מאגר הכתר קהלת פרק ט עם פירוש רשב"ם

פרק ט
[א] כִּ֣י אֶת־כָּל־זֶ֞ה נָתַ֤תִּי אֶל־לִבִּי֙ וְלָב֣וּר אֶת־כָּל־זֶ֔ה אֲשֶׁ֨ר הַצַּדִּיקִ֧ים וְהַחֲכָמִ֛ים וַעֲבָדֵיהֶ֖ם בְּיַ֣ד הָאֱלֹהִ֑ים גַּֽם־אַהֲבָ֣ה גַם־שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵעַ֙ הָאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם:
[ב] הַכֹּ֞ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א וְלַ֨זֹּבֵ֔חַ וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא:
[ג] זֶ֣ה ׀ רָ֗ע בְּכֹ֤ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂה֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּֽי־מִקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וְגַ֣ם לֵ֣ב בְּֽנֵי־הָ֠אָדָם מָלֵא־רָ֨ע וְהוֹלֵל֤וֹת בִּלְבָבָם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וְאַחֲרָ֖יו אֶל־הַמֵּתִֽים:
[ד] כִּי־מִי֙ אֲשֶׁ֣ר יְבַּחֻ֔ר יְחֻבַּ֔ר אֶ֥ל כָּל־הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן כִּֽי־לְכֶ֤לֶב חַי֙ ה֣וּא ט֔וֹב מִן־הָאַרְיֵ֖ה הַמֵּֽת:
[ה] כִּ֧י הַחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם:
[ו] גַּ֣ם אַהֲבָתָ֧ם גַּם־שִׂנְאָתָ֛ם גַּם־קִנְאָתָ֖ם כְּבָ֣ר אָבָ֑דָה וְחֵ֨לֶק אֵין־לָהֶ֥ם עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ז] לֵ֣ךְ אֱכֹ֤ל בְּשִׂמְחָה֙ לַחְמֶ֔ךָ וּֽשֲׁתֵ֥ה בְלֶב־ט֖וֹב יֵינֶ֑ךָ כִּ֣י כְבָ֔ר רָצָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים אֶֽת־מַעֲשֶֽׂיךָ:
[ח] בְּכָל־עֵ֕ת יִהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשְׁךָ֥ אַל־יֶחְסָֽר:
[ט] רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ כָּל־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן־לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[י] כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֨ין מַעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחָכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה:
[יא] שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם:
[יב] כִּ֡י גַּם֩ לֹא־יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם:
[יג] גַּם־זֹ֛ה רָאִ֥יתִי חָכְמָ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וּגְדוֹלָ֥ה הִ֖יא אֵלָֽי:
[יד] עִ֣יר קְטַנָּ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים בָּ֖הּ מְעָ֑ט וּבָֽא־אֵלֶ֜יהָ מֶ֤לֶךְ גָּדוֹל֙ וְסָבַ֣ב אֹתָ֔הּ וּבָנָ֥ה עָלֶ֖יהָ מְצוֹדִ֥ים גְּדֹלִֽים:
[טו] וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט־ה֥וּא אֶת־הָעִ֖יר בְּחָכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת־הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן הַהֽוּא:
[טז] וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחָכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים:
[יז] דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים:
[יח] טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִכְּלֵ֣י קְרָ֑ב וְחוֹטֶ֣א אֶחָ֔ד יְאַבֵּ֖ד טוֹבָ֥ה הַרְבֵּֽה:

פרק ט
(א) כי את כל זה - שהרי כל העיניין הזה נתתי ללבי , ולברר כל המעשה הזה , שהרי הצדיקים והחכמים והעבדים שלהן - כולם הם בממשלתו , בידו של הקדוש ברוך הוא; ואף אהבתו ואף שנאתו של הקדוש ברוך הוא אינן יודעים , שאינו יכול להבחין איזה דבר אהוב לפני הקדוש ברוך הוא ואיזהו שנאוי. וְלָבוּר - מגזרת 'בָּר'. כמו מן קָם ולָקוּם , שָׁב ולָשׁוּב. ביד - 'אנלא יושטיצא' בלעז (מרוּת). כמו "מתחת יד מצרים" (שמ' יח , י); "מיד מצרים ומיד פרעה" (שם). גם אהבה גם שנאה - שני 'גַמִין' נוהגין לבוא בזה אחר זה בלא דקדוק מלה , כמו "גם בחור גם בתולה" (דב' לב , כה); "גם לי גם לך" (מ"א ג , כו). הכל לפניהם - כל הרעות נהוגות ומזומנות לבוא עליהם , ומקרה אחד לכולם (ראה להלן , ב). (ב-ג) הכל כאשר לכל - פירוש הוא של "הכל לפניהם" (לעיל , א): כל הרעות והפורעניות באות כמות שהן לכל בני האדם. ומקרה אחד לכולם הללו , צדיקים ורשע וטוב וטהור וטמא , זובח ואינו זובח , כזה כן זה , כטוב