מאגר הכתר קהלת פרק ח עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ח
[א] מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא:
[ב] אֲנִי֙ פִּי־מֶ֣לֶךְ שְׁמֹ֔ר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים:
[ג] אַל־תִּבָּהֵ֤ל מִפָּנָיו֙ תֵּלֵ֔ךְ אַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּדָבָ֣ר רָ֑ע כִּ֛י כָּל־אֲשֶׁ֥ר יַחְפֹּ֖ץ יַעֲשֶֽׂה:
[ד] בַּאֲשֶׁ֥ר דְּבַר־מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר־ל֖וֹ מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה:
[ה] שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם:
[ו] כִּ֣י לְכָל־חֵ֔פֶץ יֵ֖שׁ עֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט כִּֽי־רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם רַבָּ֥ה עָלָֽיו:
[ז] כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ יֹדֵ֖עַ מַה־שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה כִּ֚י כַּאֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֔ה מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ:
[ח] אֵ֣ין אָדָ֞ם שַׁלִּ֤יט בָּר֙וּחַ֙ לִכְל֣וֹא אֶת־הָר֔וּחַ וְאֵ֤ין שִׁלְטוֹן֙ בְּי֣וֹם הַמָּ֔וֶת וְאֵ֥ין מִשְׁלַ֖חַת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְלֹא־יְמַלֵּ֥ט רֶ֖שַׁע אֶת־בְּעָלָֽיו:
[ט] אֶת־כָּל־זֶ֤ה רָאִ֙יתִי֙ וְנָת֣וֹן אֶת־לִבִּ֔י לְכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֧ט הָאָדָ֛ם בְּאָדָ֖ם לְרַ֥ע לֽוֹ:
[י] וּבְכֵ֡ן רָאִיתִי֩ רְשָׁעִ֨ים קְבֻרִ֜ים וָבָ֗אוּ וּמִמְּק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יְהַלֵּ֔כוּ וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ בָעִ֖יר אֲשֶׁ֣ר כֵּן־עָשׂ֑וּ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל:
[יא] אֲשֶׁר֙ אֵין־נַעֲשָׂ֣ה פִתְגָ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה מְהֵרָ֑ה עַל־כֵּ֡ן מָלֵ֞א לֵ֧ב בְּֽנֵי־הָאָדָ֛ם בָּהֶ֖ם לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע:
[יב] אֲשֶׁ֣ר חֹטֶ֗א עֹשֶׂ֥ה רָ֛ע מְאַ֖ת וּמַאֲרִ֣יךְ ל֑וֹ כִּ֚י גַּם־יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי אֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה־טּוֹב֙ לְיִרְאֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽירְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו:
[יג] וְטוֹב֙ לֹא־יִהְיֶ֣ה לָרָשָׁ֔ע וְלֹא־יַאֲרִ֥יךְ יָמִ֖ים כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁ֛ר אֵינֶ֥נּוּ יָרֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים:
[יד] יֶשׁ־הֶבֶל֘ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה עַל־הָאָרֶץ֒ אֲשֶׁ֣ר׀ יֵ֣שׁ צַדִּיקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מַגִּ֤יעַ אֲלֵהֶם֙ כְּמַעֲשֵׂ֣ה הָרְשָׁעִ֔ים וְיֵ֣שׁ רְשָׁעִ֔ים שֶׁמַּגִּ֥יעַ אֲלֵהֶ֖ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה הַצַּדִּיקִ֑ים אָמַ֕רְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל:
[טו] וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת־הַשִּׂמְחָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ט֤וֹב לָאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם־לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׂמ֑וֹחַ וְה֞וּא יִלְוֶ֣נּוּ בַעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[טז] כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת־לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְלִרְאוֹת֙ אֶת־הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה עַל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה:
