מאגר הכתר קהלת פרק ח עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ח
[א] מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא:
[ב] אֲנִי֙ פִּי־מֶ֣לֶךְ שְׁמֹ֔ר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים:
[ג] אַל־תִּבָּהֵ֤ל מִפָּנָיו֙ תֵּלֵ֔ךְ אַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּדָבָ֣ר רָ֑ע כִּ֛י כָּל־אֲשֶׁ֥ר יַחְפֹּ֖ץ יַעֲשֶֽׂה:
[ד] בַּאֲשֶׁ֥ר דְּבַר־מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר־ל֖וֹ מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה:
[ה] שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם:
[ו] כִּ֣י לְכָל־חֵ֔פֶץ יֵ֖שׁ עֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט כִּֽי־רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם רַבָּ֥ה עָלָֽיו:
[ז] כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ יֹדֵ֖עַ מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה כִּ֚י כַּאֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֔ה מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ:
[ח] אֵ֣ין אָדָ֞ם שַׁלִּ֤יט בָּר֙וּחַ֙ לִכְל֣וֹא אֶת־הָר֔וּחַ וְאֵ֤ין שִׁלְטוֹן֙ בְּי֣וֹם הַמָּ֔וֶת וְאֵ֥ין מִשְׁלַ֖חַת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְלֹא־יְמַלֵּ֥ט רֶ֖שַׁע אֶת־בְּעָלָֽיו:
[ט] אֶת־כָּל־זֶ֤ה רָאִ֙יתִי֙ וְנָת֣וֹן אֶת־לִבִּ֔י לְכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֧ט הָאָדָ֛ם בְּאָדָ֖ם לְרַ֥ע לֽוֹ:
[י] וּבְכֵ֡ן רָאִיתִי֩ רְשָׁעִ֨ים קְבֻרִ֜ים וָבָ֗אוּ וּמִמְּק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יְהַלֵּ֔כוּ וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ בָעִ֖יר אֲשֶׁ֣ר כֵּן־עָשׂ֑וּ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל:
[יא] אֲשֶׁר֙ אֵין־נַעֲשָׂ֣ה פִתְגָ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה מְהֵרָ֑ה עַל־כֵּ֡ן מָלֵ֞א לֵ֧ב בְּֽנֵי־הָאָדָ֛ם בָּהֶ֖ם לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע:
[יב] אֲשֶׁ֣ר חֹטֶ֗א עֹשֶׂ֥ה רָ֛ע מְאַ֖ת וּמַאֲרִ֣יךְ ל֑וֹ כִּ֚י גַּם־יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי אֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה־טּוֹב֙ לְיִרְאֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽירְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו:
[יג] וְטוֹב֙ לֹא־יִהְיֶ֣ה לָרָשָׁ֔ע וְלֹא־יַאֲרִ֥יךְ יָמִ֖ים כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁ֛ר אֵינֶ֥נּוּ יָרֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים:
[יד] יֶשׁ־הֶבֶל֘ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה עַל־הָאָרֶץ֒ אֲשֶׁ֣ר׀ יֵ֣שׁ צַדִּיקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מַגִּ֤יעַ אֲלֵהֶם֙ כְּמַעֲשֵׂ֣ה הָרְשָׁעִ֔ים וְיֵ֣שׁ רְשָׁעִ֔ים שֶׁמַּגִּ֥יעַ אֲלֵהֶ֖ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה הַצַּדִּיקִ֑ים אָמַ֕רְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל:
[טו] וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת־הַשִּׂמְחָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ט֤וֹב לָאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם־לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׂמ֑וֹחַ וְה֞וּא יִלְוֶ֣נּוּ בַעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[טז] כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת־לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְלִרְאוֹת֙ אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה עַל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה:
[יז] וְרָאִיתִי֘ אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִים֒ כִּי֩ לֹ֨א יוּכַ֜ל הָאָדָ֗ם לִמְצוֹא֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂה֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּ֠שֶׁל אֲשֶׁ֨ר יַעֲמֹ֧ל הָאָדָ֛ם לְבַקֵּ֖שׁ וְלֹ֣א יִמְצָ֑א וְגַ֨ם אִם־יֹאמַ֤ר הֶֽחָכָם֙ לָדַ֔עַת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִמְצֹֽא:

פרק ח
(א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר - מי הוא חשוב כהחכם , או מי ישוה לו. ומי יודע פתרון כל דבר , להשיב לשואל , כמו החכם; כיוסף שפתר החלום לפרעה (ראה בר' מא) וכדניאל לנבוכדנצר (ראה דנ' ב). חכמת אדם תאיר פניו - בוא וראה מה בין חכמה לעושר: שהעושר מרבה דאגה לאדם ואיננו מניח לו לישון (ראה קה' ה , יא) , והחכמה מאירה פניו שלחכם. ועוז פניו ישונה (בנוסחנו: ישֻנֶא) - לאורה ושמחה. [ואני הכותב שמעתי: ישונא - לשון "תולעת שני" (שמ' כה , ד) , כלומר: מחכמתו פניו מצהיבין.] (ב) אני פי מלך שמור על (בנוסחנו: ועל) דברת שבועת אלהים - אני מחוייב לשמור פי מלך , מצות מלך , ובלבד שיהא דברת שבועת אלהים עומדת במקומה: שאם ציוני דבר שאין בו חלול השם , אני חייב לעשות ציוויו; אבל אם ציוני לעבור על המצות , כגון נבוכדנצר שאמר לחנניה מישאל ועזריה להשתחוות לצלם (ראה דנ' ג) , איני חייב לשמור ציוויו. דבר אחר: אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים - פתרונו: מאחר שאתה מושבע ועומד בדברת שבועת אלהים לשמור פי מלך , שכל מלך שהעם ממליכים אותו עליהם הוא משביעם לקיים את דברו; מאחר שהוא כן , (ג) אל תבהל מפניו תלך - פתרונו: אל תבהל ברוחך (ע"פ קה' ז , ט) לילך מאתו ולעבור על המצוה אשר יצוך; ואל (בנוסחנו: אל) תעמד בדבר רע - פתרונו: אל תעמד במקום שיועצים למרוד בו; שכל דבר לא יִכחד מן המלך (ע"פ ש"ב יח , יג) , וכשיישָמע הדבר באזניו , כל אשר יחפוץ יעשה לך. (ד) באשר דבר מלך שלטון , מי יקום ומי יאמר לו מה תעשה כשיגזור עליך גזירה? (ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע - מי ששומר דבר המלכות לא ידע דבר רע; לפי שאין מוצאין בו עון - אין עונשין אותו. ועת ומשפט ידע לב חכם - אדם שהוא חכם יודע לשמור עצמו בכל עת , ויודע משפט המורד במלכות ונזהר שלא לעבור על מצות המלכות. עד כאן חברתי המקראות אחר מדרש רבותינו (ראה במ"ר יד , ו); אבל פשר דבר ופשוטן שלמקראות אפרשם , בעזרת חונן לאדם דעת: "אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים" (לעיל , ב) - קל וחומר הוא זה: אני מחוייב לשמור מצות מלך בשר ודם; על אחת כמה וכמה שאני מחוייב לשמור מצותיו שלהקדוש ברוך הוא , שאני מושבע ועומד לשמור מצותיו , דכתיב "לעברך בברית יי' אלהיך ובאלתו" וגו' (דב' כט , יא); לפיכך "אל תבהל מפניו תלך" (לעיל , ג) - אל תבהל ברוחך לסור ממצותיו ולצאת מן הדרך אשר יצוך. שאילו נכתב 'אל תבהל בפניו תלך' - הייתי מפרשו: התהלך לפניו , כלומר: שרת לפניו; עכשיו שנכתב "מפניו תלך" , פתרונו: אל יבהילך יצרך לצאת מעמו ולעמוד "בדבר רע" (שם) , כלומר , שלא תלך מעמו ותתחבר בעוברי עבירה , "כי כל אשר יחפץ יעשה" (שם) בך , ליפרע ממך בכל חפצו. "באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה" (לעיל , ד) - פתרונו: הוי למד דבר זה ממלך בשר ודם: כאשר דבר מלך בשר ודם שולטת , ואין למרות על דברו כשהוא גוזר גזירה , "מי יאמר לו מה תעשה"; כל שכן דברו שלהקדוש ברוך הוא , שדברו שולט בכל: כשאדם חוטא והוא גוזר , מי ימחה בידו?! לפיכך יזהר אדם בעצמו לשמור מצותיו שלהקדוש ברוך הוא ולא יעבור עליהם , שלא יהו נפרעין ממנו; שהרי שומר מצוה לא ידע דבר רע - פתרונו: מי ששומר מצותיו שלהקדוש ברוך הוא , אין גוזרין עליו גזירה רעה. ועת ומשפט ידע לב חכם - פתרונו: מי שהוא חכם , הוא שם על לב שהקדוש ברוך הוא קובע עת ומשפט לרשעים להפרע מהם , וחדל מלחטוא. (ו) כי לכל חפץ יש עת ומשפט - כי את כל מעשה שאדם עושה , הקדוש ברוך הוא מביאו במשפט , אם טוב ואם רע (ע"פ קה' יב , יד) , לשלם לו כדרכיו. כי רעת האדם רבה עליו - פתרונו: אדם זה - רבים פשעיו , לפיכך צריך להזהר בכל דרכיו , שלא יהו פוקדים עליו מלמעלה את עונותיו. (ז) כי איננו יודע מה שיהיה - אין אדם יודע מה גוזרין עליו ממרום. כי כאשר יהיה מי יגיד לו - פתרונו: את שעתיד לבוא עליו , טובה או רעה , מי יגיד לו? לפיכך טוב לו שיזהר ולא יחטא - ויצפה לטובה , ואל יחטא ויצפה לרעה , אם חטא חט שיש בו מיתה בידי שמים. (ח) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח - פתרונו: לעצור את הרוח; כמו "ואת בניהם כלאו (לפנינו: כלו) בבית" (ש"א ו , י). ואין שלטון ביום המות , ואין משלחת במלחמה כנגד מלאך המות. ולא ימלט רשע את בעליו - אילו נאמר 'ולא ימלט את בעליו' סתם , הייתי אומר: בין טובה בין רעה שאדם עושה , לא ימלט את בעליו מן המיתה; עכשיו שהוא אומר לא ימלט רשע את בעליו - למדנו , שהרשע אינו ממלט את האדם מן המיתה , אבל הצדק והמשפט ממלטין האדם; וכן הוא אומר "וצדקה תציל ממות" (מש' י , ב). (ט) את כל זה ראיתי ונתון אל (בנוסחנו: את) לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו - פתרונו: ראיתי ונתתי את לבי , כשאדם רואה שעתו עומדת לו , הוא שולט בחבירו , חומסו וגוזלו ורודפו; סבור: לית דין ולית דיין (ע"פ ויק"ר כח , א); ואינו נותן אל לבו שלרעתו מושל בו , כי האלהים יבקש עלבון הנרדף (ע"פ קה' ג , טו). (י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו - פתרונו: כשנתתי אל לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש (ראה לעיל , ט) , ראיתי רשעים שלא נשתלם להם מכל מה שעשו בעולם הזה , וכלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים (ע"פ איוב לו , יא) עד יום שבאו אל אבותם לקבורה. וממקום קדוש יהלכו - [שלא תאמר: מקום שנתנו חיתיתם ושללו ובזזו אותם רשעים היו הנחמסין והנהרגים , לפיכך לא נשתלם מהם - אל תאמר כן , כי צדיקים וקדושים היו , כמו שמפרש: וממקום קדוש יהלכו , ] פתרונו: שללו אביונים , שפכו דם נקיים במקום קדוש , ומאותו מקום קדוש הלכו לבית עולמם , ולא נפרע מהם בחייהם כלל , וכל מה שעשו בעיר - מחר הכל נשכח. גם זה הבל - שלא נפרע מהם בחייהם; שאילו נפרע מהם בחייהם היו שבים מדרכם , ואחרים היו לוקחין מהם מוסר. (יא) אשר אין נעשה פתגם - פתרונו: לפי שלא נעשה נקמה על מעשה הרעה מהרה , על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע. (יב) אשר חוטא עושה רע מאת - כשהחוטא עושה רע והקדוש ברוך הוא נותן לו מִתון ומאריך לו - שאינו נפרע לו מהרה , וכשהוא רואה שאין נפרעין ממנו במהרה הוא סבור שנמחל הכל; ואינו כן. כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר יראו (בנוסחנו: ייראו) מלפניו. (יג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים; כצל , שעובר מהרה , הרשע אשר אינינו (בנוסחנו: איננו) ירא מלפני האלהים (בנוסחנו: אלהים). (יד-טו) יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וגו' , לפיכך: ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח , והוא ילונו בעמלו - והוא יתחבר אליו בכל עמלו שעמל , והשאר - יאכלהו אחרים. הוא ילונו בעמלו - 'טנט שאן ניינט דשון אדין' בלעז. (טז) כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות (בנוסחנו נוסף 'את') העניין אשר נעשה על הארץ כי גם ביום ובלילה שינה בעיניו אינינו (בנוסחנו: איננו) רואה - כאשר ראיתי שאדם עמל ביום ובלילה , ושינה בעיניו אינינו רואה , אז נראה בעיני שאין טוב באדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח וליהנות מעמלו (ראה לעיל , טו). (יז) וראיתי את מעשה האלהים וגזירותיו שגוזר בעולמו , כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש - מה זה שיש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים (ראה לעיל , יד); בשל - בשביל אשר יעמל האדם לבקש ולעמוד על מדותיו שלהקדוש ברוך הוא , ולא ימצא. וגם אם יאמר החכם - ואפילו אם יאמר החכם לדעת מדותיו שלהקדוש ברוך הוא , לא יוכל למצוא.