מאגר הכתר קהלת פרק ח עם פירוש רש"י

פרק ח
(א) מי כהחכם - מי בעולם חשוב כאדם חכם , ומי יודע פשרון של דבר; כמו שמצינו בדניאל: מתוך חכמתו שהיה חכם ביראת שמים , נגלו לו רזי פשרים. מי כמשה עושה פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים; ועז פניו ישנה (בנוסחנו: ישנא) - משאר הבריות , עד כי יראו מגשת אליו "כי קרן עור פניו" (שמ' לד , כט). (ב) אני פי מלך שמור - לפיכך אני נכון לשמור פי מלכו של עולם , שהיא הטובה שבכולן. ועל דברת שבועת אלהים - שנשבענו לו בחורב לשמור מצוותיו. דבר אחר: אני נכון לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו בגולגליות וארנוניות וזוממיות , ועל דברת שבועת אלהים - ובלבד שלא יעבירונו את השבועה שנשבענו למקום. ועל דברת - ואצל דברת שבועת אלהים אשמור פי המלכים. וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה , שאמרו לנבוכד נצר: "לך אמרין מלכא נבוכד נצר לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך" (ראה דנ' ג , טז) - אם "מלכא" למה "נבוכד נצר" , ואם "נבוכד נצר "למה "מלכא"? אלא כך אמרו לו: "לך" אנן "אמרין" דאת "מלכא" עלנא - לעבודה ולמסים וגולגליות , אך "על דנא" שאתה אומר לנו לעבוד עבודה זרה , "נכוכד נצר" אתה ולא מלך , ואת וכלבא שוין (ראה ויק"ר לג , ו). (ג) אל תבהל מפניו תלך - אל תהי נבהל לומר שתברח מפניו ותלך למקום שאינו שליט שם , שבכל מקום הוא שליט. ואל תעמוד בדבר רע - אל תעמיד עצמך עוסק בדברים רעים. כי כל אשר יחפץ - להיפרע ממך , רשות ויכולת בידו לעשות. (ד) באשר דבר מלך שלטון - בשביל אשר דבר הקדוש ברוך הוא מושלת היא , ומי יאמר לו מה תעשה. (ה) ואם שומר מצוה אתה - לא תדע רעה ולא תבואך. ועת ומשפט יודע (בנוסחנו: יֵדַע) לב חכם - החכם יודע שיש עת קבוע לפקודת הרשעים; ומשפט יש לפני הקדוש ברוך הוא , שסופו להפרע מהם. משפט - 'יושטישא' בלעז , היא הפורענות. (ו) כי לכל חפץ - שהאדם עושה חפצו ועובר על דת , יש עת - להיפרע , ומשפט - ופורענות מוכנת. כי רעת האדם רבה עליו - כאשר רבה רעת האדם וסאתו גדושה , אז באה פקודתו. כי משמש לשון 'כאשר' , כמו "כי יהיה להם דבר בא אלי" (שמ' יח , טז). (ז) כי איננו יודע מה שיהיה - כשהרשע עובר העבירה , אינו נותן לבו למה שעתיד הקדוש ברוך הוא להביאו במשפט. ואוי לו בכך , כי כאשר יהיה - הפורענות , מי יגיד לו - להמלך בו וליטול רשות; פתע פתאום יבואנו! (ח) אין אדם שליט ברוחו ויצרו של שלוחו של מקום , לכלוא ולמנוע ממנו את הרוח שבגופו , שלא יטלנו מלאך המות (ראה קה"ר ח , יא). ואין שלטון של שום מלך ניכר ביום מותו. בכל מקום אתה מוצא "והמלך דוד" (כגון: ש"ב ג , לא) , וביום מותו: "ויקרבו ימי דוד" (מ"א ב , א) , ולא הוזכר כאן 'מלכות' (ראה קה"ר ח , יא). ואין משלחת במלחמה - לומר: במלחמה זו אשלח את בני או את עבדי במקומי (ראה שם). (ט) את כל זה ראיתי - האמור למעלה. ונתון את לבי לכל מעשה - וגם לכל מעשה בני האדם נתתי את לבי; וראיתי עת אשר שלט האדם בחברו וגבר עליו , וסופו נהפך לרעתו: עמלק נתגבר על ישראל , "ואחריתו עדי אובד" (במ' כד , כ); כן פרעה , כן נבוכד נצר , כן סנחריב. (י) ובכן - ואז , בנבואה זו , ראיתי רשעים קבורים - שהיו ראויין להטמן בעפר , שהיו נבזים בין שאר האומות , שנאמר עליהם "זה העם לא היה" (יש' כג , יג); ושלטו בביתו של הקדוש ברוך הוא שהוא מקום קדוש , ובלכתם משם אל ארצם היו משתבחים