פרק ח
[א]
מִ֚י
כְּהֶ֣חָכָ֔ם
וּמִ֥י
יוֹדֵ֖עַ
פֵּ֣שֶׁר
דָּבָ֑ר
חָכְמַ֤ת
אָדָם֙
תָּאִ֣יר
פָּנָ֔יו
וְעֹ֥ז
פָּנָ֖יו
יְשֻׁנֶּֽא:
[ב]
אֲנִי֙
פִּי־מֶ֣לֶךְ
שְׁמֹ֔ר
וְעַ֕ל
דִּבְרַ֖ת
שְׁבוּעַ֥ת
אֱלֹהִֽים:
[ג]
אַל־תִּבָּהֵ֤ל
מִפָּנָיו֙
תֵּלֵ֔ךְ
אַֽל־תַּעֲמֹ֖ד
בְּדָבָ֣ר
רָ֑ע
כִּ֛י
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
יַחְפֹּ֖ץ
יַעֲשֶֽׂה:
[ד]
בַּאֲשֶׁ֥ר
דְּבַר־מֶ֖לֶךְ
שִׁלְט֑וֹן
וּמִ֥י
יֹֽאמַר־ל֖וֹ
מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה:
[ה]
שׁוֹמֵ֣ר
מִצְוָ֔ה
לֹ֥א
יֵדַ֖ע
דָּבָ֣ר
רָ֑ע
וְעֵ֣ת
וּמִשְׁפָּ֔ט
יֵדַ֖ע
לֵ֥ב
חָכָֽם:
[ו]
כִּ֣י
לְכָל־חֵ֔פֶץ
יֵ֖שׁ
עֵ֣ת
וּמִשְׁפָּ֑ט
כִּֽי־רָעַ֥ת
הָאָדָ֖ם
רַבָּ֥ה
עָלָֽיו:
[ז]
כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ
יֹדֵ֖עַ
מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה
כִּ֚י
כַּאֲשֶׁ֣ר
יִֽהְיֶ֔ה
מִ֖י
יַגִּ֥יד
לֽוֹ:
[ח]
אֵ֣ין
אָדָ֞ם
שַׁלִּ֤יט
בָּר֙וּחַ֙
לִכְל֣וֹא
אֶת־הָר֔וּחַ
וְאֵ֤ין
שִׁלְטוֹן֙
בְּי֣וֹם
הַמָּ֔וֶת
וְאֵ֥ין
מִשְׁלַ֖חַת
בַּמִּלְחָמָ֑ה
וְלֹא־יְמַלֵּ֥ט
רֶ֖שַׁע
אֶת־בְּעָלָֽיו:
[ט]
אֶת־כָּל־זֶ֤ה
רָאִ֙יתִי֙
וְנָת֣וֹן
אֶת־לִבִּ֔י
לְכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
נַעֲשָׂ֖ה
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
עֵ֗ת
אֲשֶׁ֨ר
שָׁלַ֧ט
הָאָדָ֛ם
בְּאָדָ֖ם
לְרַ֥ע
לֽוֹ:
[י]
וּבְכֵ֡ן
רָאִיתִי֩
רְשָׁעִ֨ים
קְבֻרִ֜ים
וָבָ֗אוּ
וּמִמְּק֤וֹם
קָדוֹשׁ֙
יְהַלֵּ֔כוּ
וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ
בָעִ֖יר
אֲשֶׁ֣ר
כֵּן־עָשׂ֑וּ
גַּם־זֶ֖ה
הָֽבֶל:
[יא]
אֲשֶׁר֙
אֵין־נַעֲשָׂ֣ה
פִתְגָ֔ם
מַעֲשֵׂ֥ה
הָרָעָ֖ה
מְהֵרָ֑ה
עַל־כֵּ֡ן
מָלֵ֞א
לֵ֧ב
בְּֽנֵי־הָאָדָ֛ם
בָּהֶ֖ם
לַעֲשׂ֥וֹת
רָֽע:
[יב]
אֲשֶׁ֣ר
חֹטֶ֗א
עֹשֶׂ֥ה
רָ֛ע
מְאַ֖ת
וּמַאֲרִ֣יךְ
ל֑וֹ
כִּ֚י
גַּם־יוֹדֵ֣עַ
אָ֔נִי
אֲשֶׁ֤ר
יִֽהְיֶה־טּוֹב֙
לְיִרְאֵ֣י
הָאֱלֹהִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
יִֽירְא֖וּ
מִלְּפָנָֽיו:
