פרק ח
[א]
מִ֚י
כְּהֶ֣חָכָ֔ם
וּמִ֥י
יוֹדֵ֖עַ
פֵּ֣שֶׁר
דָּבָ֑ר
חָכְמַ֤ת
אָדָם֙
תָּאִ֣יר
פָּנָ֔יו
וְעֹ֥ז
פָּנָ֖יו
יְשֻׁנֶּֽא:
[ב]
אֲנִי֙
פִּי־מֶ֣לֶךְ
שְׁמֹ֔ר
וְעַ֕ל
דִּבְרַ֖ת
שְׁבוּעַ֥ת
אֱלֹהִֽים:
[ג]
אַל־תִּבָּהֵ֤ל
מִפָּנָיו֙
תֵּלֵ֔ךְ
אַֽל־תַּעֲמֹ֖ד
בְּדָבָ֣ר
רָ֑ע
כִּ֛י
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
יַחְפֹּ֖ץ
יַעֲשֶֽׂה:
[ד]
בַּאֲשֶׁ֥ר
דְּבַר־מֶ֖לֶךְ
שִׁלְט֑וֹן
וּמִ֥י
יֹֽאמַר־ל֖וֹ
מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה:
[ה]
שׁוֹמֵ֣ר
מִצְוָ֔ה
לֹ֥א
יֵדַ֖ע
דָּבָ֣ר
רָ֑ע
וְעֵ֣ת
וּמִשְׁפָּ֔ט
יֵדַ֖ע
לֵ֥ב
חָכָֽם:
[ו]
כִּ֣י
לְכָל־חֵ֔פֶץ
יֵ֖שׁ
עֵ֣ת
וּמִשְׁפָּ֑ט
כִּֽי־רָעַ֥ת
הָאָדָ֖ם
רַבָּ֥ה
עָלָֽיו:
[ז]
כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ
יֹדֵ֖עַ
מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה
כִּ֚י
כַּאֲשֶׁ֣ר
יִֽהְיֶ֔ה
מִ֖י
יַגִּ֥יד
לֽוֹ:
[ח]
אֵ֣ין
אָדָ֞ם
שַׁלִּ֤יט
בָּר֙וּחַ֙
לִכְל֣וֹא
אֶת־הָר֔וּחַ
וְאֵ֤ין
שִׁלְטוֹן֙
בְּי֣וֹם
הַמָּ֔וֶת
וְאֵ֥ין
מִשְׁלַ֖חַת
בַּמִּלְחָמָ֑ה
וְלֹא־יְמַלֵּ֥ט
רֶ֖שַׁע
אֶת־בְּעָלָֽיו:
[ט]
אֶת־כָּל־זֶ֤ה
רָאִ֙יתִי֙
וְנָת֣וֹן
אֶת־לִבִּ֔י
לְכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
נַעֲשָׂ֖ה
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
עֵ֗ת
אֲשֶׁ֨ר
שָׁלַ֧ט
הָאָדָ֛ם
בְּאָדָ֖ם
לְרַ֥ע
לֽוֹ:
[י]
וּבְכֵ֡ן
רָאִיתִי֩
רְשָׁעִ֨ים
קְבֻרִ֜ים
וָבָ֗אוּ
וּמִמְּק֤וֹם
קָדוֹשׁ֙
יְהַלֵּ֔כוּ
וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ
בָעִ֖יר
אֲשֶׁ֣ר
כֵּן־עָשׂ֑וּ
גַּם־זֶ֖ה
הָֽבֶל:
[יא]
אֲשֶׁר֙
אֵין־נַעֲשָׂ֣ה
פִתְגָ֔ם
מַעֲשֵׂ֥ה
הָרָעָ֖ה
מְהֵרָ֑ה
עַל־כֵּ֡ן
מָלֵ֞א
לֵ֧ב
בְּֽנֵי־הָאָדָ֛ם
בָּהֶ֖ם
לַעֲשׂ֥וֹת
רָֽע:
[יב]
אֲשֶׁ֣ר
חֹטֶ֗א
עֹשֶׂ֥ה
רָ֛ע
מְאַ֖ת
וּמַאֲרִ֣יךְ
ל֑וֹ
כִּ֚י
גַּם־יוֹדֵ֣עַ
אָ֔נִי
אֲשֶׁ֤ר
יִֽהְיֶה־טּוֹב֙
לְיִרְאֵ֣י
הָאֱלֹהִ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
יִֽירְא֖וּ
מִלְּפָנָֽיו:
[יג]
וְטוֹב֙
לֹא־יִהְיֶ֣ה
לָרָשָׁ֔ע
וְלֹא־יַאֲרִ֥יךְ
יָמִ֖ים
כַּצֵּ֑ל
אֲשֶׁ֛ר
אֵינֶ֥נּוּ
יָרֵ֖א
