מאגר הכתר קהלת פרק ט עם פירוש רלב"ג

פרק ט
(א) הנה כאשר נתתי אלו המחשבות המקבילות אל לבי לברר הצודק מהבלתי צודק , מצאתי שהצדיקים שומרי התורה , והם החכמים יודעי נימוס הנמצאות וסדרם וישרם ופעולותיהם , כי התורה תישירם אל זה - הם כלם ביד האלהים , רצוני , שהוא משגיח בהם ומשתדל שתהיינה פעולותיהם ביותר טוב שבאופנים , לשמרם מכל רע. גם האהבה והשנאה אשר לאדם מזולתו , שאין יודע האדם , ויקרו לו מפני זה רעות רבות - הכל הוא לפניהם ידוע ומושג , כי השם יתעלה יודיעם זה מצד השגחתו בהם. (ב) ובאופן אחר ימצא בהם כל מה שישיגם מאלו המקרים כמו שימצא לשאר בני אדם; רוצה לומר , שכבר ימצא מקרה אחד לצדיק ולרשע , ולטוב ולטהור ולמי שהוא הפכם , והוא הטמא; ולמי שיקריב קרבנות לשם יתעלה , ולמי שימנע מזה; הטוב הוא כחוטא; והנשבע לשוא ולשקר כמי ששבועה ירא. ואפשר שיהיה הרצון בזה , גם ימצא מקביל לזה בחוש , והוא , שהאהבה והשנאה שאין יודע האדם , ויכשל מפני זה בדברים רבים , "הכל" הוא "לפניהם" למכשול (ראה לעיל , א) כמו הענין בשאר האנשים: הכל ימָצא בהם כאשר ימָצא לשאר האנשים , עד שכבר ימצא מקרה אחד לטובים והרעים. וימשך פירוש זה הפסוק כמו שקדם , אלא שאין זה במי שהם טובים במוחלט , אבל ימָצא זה במי שקנה מהשלמות מעט , כמו מי שהוא זובח לשם ועושה דברו בטהרה וירא מהִשבע לשוא ולשקר. וזהו התועלת המגיע ממה שבאר בזה הפסוק , במי ימָצא זה הענין בשוה. (ג) זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש - עם שהוא מביא גם כן מבוכה בלב בני האדם ומרחיק אותם מהשלמות , וזה , כי מקרה אחד לכל; וזה דבר רע מאד. וגם ימשך מזה שיהיה לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם , ואחרי האדם ילך הלב אל המתים בלא שלמות אנושי , אשר הוא הרע שבכל מיני הרעות; רוצה לומר: המות וההִפסד. (ד) וזה , שמי שיחובר אל אי זה שיהיה ממיני החיים יש בטחון , כי עדיין אפשר לו לקנות שלמות; והחיים אשר הוא בהם הם גם כן טובים בעצמותם , עד שהעבד החי הוא טוב מהמלך המת. והמשיל זה הענין בכלב והאריה. (ה) וזה , שהחיים משיגים שכבר ימותו , ולהם להשתדל מפני זה בקניין השלמות; והמתים אינם יודעים מאומה , רוצה לומר , שאין להם השגה חדשה בדבר ואין עוד להם שכר זולת מה שהגיעו אליו בחייהם מהשלמות , כי נשכח זכרם אשר היה כלי להגעת המושכלות; רוצה לומר: הכח הזוכר. וזה , כי החוש והדמיון והכח הזוכר הם כלים להגיע לאדם מושכליו. (ו) גם אהבתם ושנאתם וקנאתם , אשר מפניהם ישתדלו בהעמדת דרוש - מה ובטול הפכו , כבר אבדה , וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש , זולת מה שהגיעו אליו בחייהם. והכלל העולה מהדברים הוא , שענין בקשת החכמה הוא חשוק מאד. ואע"פ שהוא רחוק להשיגו , אין ראוי שימָנע האדם מפני זה מחקור בה. וזה יתכן שיִשלַם לו בשני דברים: האחד - שיתרחק מדבר אחד פחוּת , יכסֹף אותו הסכל , והוא האשה אשר היא מצודים וחרמים ללכוד לב האדם (ראה קה' ז , כו) , באופן שתמנע אותו מכל שלמות נפשי. והשני הוא שידרוך בדרכי התורה , כי היא המיישרת בתכלית להשיג האמתות במושכלות. ואעפ"י שהאנשים יתחלפו דעותיהם בהתחלות , אשר הטעות בהם מרחיק האדם מהשלמות הנפשי מאד , הנה מפני זה אין ראוי להניח ולעזוב החכמה , כי מי יהיה באלו הנמצאות השפלות שיִשוה לחכם היודע פשר הדברים וסודם (ראה קה' ח , א)? ועם כל זה הנה התורה תיישירהו אל