , למען אשר ימצאו בניו אחריו ברכה.