מִלִּפְנֵ֥י
אֱלֹהִֽים:
[יד]
יֶשׁ־הֶבֶל֘
אֲשֶׁ֣ר
נַעֲשָׂ֣ה
עַל־הָאָרֶץ֒
אֲשֶׁ֣ר׀
יֵ֣שׁ
צַדִּיקִ֗ים
אֲשֶׁ֨ר
מַגִּ֤יעַ
אֲלֵהֶם֙
כְּמַעֲשֵׂ֣ה
הָרְשָׁעִ֔ים
וְיֵ֣שׁ
רְשָׁעִ֔ים
שֶׁמַּגִּ֥יעַ
אֲלֵהֶ֖ם
כְּמַעֲשֵׂ֣ה
הַצַּדִּיקִ֑ים
אָמַ֕רְתִּי
שֶׁגַּם־זֶ֖ה
הָֽבֶל:
[טו]
וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי
אֲנִי֙
אֶת־הַשִּׂמְחָ֔ה
אֲשֶׁ֨ר
אֵֽין־ט֤וֹב
לָאָדָם֙
תַּ֣חַת
הַשֶּׁ֔מֶשׁ
כִּ֛י
אִם־לֶאֱכֹ֥ל
וְלִשְׁתּ֖וֹת
וְלִשְׂמ֑וֹחַ
וְה֞וּא
יִלְוֶ֣נּוּ
בַעֲמָל֗וֹ
יְמֵ֥י
חַיָּ֛יו
אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ
הָאֱלֹהִ֖ים
תַּ֥חַת
הַשָּֽׁמֶשׁ:
[טז]
כַּאֲשֶׁ֨ר
נָתַ֤תִּי
אֶת־לִבִּי֙
לָדַ֣עַת
חָכְמָ֔ה
וְלִרְאוֹת֙
אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן
אֲשֶׁ֥ר
נַעֲשָׂ֖ה
עַל־הָאָ֑רֶץ
כִּ֣י
גַ֤ם
בַּיּוֹם֙
וּבַלַּ֔יְלָה
שֵׁנָ֕ה
בְּעֵינָ֖יו
אֵינֶ֥נּוּ
רֹאֶֽה:
[יז]
וְרָאִיתִי֘
אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה
הָאֱלֹהִים֒
כִּי֩
לֹ֨א
יוּכַ֜ל
הָאָדָ֗ם
לִמְצוֹא֙
אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂה֙
אֲשֶׁ֣ר
נַעֲשָׂ֣ה
תַֽחַת־הַשֶּׁ֔מֶשׁ
בְּ֠שֶׁל
אֲשֶׁ֨ר
יַעֲמֹ֧ל
הָאָדָ֛ם
לְבַקֵּ֖שׁ
וְלֹ֣א
יִמְצָ֑א
וְגַ֨ם
אִם־יֹאמַ֤ר
הֶֽחָכָם֙
לָדַ֔עַת
לֹ֥א
יוּכַ֖ל
לִמְצֹֽא:
פרק ח
(א)
מי.
יש
מלה
מושכת
עצמה
ואחרת
עמה
,
כמלת
"אל
בקצפך
תוכיחני"
(תה'
לח
,
ב);
"יחי
ראובן
ואל
ימות"
(דב'
לג
,
ו);
"מתן
בסתר
יכפה
אף"
(מש'
כא
,
יד).
וכן
ימצא
אות
-
מושך
אחר;
כמו
"מאל
אביך
ויעזרך
ואת
שדי"
(בר'
מט
,
כה)
-
הוא
'ומאת
שדי';
והוא
דבק
עם
הפסוק
שלמעלה
"מידי
אביר
יעקב"
(שם
,
כד):
כל
זה
בא
לך
מאל
אביך
,
והוא
יעזרך
לעולם.
ואמר
הגאון
רב
סעדיה
ז"ל
(רס"ג
תורה
בר'
מט
,
כה)
,
שעניינו:
אשאל
מאל
אביך
ויעזרך.
ועל
שני
הפירושים
צריכה
תוספת
מ"ם
על
'את'.
וכן
"מישרים
אהבוך"
(שה"ש
א
,
ד)
-
עניינו:
ממישרים
אהבוך;
ו"מישרים"
הוא
תואר
היין
,
וכמוהו
"יתהלך
במישרים"
(מש'
כג
,
לא)
,
וכן
"כיין
הטוב
הולך
לדודי
למישרים"
(שה"ש
ז
,
י)
,
וישוב
"אהבוך"
(שה"ש
א
,
ד)
על
העלמות
הנזכרות
בפסוק
הראשון
(שם
,
ג).
וכן
מי
כהחכם
ומי
כיודע
פשר
דבר.
ויתכן
היות
פירושו:
מי
כהחכם
ומי
שהוא
יודע
פשר
דבר?
ומלת
פשר
-
ממשפחת
ארמית;
והעניין:
למה
יתעסקו
בני
אדם
לחשוב
חשבונות
רבים
(ראה
קה'
ז
,
כט)
שלא
יועילו?
אין
מי
שהוא
על
דרך
ישרה
כמו
החכם
,
המבקש
חכמה
וידרוש
לדעת
פשר
כל
דבר:
מה
חפץ
יש
בו
,
ולמה
כן.
ויתכן
היות
פשר
-
הפוך
,
סופו
בתוכו
,
מן
"כי
לא
פורש"
(במ'
טו
,
לד).
ועניין
חכמת
אדם
תאיר
פניו
-
תשים
אור
בפניו.
והעניין:
תסיר
הכעס
,
כעניין
"באור
פני
מלך
חיים"
(מש'
טז
,
טו).
ועניין
ועוז
פניו
ישנא
-
סור
עזות
פנים
ממנו;
כי
החכמה
תוליד
הענוה.
כי
בהתגבר
הנשמה
על
הרוח
יסור
הכעס
ועזות
המצח.
(ב)
אני.
כאשר
השלים
להוכיח
החכם
שישמור
מִפַּח
החשק
,
שב
להזהירו
שלא
ישען
על
חכמתו
,
ויבזה
מצות
מלך
מקומו
בעבור
היותו
כסיל
כנגדו.
ועניין
אני
-
אני
אצוך
,
או
אזהירך
,
על
שני
דברים
שלא
תמרה
אותם;
האחד:
מה
שיצא
מפי
המלך
,
והשני:
מה
שיצא
מפיך
גם
אתה
כנגד
השם
הנכבד
והנורא;
כי
המלך
לא
ינקה
כל
אשר
ימרה
את
פיו
,
ומלך
האמת
-
לא
ינקה
את
אשר
ישא
את
שמו
לשוא
(ראה
שמ'
כ
,
ז).
(ג)
אל
תבהל...
-
מצאנו
בלשון
הזאת
"ונדעה
נרדפה"
(הו'
ו
,
ג);
"אל
תרבו
תדברו"
(ש"א
ב
,
ג);
ועיקרם:
ונדעה
לרדוף;
אל
תרבו
לדבר.
ויותר
נכון
הוא
שיחסר
שי"ן
,
שהוא
מקום
'אשר'
,
ויהיה
כן:
ונדעה
שנרדפה;
אל
תרבו
שתדברו.
וכן
זאת
מלת
תלך
-
אל
תבהל
מפניו
ללכת
,
או
אל
תבהל
מפניו
שתלך.
אל
ימהר
לבך
(ע"פ
קה'
ה
,
א)
שתחשוב
שתוכל
ללכת
מפניו
,
פני
המלך
,
פן
תעמוד
על
דבר
שהוא
רע
בעיניו
,
כי
כל
רצונו
יוכל
לעשות
לך.
(ד)
באשר
-
בכל
מקום
שדבר
מלך
,
שם
שלטון
הוא
עליך
,
ואין
מי
יוכיחנו
להצילך
מידו
,
כי
הכל
יפחדו
ממנו.
אם
כן
לבשר
ודם
,
אף
כי
למלך
האמת
שמלא
כבודו
מעלה
ומטה.
(ה)
שומר...
-
לא
ידע
דבר
רע
,
כי
לא
יבוא
לו
ברוב.
ועת
ומשפט
ידע
לב
חכם
-
יש
מפרשים
עת
במקום
הזה
כמו
'חכמה';
ויאמרו
,
כי
כמוהו
"לעות
את
יעף"
(יש'
נ
,
ד);
"ביד
איש
עתי"
(וי'
טז
,
כא);
"יודעי
העתים"
(אס'
א
,
יג);
"יודעי
בינה
לעתים"
(דה"א
יב
,
לג).
וזה
איננו
נכון
,
כי
פירוש
"לעות"
(יש'
נ
,
ד)
-
לשום
לו
עת
,
והוא:
"יעיר
בבקר
בבקר"
(שם);
ו"איש
עתי"
(וי'
טז
,
כא)
-
שיהיה
מזומן
ללכת
באותה
העת
ולא
יתעכב;
או
פירושו
,
שמנהגו
ללכת
בכל
עת
בשנה
למדבר
הנזכר;
ועניינו
כמו
'רגיל'.