[יג]
וְטוֹב֙
לֹא־יִהְיֶ֣ה
לָרָשָׁ֔ע
וְלֹא־יַאֲרִ֥יךְ
יָמִ֖ים
כַּצֵּ֑ל
אֲשֶׁ֛ר
אֵינֶ֥נּוּ
יָרֵ֖א
מִלִּפְנֵ֥י
אֱלֹהִֽים:
[יד]
יֶשׁ־הֶבֶל֘
אֲשֶׁ֣ר
נַעֲשָׂ֣ה
עַל־הָאָרֶץ֒
אֲשֶׁ֣ר׀
יֵ֣שׁ
צַדִּיקִ֗ים
אֲשֶׁ֨ר
מַגִּ֤יעַ
אֲלֵהֶם֙
כְּמַעֲשֵׂ֣ה
הָרְשָׁעִ֔ים
וְיֵ֣שׁ
רְשָׁעִ֔ים
שֶׁמַּגִּ֥יעַ
אֲלֵהֶ֖ם
כְּמַעֲשֵׂ֣ה
הַצַּדִּיקִ֑ים
אָמַ֕רְתִּי
שֶׁגַּם־זֶ֖ה
הָֽבֶל:
[טו]
וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי
אֲנִי֙
אֶת־הַשִּׂמְחָ֔ה
אֲשֶׁ֨ר
אֵֽין־ט֤וֹב
לָאָדָם֙
תַּ֣חַת
הַשֶּׁ֔מֶשׁ
כִּ֛י
אִם־לֶאֱכֹ֥ל
וְלִשְׁתּ֖וֹת
וְלִשְׂמ֑וֹחַ
וְה֞וּא
יִלְוֶ֣נּוּ
בַעֲמָל֗וֹ
יְמֵ֥י
חַיָּ֛יו
אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ
הָאֱלֹהִ֖ים
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[טז]
כַּאֲשֶׁ֨ר
נָתַ֤תִּי
אֶת־לִבִּי֙
לָדַ֣עַת
חָכְמָ֔ה
וְלִרְאוֹת֙
אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן
אֲשֶׁ֥ר
נַעֲשָׂ֖ה
עַל־הָאָ֑רֶץ
כִּ֣י
גַ֤ם
בַּיּוֹם֙
וּבַלַּ֔יְלָה
שֵׁנָ֕ה
בְּעֵינָ֖יו
אֵינֶ֥נּוּ
רֹאֶֽה:
[יז]
וְרָאִיתִי֘
אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה
הָאֱלֹהִים֒
כִּי֩
לֹ֨א
יוּכַ֜ל
הָאָדָ֗ם
לִמְצוֹא֙
אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂה֙
אֲשֶׁ֣ר
נַעֲשָׂ֣ה
תַֽחַת־הַשֶּׁ֔מֶשׁ
בְּ֠שֶׁל
אֲשֶׁ֨ר
יַעֲמֹ֧ל
הָאָדָ֛ם
לְבַקֵּ֖שׁ
וְלֹ֣א
יִמְצָ֑א
וְגַ֨ם
אִם־יֹאמַ֤ר
הֶֽחָכָם֙
לָדַ֔עַת
לֹ֥א
יוּכַ֖ל
לִמְצֹֽא:
פרק ח
(א)
מי
כהחכם
ומי
יודע
פשר
דבר
-
מי
הוא
חשוב
כהחכם
,
או
מי
ישוה
לו.
ומי
יודע
פתרון
כל
דבר
,
להשיב
לשואל
,
כמו
החכם;
כיוסף
שפתר
החלום
לפרעה
(ראה
בר'
מא)
וכדניאל
לנבוכדנצר
(ראה
דנ'
ב).
חכמת
אדם
תאיר
פניו
-
בוא
וראה
מה
בין
חכמה
לעושר:
שהעושר
מרבה
דאגה
לאדם
ואיננו
מניח
לו
לישון
(ראה
קה'
ה
,
יא)
,
והחכמה
מאירה
פניו
שלחכם.
ועוז
פניו
ישונה
(בנוסחנו:
ישֻנֶא)
-
לאורה
ושמחה.
[ואני
הכותב
שמעתי:
ישונא
-
לשון
"תולעת
שני"
(שמ'
כה
,
ד)
,
כלומר:
מחכמתו
פניו
מצהיבין.]
(ב)
אני
פי
מלך
שמור
על
(בנוסחנו:
ועל)
דברת
שבועת
אלהים
-
אני
מחוייב
לשמור
פי
מלך
,
מצות
מלך
,
ובלבד
שיהא
דברת
שבועת
אלהים
עומדת
במקומה:
שאם
ציוני
דבר
שאין
בו
חלול
השם
,
אני
חייב
לעשות
ציוויו;
אבל
אם
ציוני
לעבור
על
המצות
,
כגון
נבוכדנצר
שאמר
לחנניה
מישאל
ועזריה
להשתחוות
לצלם
(ראה
דנ'
ג)
,
איני
חייב
לשמור
ציוויו.
דבר
אחר:
אני
פי
מלך
שמור
ועל
דברת
שבועת
אלהים
-
פתרונו:
מאחר
שאתה
מושבע
ועומד
בדברת
שבועת
אלהים
לשמור
פי
מלך
,
שכל
מלך
שהעם
ממליכים
אותו
עליהם
הוא
משביעם
לקיים
את
דברו;
מאחר
שהוא
כן
,
(ג)
אל
תבהל
מפניו
תלך
-
פתרונו:
אל
תבהל
ברוחך
(ע"פ
קה'
ז
,
ט)
לילך
מאתו
ולעבור
על
המצוה
אשר
יצוך;
ואל
(בנוסחנו:
אל)
תעמד
בדבר
רע
-
פתרונו:
אל
תעמד
במקום
שיועצים
למרוד
בו;
שכל
דבר
לא
יִכחד
מן
המלך
(ע"פ
ש"ב
יח
,
יג)
,
וכשיישָמע
הדבר
באזניו
,
כל
אשר
יחפוץ
יעשה
לך.
(ד)
באשר
דבר
מלך
שלטון
,
מי
יקום
ומי
יאמר
לו
מה
תעשה
כשיגזור
עליך
גזירה?
(ה)
שומר
מצוה
לא
ידע
דבר
רע
-
מי
ששומר
דבר
המלכות
לא
ידע
דבר
רע;
לפי
שאין
מוצאין
בו
עון
-
אין
עונשין
אותו.
ועת
ומשפט
ידע
לב
חכם
-
אדם
שהוא
חכם
יודע
לשמור
עצמו
בכל
עת
,
ויודע
משפט
המורד
במלכות
ונזהר
שלא
לעבור
על
מצות
המלכות.
עד
כאן
חברתי
המקראות
אחר
מדרש
רבותינו
(ראה
במ"ר
יד
,
ו);
אבל
פשר
דבר
ופשוטן
שלמקראות
אפרשם
,
בעזרת
חונן
לאדם
דעת:
"אני
פי
מלך
שמור
ועל
דברת
שבועת
אלהים"
(לעיל
,
ב)
-
קל
וחומר
הוא
זה:
אני
מחוייב
לשמור
מצות
מלך
בשר
ודם;
על
אחת
כמה
וכמה
שאני
מחוייב
לשמור
מצותיו
שלהקדוש
ברוך
הוא
,
שאני
מושבע
ועומד
לשמור
מצותיו
,
דכתיב
"לעברך
בברית
יי'
אלהיך
ובאלתו"
וגו'
(דב'
כט
,
יא);
לפיכך
"אל
תבהל
מפניו
תלך"
(לעיל
,
ג)
-
אל
תבהל
ברוחך
לסור
ממצותיו
ולצאת
מן
הדרך
אשר
יצוך.
שאילו
נכתב
'אל
תבהל
בפניו
תלך'
-
הייתי
מפרשו:
התהלך
לפניו
,
כלומר:
שרת
לפניו;
עכשיו
שנכתב
"מפניו
תלך"
,
פתרונו:
אל
יבהילך
יצרך
לצאת
מעמו
ולעמוד
"בדבר
רע"
(שם)
,
כלומר
,
שלא
תלך
מעמו
ותתחבר
בעוברי
עבירה
,
"כי
כל
אשר
יחפץ
יעשה"
(שם)
בך
,
ליפרע
ממך
בכל
חפצו.