בעירם , אשר כך וכך עשו בביתו של מקום. אל תיקרי וישתכחו אלא 'וישתבחו'. כך דרשו רבותינו (ראה גיטין נו , ב). ולעניין השכחה כך נדרש באגדה (ראה קה"ר ח , יג): וסופן שישתכח שמם וזכרם בתוך העיר עצמה אשר כן עשו בה , שנאמר "וקבצתי את כל הגוים... אל עמק יהושפט" (יואל ד , ב) - במקום שניאצו לפניו , שם יפרע מהם; וכן הוא אומר "יי' בעיר צלמם תבזה" (תה' עג , כ). גם זה אחד מן ההבלים שנמסרו לעולם לייגע את הבריות; שאין הקדוש ברוך הוא ממהר להיפרע , והבריות סבורים: אין דין ואין דיין. (יא) אשר אין נעשה פתגם - משפט מעשה הרעה מהרה - שאין הקדוש ברוך הוא ממהר להפרע מעושי הרעה , ועל כן הם סבורים: אין דין , ומלא לבם בקרבם לעשות רע. (יב-יג) אשר חוטא וגו' - לפי שרואים שהחוטא עושה רע מאת אלפים וריבואות , ומאריך לו - הקדוש ברוך הוא , ואינו נפרע ממנו. [(ת"ג:) מאת - מקרא חסר , לומר: מאת שנה , או: מאת אלפי שנה; ודוגמתו "ושכורת ולא מיין" (יש' נא , כא) , שגם הוא מקרא חסר: ושכורת כעס ולא מיין; וכן "על כן יתרת עשה אבדו" בירמיהו (מח , לו) , כמו 'יתרת דבר עשה'.] כי גם יודע אני - כי אף בכל זאת שאינו ממהר ליפרע מן הרשעים ולהיות הֶכֵּר בין צדיקים לרשעים , יודע אני , שסוף כל אחד [ואחד] ליטול שכרו: ליריאיו יהיה טוב , וטוב לא יהיה לרשע - לפי אשר איננו ירא מלפני האלהים. (יד) יש הבל - דבר המהביל את הבריות. אשר יש צדיקים שמגיע אליהם רעה כמעשה הרשעים , ויש רשעים שמגיע אליהם טובה כמעשה הצדיקים. אמרתי שגם זה אחד מן ההבלים הנוהגים בעולם. ורבותינו דרשוהו לצד אחר במסכת הוריות (י , ב) , ואינו מיושב לי על שיטת הדיבור , שסיים החכם לומר: גם זה הבל. (טו) את השמחה - שיהא שמח בחלקו , ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב (ע"פ תה' יט , ט) , ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל. שכל מי שאינו שמח בחלקו , ושטוף אחר ממון - בא לידי עבירת גזל וריבית ואונאה. ושאינו שמח בחלקו לעניין אהבת אשתו - שטוף אחר הנשים להרהר על אשת איש. לאכל ולשתות - ממה שחננו הקדוש ברוך הוא , ולשמוח בחלקו. ומדרש אגדה (ראה קה"ר ח , טז): כל 'אכילה' ו'שתייה' שבקהלת אינה אלא תלמוד תורה , כעניין שנאמר "לכו שברו ואכולו" וגו' (יש' נה , א). והוא ילונו - יתחבר עמו , כעניין שנאמר "והלך לפניך צדקך" (יש' נח , ח). ימי חייו - שנתנו לו , יעשה כן. וסוף המקרא מוסב על ראשו , ומקרא מסורס הוא: אין טוב לאדם ימי חייו אשר נתן לו האלהים כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילוונו בעמלו. (טז) כאשר נתתי את לבי - אין כאשר זה משמש לשון דוגמא , כמו "כאשר תעשו כן יעשה" (במ' טו , יד) , אלא לשון זמן , כמו "כאשר בא יוסף" (בר' לז , כג); "כאשר כלו לאכל את השבר" (בר' מג , ב). אף זה כן: כשהייתי נותן לבי לדעת ולתור וגו' , אז "וראיתי את כל מעשה האלהים" (להלן , יז). שינה בעיניו אין רואה - הרשע השטוף ומהמה אחר הממון והעריות. (יז) ראיתי את כל מעשה האלהים - שמסר לבריות. כי לא יוכל האדם למצוא וגו' - אין הבריות יכולות לעמוד על סוף דרכיו של מקום: מה שכר כל המעשה אשר נעשה תחת השמים; שרואין רשעים מצליחים וצדיקים יורדים. בשל אשר יעמל האדם לבקש - בשביל אשר ראיתי הרבה עמלים לבקש ולמצוא את סוף המדה , ואינן יכולים. וגם אם יאמר החכם שהוא יודעם , לא יוכל - שהרי משה רבנו לא עמד על הדבר , באומרו: "הודיעני נא את דרכיך" (שמ' לג , יג).