ו"יודעי
בינה
לעתים"
(דה"א
יב
,
לג)
-
כבר
פירשו
רבותינו
ז"ל
(ראה
ב"ר
עב
,
ה)
,
שהיו
מחשבי
עיבורי
השנים;
ו"יודעי
העתים"
(אס'
א
,
יג)
הם
אנשי
המזלות.
ופירוש
אחר:
שומר
מצוה
לא
ירצה
לדעת
דבר
רע.
ועניין
ועת
ומשפט
דבק
עם
הפסוק
שאחריו.
(ו)
כי.
ידע
החכם
,
כי
לכל
חפץ
יש
עת
,
ולא
יכנס
להלחם
עם
מי
שהשעה
משחקת
לו
(ראה
ברכות
ז
,
ב).
ועניין
כי
רעת
האדם
-
אע"פ
שידע
כי
עת
לכל
חפץ
,
לא
ידע
מתי
תגיע
העת;
וזו
רעה
רבה.
(ז)
כי
איננו
-
לא
ידע
מה
יהיה;
ואם
ידע
דברים
על
דרך
כלל
,
או
נסיונות
שנסה
,
מי
יגיד
לו
בפרט
כאשר
יהיו
הדברים?
(ח)
אין
אדם.
ואלו
היה
יודע
מתי
ימות
,
מה
יועילנו?
כי
אין
אדם
שיש
לו
יכולת
לכלוא
את
הרוח.
וזה
הפסוק
יורה
שהרוח
דומה
לאסור
בבית
הכלא
,
כאשר
החלותי
בתחלת
דברי
(קה'
ז
,
ג).
ואין
שלטון
-
לא
תועיל
המלכות
למלך
,
ולא
הנשק
המוכן
למלחמה.
ומשלחת
-
כמו
נשק;
וכמוהו
"וחיתו
מעבור
בשלח"
(איוב
לג
,
יח).
ועניינו:
משלחת
המלחמה.
ויש
מפרשים
במלחמה
-
מלחמת
המתכונת
,
השומרת
הגוף
עד
עת
קץ
עם
החלי
הנכנס
בגוף;
ואם
תחלש
המתכונת
,
ימות
בן
אדם.
ופירוש
רֶשע
-
רוב
התנועה
והניצוח
,
כעניין
"והוא
ישקיט
ומי
ירשיע"
(איוב
לד
,
כט);
"ובכל
אשר
יפנה
ירשיע"
(ש"א
יד
,
מז).
ויש
מפרשים
שהוא
ממון
,
שרובו
מקובץ
הוא
מרשע.
(ט)
את
כל
זה
-
עודנו
בעניין
להזהיר
החכם
שלא
ימרה
פי
המלך
(ראה
לעיל
,
ב
-
ג);
והוא
,
שאני
ראיתי
,
אחר
שנתתי
לבי
,
עת
ששלט
האדם
באדם
כמוהו
לרע
לו
-
ועשה
רע
לו.
וזה
העניין
דבק
עם
"כי
לכל
חפץ
יש
עת
ומשפט"
(לעיל
,
ו).
(י)
ובכן.
המפרשים
השתבשו
בפסוק
הזה.
יש
מפרש
קבורים
-
שמורים
בארמונם;
ויפרשו
ובאו
ויהלכו
-
שיעשו
רצונם;
ויפרשו
וישתכחו
-
מתרגום
"וימצאו"
(ראה
ת"א
בר'
יא
,
ב).
ואחרים
אמרו
כי
ובאו
-
נעלמו
,
כמו
"ובא
השמש
וטהר"
(וי'
כב
,
ז).
גם
זה
איננו
נכון
,
כי
לא
ימצא
זה
העניין
כי
אם
בשמש
,
בעבור
היותו
הפך
'יצא'
,
וכן
הוא
אומר
"השמש
יצא
על
הארץ"
(בר'
יט
,
כג).
ומפרשים
אמרו
"בא
בשכרו"
(שמ'
כב
,
יד)
-
שהוא
כמוהו;
ואיננו
כך
,
רק
'בא'
לו
זה
הדבר
שלא
ישולם
לו
בעבור
שכרו.
וכן
טעו
פייטנים
רבים
שיאמרו
'מאורה'
,
וישלימו:
"קומי
אורי
כי
בא
אורך"
(יש'
ס
,
א);
ודבריהם
סותרים
זה
את
זה
אם
לא
ישלימו
הפסוק
,
וזה
פירושו:
קומי
אורי
,
כי
נעלם
אורך
הקדמון
,
וזרח
עליך
כבוד
יי'
(ראה
שם).