"באשר
דבר
מלך
שלטון
ומי
יאמר
לו
מה
תעשה"
(לעיל
,
ד)
-
פתרונו:
הוי
למד
דבר
זה
ממלך
בשר
ודם:
כאשר
דבר
מלך
בשר
ודם
שולטת
,
ואין
למרות
על
דברו
כשהוא
גוזר
גזירה
,
"מי
יאמר
לו
מה
תעשה";
כל
שכן
דברו
שלהקדוש
ברוך
הוא
,
שדברו
שולט
בכל:
כשאדם
חוטא
והוא
גוזר
,
מי
ימחה
בידו?!
לפיכך
יזהר
אדם
בעצמו
לשמור
מצותיו
שלהקדוש
ברוך
הוא
ולא
יעבור
עליהם
,
שלא
יהו
נפרעין
ממנו;
שהרי
שומר
מצוה
לא
ידע
דבר
רע
-
פתרונו:
מי
ששומר
מצותיו
שלהקדוש
ברוך
הוא
,
אין
גוזרין
עליו
גזירה
רעה.
ועת
ומשפט
ידע
לב
חכם
-
פתרונו:
מי
שהוא
חכם
,
הוא
שם
על
לב
שהקדוש
ברוך
הוא
קובע
עת
ומשפט
לרשעים
להפרע
מהם
,
וחדל
מלחטוא.
(ו)
כי
לכל
חפץ
יש
עת
ומשפט
-
כי
את
כל
מעשה
שאדם
עושה
,
הקדוש
ברוך
הוא
מביאו
במשפט
,
אם
טוב
ואם
רע
(ע"פ
קה'
יב
,
יד)
,
לשלם
לו
כדרכיו.
כי
רעת
האדם
רבה
עליו
-
פתרונו:
אדם
זה
-
רבים
פשעיו
,
לפיכך
צריך
להזהר
בכל
דרכיו
,
שלא
יהו
פוקדים
עליו
מלמעלה
את
עונותיו.
(ז)
כי
איננו
יודע
מה
שיהיה
-
אין
אדם
יודע
מה
גוזרין
עליו
ממרום.
כי
כאשר
יהיה
מי
יגיד
לו
-
פתרונו:
את
שעתיד
לבוא
עליו
,
טובה
או
רעה
,
מי
יגיד
לו?
לפיכך
טוב
לו
שיזהר
ולא
יחטא
-
ויצפה
לטובה
,
ואל
יחטא
ויצפה
לרעה
,
אם
חטא
חט
שיש
בו
מיתה
בידי
שמים.
(ח)
אין
אדם
שליט
ברוח
לכלוא
את
הרוח
-
פתרונו:
לעצור
את
הרוח;
כמו
"ואת
בניהם
כלאו
(לפנינו:
כלו)
בבית"
(ש"א
ו
,
י).
ואין
שלטון
ביום
המות
,
ואין
משלחת
במלחמה
כנגד
מלאך
המות.
ולא
ימלט
רשע
את
בעליו
-
אילו
נאמר
'ולא
ימלט
את
בעליו'
סתם
,
הייתי
אומר:
בין
טובה
בין
רעה
שאדם
עושה
,
לא
ימלט
את
בעליו
מן
המיתה;
עכשיו
שהוא
אומר
לא
ימלט
רשע
את
בעליו
-
למדנו
,
שהרשע
אינו
ממלט
את
האדם
מן
המיתה
,
אבל
הצדק
והמשפט
ממלטין
האדם;
וכן
הוא
אומר
"וצדקה
תציל
ממות"
(מש'
י
,
ב).
(ט)
את
כל
זה
ראיתי
ונתון
אל
(בנוסחנו:
את)
לבי
לכל
מעשה
אשר
נעשה
תחת
השמש
עת
אשר
שלט
האדם
באדם
לרע
לו
-
פתרונו:
ראיתי
ונתתי
את
לבי
,
כשאדם
רואה
שעתו
עומדת
לו
,
הוא
שולט
בחבירו
,
חומסו
וגוזלו
ורודפו;
סבור:
לית
דין
ולית
דיין
(ע"פ
ויק"ר
כח
,
א);
ואינו
נותן
אל
לבו
שלרעתו
מושל
בו
,
כי
האלהים
יבקש
עלבון
הנרדף
(ע"פ
קה'
ג
,
טו).
(י)
ובכן
ראיתי
רשעים
קבורים
ובאו
-
פתרונו:
כשנתתי
אל
לבי
לכל
מעשה
אשר
נעשה
תחת
השמש
(ראה
לעיל
,
ט)
,
ראיתי
רשעים
שלא
נשתלם
להם
מכל
מה
שעשו
בעולם
הזה
,
וכלו
ימיהם
בטוב
ושנותם
בנעימים
(ע"פ
איוב
לו
,
יא)
עד
יום
שבאו
אל
אבותם
לקבורה.
