פרק ו
[א]
יֵ֣שׁ
רָעָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
רָאִ֖יתִי
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
וְרַבָּ֥ה
הִ֖יא
עַל־הָאָדָֽם:
[ב]
אִ֣ישׁ
אֲשֶׁ֣ר
יִתֶּן־ל֣וֹ
הָאֱלֹהִ֡ים
עֹשֶׁר֩
וּנְכָסִ֨ים
וְכָב֜וֹד
וְֽאֵינֶ֨נּוּ
חָסֵ֥ר
לְנַפְשׁ֣וֹ׀
מִכֹּ֣ל
אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה
וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ
הָֽאֱלֹהִים֙
לֶאֱכֹ֣ל
מִמֶּ֔נּוּ
כִּ֛י
אִ֥ישׁ
נָכְרִ֖י
יֹאכֲלֶ֑נּוּ
זֶ֛ה
הֶ֛בֶל
וָחֳלִ֥י
רָ֖ע
הֽוּא:
[ג]
אִם־יוֹלִ֣יד
אִ֣ישׁ
מֵאָ֡ה
וְשָׁנִים֩
רַבּ֨וֹת
יִֽחְיֶ֜ה
וְרַ֣ב׀
שֶׁיִּהְי֣וּ
יְמֵֽי־שָׁנָ֗יו
וְנַפְשׁוֹ֙
לֹא־תִשְׂבַּ֣ע
מִן־הַטּוֹבָ֔ה
וְגַם־קְבוּרָ֖ה
לֹא־הָ֣יְתָה
לּ֑וֹ
אָמַ֕רְתִּי
ט֥וֹב
מִמֶּ֖נּוּ
הַנָּֽפֶל:
[ד]
כִּֽי־בַהֶ֥בֶל
בָּ֖א
וּבַחֹ֣שֶׁךְ
יֵלֵ֑ךְ
וּבַחֹ֖שֶׁךְ
שְׁמ֥וֹ
יְכֻסֶּֽה:
[ה]
גַּם־שֶׁ֥מֶשׁ
לֹא־רָאָ֖ה
וְלֹ֣א
יָדָ֑ע
נַ֥חַת
לָזֶ֖ה
מִזֶּֽה:
[ו]
וְאִלּ֣וּ
חָיָ֗ה
אֶ֤לֶף
שָׁנִים֙
פַּעֲמַ֔יִם
וְטוֹבָ֖ה
לֹ֣א
רָאָ֑ה
הֲלֹ֛א
אֶל־מָק֥וֹם
אֶחָ֖ד
הַכֹּ֥ל
הוֹלֵֽךְ:
[ז]
כָּל־עֲמַ֥ל
הָאָדָ֖ם
לְפִ֑יהוּ
וְגַם־הַנֶּ֖פֶשׁ
לֹ֥א
תִמָּלֵֽא:
[ח]
כִּ֛י
מַה־יּוֹתֵ֥ר
לֶחָכָ֖ם
מִֽן־הַכְּסִ֑יל
מַה־לֶּעָנִ֣י
יוֹדֵ֔עַ
לַהֲלֹ֖ךְ
נֶ֥גֶד
הַחַיִּֽים:
[ט]
ט֛וֹב
מַרְאֵ֥ה
עֵינַ֖יִם
מֵֽהֲלָךְ־נָ֑פֶשׁ
גַּם־זֶ֥ה
הֶ֖בֶל
וּרְע֥וּת
רֽוּחַ:
[י]
מַה־שֶּׁהָיָ֗ה
כְּבָר֙
נִקְרָ֣א
שְׁמ֔וֹ
וְנוֹדָ֖ע
אֲשֶׁר־ה֣וּא
אָדָ֑ם
וְלֹא־יוּכַ֣ל
לָדִ֔ין
עִ֥ם
שֶׁהתַּקִּ֖יף
שֶׁתַּקִּ֖יף
מִמֶּֽנּוּ:
[יא]
כִּ֛י
יֵשׁ־דְּבָרִ֥ים
הַרְבֵּ֖ה
מַרְבִּ֣ים
הָ֑בֶל
מַה־יֹּתֵ֖ר
לָאָדָֽם:
[יב]
כִּ֣י
מִֽי־יוֹדֵעַ֩
מַה־טּ֨וֹב
לָאָדָ֜ם
בַּחַיִּ֗ים
מִסְפַּ֛ר
יְמֵי־חַיֵּ֥י
הֶבְל֖וֹ
וְיַעֲשֵׂ֣ם
כַּצֵּ֑ל
אֲשֶׁר֙
מִֽי־יַגִּ֣יד
לָאָדָ֔ם
מַה־יִּהְיֶ֥ה
אַחֲרָ֖יו
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
פרק ו
[א]
יש
רעה
אשר
ראיתי
תחת
השמש
ורבה
היא
על האדם:
[ב]
איש
אשר
יתן לו
האלהים
עשר
ונכסים
וכבוד
ואיננו
חסר
לנפשו׀
מכל
אשר יתאוה
ולא ישליטנו
האלהים
לאכל
ממנו
כי
איש
נכרי
יאכלנו
זה
הבל
וחלי
רע
הוא:
[ג]
אם יוליד
איש
מאה
ושנים
רבות
יחיה
ורב׀
שיהיו
ימי שניו
ונפשו
לא תשבע
מן הטובה
וגם קבורה
לא היתה
לו
אמרתי
טוב
ממנו
הנפל:
[ד]
כי בהבל
בא
ובחשך
ילך
ובחשך
שמו
יכסה:
[ה]
גם שמש
לא ראה
ולא
ידע
נחת
לזה
מזה:
[ו]
ואלו
חיה
אלף
שנים
פעמים
וטובה
לא
ראה
הלא
אל מקום
אחד
הכל
הולך:
[ז]
כל עמל
האדם
לפיהו
וגם הנפש
לא
תמלא:
[ח]
כי
מה יותר
לחכם
מן הכסיל
מה לעני
יודע
להלך
נגד
החיים:
[ט]
טוב
מראה
עינים
מהלך נפש
גם זה
הבל
ורעות
רוח:
[י]
מה שהיה
כבר
נקרא
שמו
ונודע
אשר הוא
אדם
ולא יוכל
לדין
עם
שהתקיף
שתקיף
ממנו:
[יא]
כי
יש דברים
הרבה
מרבים
הבל
מה יתר
לאדם:
[יב]
כי
מי יודע
מה טוב
לאדם
בחיים
מספר
ימי חיי
הבלו
ויעשם
כצל
אשר
מי יגיד
לאדם
מה יהיה
אחריו
תחת
השמש: