מאגר הכתר קהלת פרק ח עם פירוש רשב"ם

פרק ח
(א) מי כהחכם - מי הוא אדם חשוב בעולם כהחכם , ומי הוא שיודע פשר של דבר כמותו? שאין לך דבר חשוב בעולם כחכמה , שחכמת אדם מאירה את פניו ומשמחתו , ועוז קרון תואר פניו משתנה בפנים צהובות מרוב שמחת חכמתו. (ב) אני פי מלך שמור - תמיד אני עוסק לשמור דברות פי מלך , הוא הקדוש ברוך הוא , לשמור מצותיו. ועל דברת שבועת אלהים - ועל אותו דבר שאני נשבע בשמו של הקדוש ברוך הוא , לומר: כך אעשה , בשבועת שמו - הייתי שומר ומקיים. (ג) אל תבהל מפניו תלך - לא תהיה בהול מפניו של הקדוש ברוך הוא , להתרחק מעליו , אבל לפניו תלך - לשמור מצותיו. ואל תעמוד - ואז אל תעמוד במעשה עיניין רע כאשר תשמור מצותיו , כי כל אשר יחפוץ הקדוש ברוך הוא הוא עושה , ויעשה לך כל טוב אם תלך בדרכיו לעשות מצותיו. (ד) באשר דבר מלך שלטון - באותו מקום אשר דבר הקדוש ברוך הוא שם שהוא מלך , שם הוא שולט ומראה את שליטתו לעשות הטוב בעיניו. ומי יאמר לו מה תעשה - ועל כן יש לבני אדם לשמור מצותיו. שלטון - שם דבר. (ה) שומר מצוה - מי שהוא שומר מצותיו , לא ידע ולא יגיע בו דבר רע. ועת ומשפט - עת פקודת הדין שבא לעולם יודע לב חכם , ועל כן הם שומרים מצותיו. (ו-ז) כי לכל חפץ - שהרי לכל חפצו של הקדוש ברוך הוא יש עת לעשות דין ומשפט. כי רעת האדם רבה על עצמו , והקדוש ברוך הוא ישלם לו שכרו. שהרי אינינו יודע , באותו דין אשר יהיה בו לבסוף , מי הוא אשר יגיד לו את משפטו אשר ימצאהו באחריתו. כי על כל חפץ יש עת - כמו שנאמר "ועת לכל חפץ תחת השמים" (קה' ג , א). (ח) אין אדם שליט ברוח - אין אדם שליט בנשמתו ליום המיתה למנוע נשמתו מלמוסרה למלאך המות , שאין לו ממשלת ושליטה ביום מיתתו. ואין משלחת - ואין כח בידו לשלוח משלחת חייליו להלחם עם מלאך המות שלא יקח נשמתו ממנו , שהרי לא ימלט רשע שעשה את עצמו שהוא בעליו של רשע. לכלוא - למנוע , כמו "ויכלא העם מהביא" (שמ' לו , ו); "לא תכלה (בנוסחנו: תִכְלָא) רחמיך" (תה' מ , י). (ט) את כל זה - כל המעשה הזה ראיתי ונתתי על לבי בכל המעשים. באותו עת שהאדם שולט בעצמו לעשות מעשים רעים , עתיד הוא לעת פקודתו שיהיו מעשיו רעים לו לרעה , כתשלום תגמולי מעשיו. ונתון - לשון 'פָּעוֹל'. (י-יג) ובכן ראיתי רשעים - מוסב למעלה על "כל זה ניסיתי בחכמה" (קה' ז , כג) , "סבותי אני ולבי לדעת ולתור" (שם , כה). וכן פתרונו לפי פשוטו: ובכן שהייתי מחשב בחכמה , ראיתי בעולם רשעים שראויים למיתה וקבירה , שהיו באים והולכים ממקום קדוש וחורבות ורעות רבות היו עושים בו , וסופן נשכח שמם וזכרם באותה עיר אשר כן עשו. גם זה הבל - עם שאר הבלים; שלא נעשה ולא נשתלם להם דבר מעשה שכר רעתם מהרה , שהרי על כן , שהקדוש ברוך הוא מאריך להם אפו , מלא לב בני האדם בעצמם לעשות רעה , ואומרים: מה הפסד יש לו לעשות רעה , לית דין ולית דיין (ע"פ ב"ר כו , ו). שהוא , החוטא , עושה רע זמן גדול עד מאת שנים , והקדוש ברוך הוא מאריך לו אפו. שהרי אף אני יודע שיהיה טובה ליראי שמים היריאים ממנו , ולרשע לא יהיה טובה ולא יאריך ימים , כצל עובר (ע"פ תה' קמד , ד) יעבור מן העולם , לפי שאינו ירא שמים. ובכן - כמו 'ובכך'. רשעים קבורים - רשעים בעודן בחייהם קוראן 'קבורים' , לפי שהן ראויים למיתה , כעניין שנאמר "ואתה חלל רשע נשיא ישראל" (יח' כא , ל). הלכו (לפנינו: יהלכו) - כפל מלה על ובאו. וישתכחו - לשון 'שיכחה'; ואי אפשר לפרש לשון מציאה , שלא מצינו בלשון עברי לשון מציאה כזה , שהרי לשון תרגום הוא (ראה תרגום קה' ז , יד). גם זה הבל - אותו דבר שהוא מכוסה מבני אדם - שאינן יכולין לעמוד על הבירור , ואינן יודעים על מה הקדוש ברוך הוא מאריך להם אפו כל כך - קורא 'הבל' , לפי שבני אדם תוהין ומשתוממין על הדבר. פתגם - דְבַר. מְאַת - מקרא קצר הוא ודבוק הוא על תיבה החסירה , לומר: מאת ימים או שנים. ולא אחז בלשונו , מאת , לדקדק מלתו , כי אם לומר: זמן גדול. וכן "ושכורת לא (בנוסחנו: ולא) מיין" (יש' נא , כא) דבוק הוא על תיבה החסירה: שכורת דבר צער אחר , ולא מיין. (יד) ויש הבל אשר נעשה על הארץ - יש דבר שבני אדם תוהין ומשתוממין עליו והוא נוהג בעולם: שהרי יש כמה וכמה צדיקים בעולם שמגיע אליהם כמעשה הרשעים , שלא יהיה להם טובה , ויש כמה וכמה רשעים בעולם שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים , שלא יהיה להם רעה כי אם טובה גדולה עד מאד. אמרתי שגם זה הבל - על זאת אני תוהה ומשתומם. (טו) ושבח (בנוסחנו: ושבחתי) אני את השמחה - ואני משבח את השמחה , שאין דבר טוב לאדם בעולם כי אם אכילה ושתייה ושמחה לשמוח בחלקו , ומעשה זה יהיה מחובר לו בעמלו , בימי חייו שנתן לו הקדוש ברוך הוא בעולם. ילונו - לשון חיבור , כמו "ילוה אישי אלי" (בר' כט , לד). (טז) כאשר נתתי - כשנתתי לבי לידע חכמה ולראות עיניין העולם , ראיתי בו הבל , שהרי אף ביום ובלילה לא ראה לבי שינה בעיניו. כל המקרא הזה הולך ומדבר על הלב כאילו הוא אדם שיש לו עינים. וזהו שנאמר במקרא זה ולראות , שהלב רואה את העניין. וכן מצינו במקום אחר 'ראייה' בלב , שנאמר "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת" (קה' א , טז). שינה בעיניו אינינו רואה - שלא שכב לבו ולא היה ישן. ומצינו לשון 'שינה' בלב , שנאמר "גם בלילה לא שכב לבו" (קה' ב , כג); "אני ישינה ולבי ער" (שה"ש ה , ב). (יז) וראיתי את כל המעשה (בנוסחנו: מעשה) - ראיתי מעשיו של הקדוש ברוך הוא , שאין אדם יכול לעמוד על הבירור ולמצוא את מעשי העולם , ולידע מידותיו של הקדוש ברוך הוא שהוא מודד לבריות. בשל אשר יעמל - באותו דבר שיעמל האדם לבקש ולידע , לא ימצאוֹ , ולא ידעו בני האדם את מידותיו ומעשיו של הקדוש ברוך הוא. ואף אם יאמרו החכמים לידע מעשיו , ולא (בנוסחנו: לא) יוכלו למצוא ולידע לעמוד על דעתו.