[יז] וְרָאִיתִי֘ אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִים֒ כִּי֩ לֹ֨א יוּכַ֜ל הָאָדָ֗ם לִמְצוֹא֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂה֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּ֠שֶׁל אֲשֶׁ֨ר יַעֲמֹ֧ל הָאָדָ֛ם לְבַקֵּ֖שׁ וְלֹ֣א יִמְצָ֑א וְגַ֨ם אִם־יֹאמַ֤ר הֶֽחָכָם֙ לָדַ֔עַת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִמְצֹֽא:

פרק ח
(א) ומי כהחכם ומי יודע פשר דבר - שידע להיזהר מאלו הרהורים ומחשבות (ראה קה' ז , כט) , שלא יביאוהו לידי עבירה. חכמת אדם בודאי מועיל לו לאדם , שמאיר פניו ונותן לו עטרה וכבוד , וחוזק פניו וכעסו ישתנה מתוך חכמתו. אבל שתועיל לו חכמתו שלא יחשב ויהרהר הרהורים המביאים לידי עבירה , להיות ישר כמו שבראו השם - בזה לא תועיל לו חכמתו. (ב-ג) אני פי מלך - דבר אחר הוא זה. כלומר: אני מזהירך שתשמור מצות המלך כמו שתשמור שבועת הבורא , שאם תעשה כך לא תיבהל ותתפחד כשתלך לפניו , ולא תיזקק לעמוד בדבר רע; כי כל אשר יחפוץ המלך יעשה ואין מי שימחה בידו , לפיכך אני מזהירך על מצותו. (ד) באשר דבר המלך (בנוסחנו: מלך) שלטון - כלומר: במקום שמגיע מצות המלך שם מגיע השלטון , ומי יעמוד לפני מצות המלך ויאמר לו: מה תעשה. (ה-ז) שומר מצות המלך לא ידע דבר רע , ולב החכם יודע עת ומשפט של כל דבר. כי לכל חפץ יש עת ומשפט , והחכם יודע עתו ומשפטו ומנהיג הדבר לפי זמנו ומשפטו. כי רעת האדם - למעלה עונה , שאמר "אני פי מלך שמור" (פס' ב); כלומר: למה אני מזהירך על דבר זה? מפני שרעת האדם היא גדולה עליו , שהרי איננו יודע מה שיהיה עליו; כי כאשר יהיה עליו הרעה מי יגיד לו מקודם שיבוא עליו? (ח) אין אדם שליט ברוח - דבר בפני עצמו הוא. כלומר: כשם שאין אדם יכול לשלוט על הרוח לכלוא אותו , כך אין שלטון שיציל את האדם ביום המות , וכך אין משלחת וכלי זיין מועיל לנצחון המלחמה , אלא הכל הוא מן השמים. משלחת - הוא מין כלי זיין , כמו "איש שלחו בידו" (דה"ב כג , י). (ט) את כל זה שאני רוצה לומר - ראיתי , ונתתי את ליבי על כל מעשה שנעשה תחת השמש , וראיתי דבר זה , שהעת אשר שלט האדם באדם - לרעתו הוא שולט עליו. (י-יג) ובכן ראיתי רשעים נענשים על דבר זה ומתים בקוצר ימים וקבורים; ובאו - כלומר: שעברו מן העולם , כמו "ובא השמש" (קה' א , ה). וממקום קדוש יהלכו - שגם בעולם הבא לא יזכו. מקום קדוש - זהו גן עדן; שיהלכו ויתגרשו משם. וישתכחו בעיר אשר כן עשו - גם בעיר שיעשו זה הרשע הם נשכחים , שאין להם שֵם בתוכה. גם זה הבל , אשר אין נעשה פתגם - כלומר: שאין דין הרשעים נעשה מהרה בעולם הזה , ועל כן , שאינם מקבלים דינם בעולם הזה , לב בני האדם הוא מלא לעשות רע , שסבורים שהעולם יהיה הפקר; שהם רואים שהחוטא והרשע הוא עושה מאה רעות ומאריך לו הבורא אפו , שאינו נוקם ממנו בעולם הזה. כי גם יודע אני אשר יהיה טוב וגו' - כלומר: באמת אני יודע שליראי האלהים יהיה אחרית טוב , ולרשעים לא יהיה להם טוב ולא יאריכו ימים; אבל היה טוב שייראה פורענותם בעין והיו בני העולם מקבלים מהם מוסר. (יד) יש הבל אחֵר ורעה גדולה מזו שנעשה על הארץ: שלא די שהרשעים אינם מקבלים פורענותם בעולם הזה , אלא שיש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וגו'. (טו) ושיבחתי אני את השמחה - כלומר: הואיל וזו הרעה היא נוהגת בעולם הזה , אם כן אין לו טוב לאדם בעולם הזה כי אם לאכול ולשתות... והוא ילונו ויתחבר עמו בעמלו ימי חייו. וכל זה לא אמר אלא מפני שנצטער על הבלי העולם. (טז) ועוד כאשר נתתי את ליבי לדעת ולהתעסק בחכמה ולראות את עניין העולם הזה , שגם ביום ובלילה שינה בעיניו איננו רואה האדם , אלא תמיד הוא עמל ומתעסק למצוא סוף המעשה; שמי שעוסק בחכמה מתעסק בה כל ימיו , ביום ובלילה , שסבור למצוא סוף כל החוכמה; ומי שעוסק בעושר מתעסק בו עד עולם , שסבור למצוא סוף כל העושר שלא ימצא חבר בעולם , כך הוא עניין האדם. (יז) ועוד ראיתי את כל מעשה האלהים שתיקן העולם כעניין זה , שלא יוכל האדם למצוא את המעשה עד סופה. בשל אשר - עד שעמל האדם כל ימיו לבקש המעשה , למצוא אותה עד סופה , ולא ימצאנה. וגם אם יאמר החכם לדעת - שסבור הוא לדעת סוף החכמה , לא יוכל למצוא; ולפיכך הטוב שיעשה האדם בעולם הזה - יאכל וישתה וישמח (ראה לעיל , טו).