וכן
יפרש:
"לא
יהיה
לך
עוד
השמש
לאור
יומם"
(שם
,
יט).
וזה
פירוש
הפסוק:
ובכן
-
כמו
תרגום
"אז"
(ראה
ת"א
בר'
ד
,
כו);
והעניין:
כשנתתי
את
לבי
(ראה
לעיל
,
ט)
,
אז
ראיתי
רשעים
,
ששלטו
באדם
והרעו
להם
(ראה
שם)
,
מתו
בלא
ייסורים
,
קבורים
בקברם
―
כעניין
"כי
אין
חרצובות
למותם"
(תה'
עג
,
ד)
―
ובאו
לעולם
שנית;
והעניין:
שיבואו
בניהם
ויעמדו
במקומם
ויעמד
זכרם.
ואשר
ממקום
קדוש
יהלכו
-
והעניין:
כי
הקדושים
,
שימותו
בלא
בן
וישתכחו
בעיר
שהיו
שמה
,
והם
אשר
עשו
כן
-
האמת;
כמו
"כן
בנות
צלפחד
דוברות"
(במ'
כז
,
ז).
תמה:
איך
נכרת
זכר
הצדיק
,
ונשכח
כל
טוב
שעשה
,
והרשע
מת
בשלום
,
והניח
בנים
במקומו?!
גם
זה
הבל.
(יא-יב)
אשר.
בעבור
שלא
נעשה
דבר
נקמה
ותשלום
ותגמול
על
מעשה
הרעה
מהרה
,
על
כן
מלא
לב
בני
האדם
-
אפילו
בנפשם
-
לעשות
רע
,
כי
סר
הפחד
מהם;
אשר
חוטא
-
כי
יראו
חוטא
יעשה
רע
מאת
פעמים
ומאריך
לו
האלהים;
אע"פ
שידעו
המבינים
בבני
אדם
,
וגם
יודע
אני
,
אשר
יהיה
טוב
ליראי
האלהים
,
ואם
לא
היה
מהרה.
(יג)
וטוב.
וטוב
לא
יהיה
לרשע
-
באחריתו
,
ויש
מהם
שלא
יאריך
ימים
כצל.
ובעבור
היות
'רשע'
לעניינים
רבים
,
פירש
שזה
הרשע
הוא
אשר
איננו
ירא
מלפני
האלהים.
(יד)
יש
הבל.
מתחלת
זה
הפסוק
עד
פסוק
"גם
זו
ראיתי
בחכמה"
(קה'
ט
,
יג)
,
והם
ששה
עשר
פסוקים
,
בעניין
אחד
דבקים.
גם
זה
הפסוק
הוא
מהעניין
שלמעלה:
יש
צדיקים
שמגיע
(בנוסחנו:
אשר
מגיע)
אליהם
מה
שהיה
ראוי
להגיע
לרשעים
על
מעשיהם
,
והפך
הדבר.
וכאשר
ראיתי
זה
אמרתי:
הכל
הבל
בין
צדיק
ורשע;
כעניין
"ואני
כמעט
נטיו
רגליי...
כי
קנאתי
בהוללים"
(תה'
עג
,
ב
-
ג).
(טו)
ושבחתי
-
אז
שבחתי
את
השמחה
,
כי
אין
טוב
לאדם
,
רק
האכילה
והשתיה.
ופירוש
ילונו
בעמלו
-
יִלָוה
עמו
זה
הדבר
,
שישמח
ויתענג.
(טז)
כאשר.
כמעט
ושבחתי
את
השמחה
(ראה
לעיל
,
טו)
כאשר
נתתי
את
לבי
לדעת
זה
העניין
ולמה
יגיע
לצדיק
כמעשה
הרשע
,
עד
נדדה
שנתי
מעיניי
ביום
ובלילה
ברוב
המחשבות.
ו"ו
עיניו
שב
אל
לבי.
(יז)
וראיתי
קצות
מעשה
האלהים
,
והבינותי
עיקרם
,
לכן
זה
המעשה
הרע
שנעשה
תחת
השמש
-
לא
אוכל
להבינו
,
בעבור
שהוגיעו
נפשם
ועמלו
חכמי
האדם
למצוא
העניין
,
ולמה
זה
,
ולא
מצאו.
ופירוש
בשל
-
כמו
"בעבור"
(בר'
ח
,
כא):
"כי
בשלי
הסער
הגדול"
(יונה
א
,
יב).
ועל
זה
העניין
צעק
איוב
הצדיק.