כחוטא; וכן הנשבע שבועת שקר כאותו אדם שהוא ירא לישבע שבועה , כולם שוין ומקרה אחד לכולם. וזהו עיניין רע שהוא בעולם , על אשר כולם שוים במקרה שלהם. ואף לב בני האדם מלא רע ורֶשע (בכה"י: ורֵשע) בחייהם לעשות רעות רבות , לפי שאומרים בלבבם: איזה הפסד יש לו לעושה הרעה , כי מקרה אחד להם וכזה כן זה , ואחריתו של כל אחד ואחד אל המתים , שבכולם מיתה נוהגת בהם ועל כן מחזיקים רשעים ברשעם שלא לשוב מדרכם הרעה , ולאחר מיתה שוב אינן יכולין לשוב בתשובה. ועל זאת נפלאתי , מדוע מידת הדין מארכת להם אף כל כך , ומדוע מקרה אחד לכולם? (ד) כי מי אשר יחובר - כי אותו האדם שהוא חי ומחובר אל החיים , יש לו בטחון לעשות תשובה , שבעודו בחיים יכול לשוב. אבל לאחר מיתתו אינו יכול לשוב , שהרי כלב חי הוא טוב מן האריה המת , שלאחר מיתתו אין בו יכולת וכח. (ה) כי החיים יודעים שימותו , ועל כן יש להם לעשות תשובה בעודם בחיים. והמתים אינן יודעים מאומה , ושוב אינן יכולין להתחרט ולשוב בתשובה , ולא יהיה להם ריוח שכר והצלה ברוע מעשיהם , שהרי נשכח זכרם. (ו) גם אהבתם שהיו אוהבים הבריות וגם שנאתם שהיו שונאים כמה בני אדם וגם קנאתם שקינאו באחרים כבר אבדה , כי מתו ונשכח זכרונם , ולא יהיה להם עוד חלק בכל אשר נעשה בעולם. (ז-י) לך אכול בשמחה לחמך ובלב טוב , שכבר רצה הקדוש ברוך הוא בכשרון מעשיך. ובכל עת יהיו בגדיך לבנים וטהורים - להתנהג בטהרה ונקיון , ותהיה זריז לסוך ראשך להנאתך , כי היו נהוגין הקדמונים בסיכת שמן. וראה חיים - לשמוח בחלקך - עם אשתך אשר אהבתה כל ימי חייך שנתן לך הקדוש ברוך הוא בעולם , כי דבר זה שאני מזהירך להנאתך הוא יהיה חלק שלך בעמלך שאתה עמל בעולם. וכל אשר תמצא ידך לעשות טובות ומעשים טובים בעודך בחיים , עשה , שהרי לא יהיה לך עוד לעשות מעשים וחשבון ודעת וחכמה בקבר אשר תלך שם. כל ימי חיי הבלך - כופל מלתו פעמיים. בכוחך - בעודך בחיים; ומוסב על בשאול אשר למטה. (יא) שבתי וראה - חזרתי וראיתי עוד דבר זה בעולם: שהרי לא לקלים המרוץ - שאינה שוה להם מרוצתם תדיר , שאע"פ שהם קלים במרוצתם לרוץ , עת ופגע ומקרה יקרה להם כמו לשאר בני אדם. ולא לגיבורים המלחמה - שאין נצחון מלחמות עומד להם תדיר , כי מקרה אחד להם (ראה לעיל , ג). ואף לא לחכמים לחם בכל עת בשביל חכמתם , ואף לא לנבונים עושר בכל עת ברוב תבונתם , שפעמים שהם יורדין לעניות. ואף לא ליודעים חן בכל עת , פעמים שאין להם חן ושנואים הם בעיני הבריות , שהרי מקרה אחד יקרה לכולם. (יב) כי גם... האדם - שהרי אף האדם לא ידע ולא הכיר שעתו ועתו , כאשר יפול כדגים שנאחזים ונופלים במצודה רעה וכציפורים הנפולות והאחוזות בפח. כי כאשר הם נופלים ונאחזים , כן יוקשים ונכשלים בני האדם לעת רעתם , כשתפול רעתם עליהם בפתאום. יוקשים - כמו "יְקוּשִים" שבירמיה (ה , כו) , לשון עֲשׂוּיִים. (יג) גם זה ראיתי - אף חכמה זאת ראיתי בעולם , ותמיהא גדולה היא אלי. (יד-טו) עיר קטנה ואנשים בה מעט - אינו צריך לומר אם היא עיר חלשה ויש בה אנשים הרבה לשומרה , או אם היא עיר חזקה ויש בה אנשים מעט לשומרה , ויהיה צר עליה במצור מלך שאינו כל כך חשוב ואין לו חיל גדול כל כך - אין תימה בעיני כל כך אם ימלטנה איש מסכן וחכם ברוב חכמתו. כי אף היא עיר חלשה , ויש בה אנשים מעט לשומרה , ובא אליה מלך גדול וחשוב בחיל גדול וסבב אותה במצור לבנות עליה מצודים גדולים וחזקים; ומצא בה המוצא איש אחד שהוא דל ומסכן וחכם (בנוסחנו: חכם) , והוא ימלט את העיר ברוב חכמתו מן המלך הגדול ומרוב חיילותיו וממצודיו הגדולים. ועל כן נפלאתי ותמהתי , אשר לבסוף לא זכר שום אדם את האיש דל אשר מילט את העיר בחכמתו. (טז) ואמרתי אני: משובחת וטובה חכמה של זה יותר מגבורה , וסופו של זה - שחכמתו בזויה ואינן נשמעים דבריו. (יז) דברי חכמים - דבריו של "מסכן וחכם" זה (לעיל , טו) נשמעין בנחת , והיא , בחכמתו של זה , טובה ומשובחת מזעק מלך מושל , שהוא מושל ושליט על בני חילו שהם כסילים. על שם שאין להם חכמה להערים נגד האיש הזה , שהוא מסכן וחכם , קורא אותן 'כסילים'. (יח) טובה חכמה של "מסכן וחכם" זה (לעיל , טו) יותר מכלי מלחמה של אילו הצרים על העיר. וחוטא אחד - כשם שמסכן חכם זה ממלט את העיר בחכמתו , כך חוטא אחד מאבד טובה הרבה;