וממקום
קדוש
יהלכו
-
[שלא
תאמר:
מקום
שנתנו
חיתיתם
ושללו
ובזזו
אותם
רשעים
היו
הנחמסין
והנהרגים
,
לפיכך
לא
נשתלם
מהם
-
אל
תאמר
כן
,
כי
צדיקים
וקדושים
היו
,
כמו
שמפרש:
וממקום
קדוש
יהלכו
,
]
פתרונו:
שללו
אביונים
,
שפכו
דם
נקיים
במקום
קדוש
,
ומאותו
מקום
קדוש
הלכו
לבית
עולמם
,
ולא
נפרע
מהם
בחייהם
כלל
,
וכל
מה
שעשו
בעיר
-
מחר
הכל
נשכח.
גם
זה
הבל
-
שלא
נפרע
מהם
בחייהם;
שאילו
נפרע
מהם
בחייהם
היו
שבים
מדרכם
,
ואחרים
היו
לוקחין
מהם
מוסר.
(יא)
אשר
אין
נעשה
פתגם
-
פתרונו:
לפי
שלא
נעשה
נקמה
על
מעשה
הרעה
מהרה
,
על
כן
מלא
לב
בני
האדם
בהם
לעשות
רע.
(יב)
אשר
חוטא
עושה
רע
מאת
-
כשהחוטא
עושה
רע
והקדוש
ברוך
הוא
נותן
לו
מִתון
ומאריך
לו
-
שאינו
נפרע
לו
מהרה
,
וכשהוא
רואה
שאין
נפרעין
ממנו
במהרה
הוא
סבור
שנמחל
הכל;
ואינו
כן.
כי
גם
יודע
אני
אשר
יהיה
טוב
ליראי
האלהים
אשר
יראו
(בנוסחנו:
ייראו)
מלפניו.
(יג)
וטוב
לא
יהיה
לרשע
ולא
יאריך
ימים;
כצל
,
שעובר
מהרה
,
הרשע
אשר
אינינו
(בנוסחנו:
איננו)
ירא
מלפני
האלהים
(בנוסחנו:
אלהים).
(יד-טו)
יש
הבל
אשר
נעשה
על
הארץ
אשר
יש
צדיקים
אשר
מגיע
אליהם
כמעשה
הרשעים
וגו'
,
לפיכך:
ושבחתי
אני
את
השמחה
אשר
אין
טוב
לאדם
תחת
השמש
כי
אם
לאכול
ולשתות
ולשמוח
,
והוא
ילונו
בעמלו
-
והוא
יתחבר
אליו
בכל
עמלו
שעמל
,
והשאר
-
יאכלהו
אחרים.
הוא
ילונו
בעמלו
-
'טנט
שאן
ניינט
דשון
אדין'
בלעז.
(טז)
כאשר
נתתי
את
לבי
לדעת
חכמה
ולראות
(בנוסחנו
נוסף
'את')
העניין
אשר
נעשה
על
הארץ
כי
גם
ביום
ובלילה
שינה
בעיניו
אינינו
(בנוסחנו:
איננו)
רואה
-
כאשר
ראיתי
שאדם
עמל
ביום
ובלילה
,
ושינה
בעיניו
אינינו
רואה
,
אז
נראה
בעיני
שאין
טוב
באדם
תחת
השמש
כי
אם
לאכול
ולשתות
ולשמוח
וליהנות
מעמלו
(ראה
לעיל
,
טו).
(יז)
וראיתי
את
מעשה
האלהים
וגזירותיו
שגוזר
בעולמו
,
כי
לא
יוכל
האדם
למצוא
את
המעשה
אשר
נעשה
תחת
השמש
-
מה
זה
שיש
צדיקים
שמגיע
אליהם
כמעשה
הרשעים
ויש
רשעים
שמגיע
אליהם
כמעשה
הצדיקים
(ראה
לעיל
,
יד);
בשל
-
בשביל
אשר
יעמל
האדם
לבקש
ולעמוד
על
מדותיו
שלהקדוש
ברוך
הוא
,
ולא
ימצא.
וגם
אם
יאמר
החכם
-
ואפילו
אם
יאמר
החכם
לדעת
מדותיו
שלהקדוש
ברוך
הוא
,
לא
יוכל
למצוא.