השגת האמת בכמו אלו העמוקות , כמו שהתבאר מדברינו בפירושינו לדברי התורה. והנה באר בזה המקום שהחכמה נבחרת מאד , ובה תועלת גם כן בענין הטובות הגופיות ובשמירה מרעותיהם מצד דבקות ההשגחה האלהית לחכם , והודעתו אותו הרעות והטובות טרם היותם , כשהיה מוכן לקבל זה השפע. ואחר זה ספר קצת מחשבות , יביאו לחשוב שאין תועלת באסיפת הקנינים ולא בשמירת התורה ובכשרון המעשה. וזה , כי העושר , אשר יחשב שבו תועלת בענינים הגופיים והוא התועלת המיוחד בו , הנה לא יהיה הענין בו כן. כי אנחנו נראה שהעושר בעינו יהיה סבה פעמים רבות להגעת הרע , וזה , שכבר יקרה שישלוט האדם באדם לרע לו (ראה קה' ח , ט). אלא שזה יהיה מעטי , ואין ראוי מפני זה להתרשל מלאסוף ולכנוס מהקנינים המצטרך לעמידת גופו. ובכמו זה הענין יראו רשעים מצליחים מאד ואנשים צדיקים קשי יום מאד , עד שיפסדו וישכח זכרם בעיר בעצמה אשר עשו הפעולות הטובות (ראה שם , י). ומפני זאת המחשבה נטו הרבה מהאנשים אל הרֶשע , לחשבם שאין שם גמול ועונש , מפני שאינם רואים הגעת העונש תכף אל הרשעים , אבל יאריך להם השם יתעלה שעור מהזמן ארוך , עד שזה כמעט יהיה סבה שיחשבו ההמון שאין שם גמול ועונש. וכל שכן שיהיה מקום לזאת המחשבה מצד מה שנראה מההשגחה הדומה להשגחה פרטית שתדבק לפעמים לרשעים , ונראה מהרע אשר ידמה שבא על צד העונש שיגיע לצדיקים. וזה יביא לחשוב שאין ראוי לאדם לעמול לא בקנין העושר ולא בכשרון המעשה ולא בשמירת התורה , אבל שיאכל וישתה וישמח כל ימי חייו אשר הוגבלו לו (ראה שם , טו). וגם בחכמה ידמה גם כן שאין ראוי להתעמל , כי עניינה הוא חָשוק למשתדל בה כל כך , עד שלא יתן שינה לעיניו מרוב העומק והמבוכות הנופלות בה , עם שלא יוכל האדם להשיג באופן שלם חכמת הנמצאות , כמו שזכרנו במה שקדם (ראה שם , טז - יז). והנה חתם המאמר בזה הספק , שאחר החקירה השלמה ימָצא ענין הצדיקים והחכמים הוא הנבחר מאד , כי עניינם הוא בשלמות ביד השם יתעלה והוא המשגיח בהם. וגם מה שאין יודע האדם , כמו הענין באהבה והשנאה , אשר אפשר היותו כלי להגעת הרעות , הנה הכל הוא לפניהם (ראה קה' ט , א) , כי השם יתעלה יודיעם זה על צד ההשגחה כדי שישתדלו בהגעת הטוב הנכון לבא עליהם בַּשלם שבַּפָּנים , וישָמרו מהרע שלא יבא. וזה אמנם יהיה בצדיקים שהם עם זה חכמים. ואמנם הצדיקים מצד כשרון המעשה לבד , יתכן בהם , מפני העדר ההשגחה הפרטית מהם בקצת העתים , שיגיע להם רע - מה כמו הענין ברשעים. וזהו צדיק שאינו גמור , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה ברכות ז , א) להתיר זה הספק. (חלק שמיני: "לך אכול בשמחה לחמך" וגו' עד "שמח בחור בילדותיך" וגו'; ט , ז - קה' יא , ט). (ז) אמר: לך אכול בשמחה לחמך ההכרחי לך לעמידת גופך , ושתה בלב טוב יינך , כי כבר רצה השם מעשיך כשיהיו בזה האופן; רצוני , שתהיה שמח בחלקך. (ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים - רוצה לומר , שתהיינה מדותיך בטוב שבענינים; כי המדות המגונות יוקשו לבגדים צואים (ע"פ זכ' ג , ג) , והמדות היפות לבגדים לבנים. ואל יחסר שמן על ראשך - רוצה לומר: השמן הרוקח (ע"פ קה' י , א) , כי הוא היה מיוחד למשיחה; וירצה בזה , שלא יתעצל מהשגת המושכלות. והנה המשיל המושכלות לשמן רוקח לסבה אשר זכרנו בשיר השירים (א , ג). (ט) ראה חיים נצחיים ודרֹך להם עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך , והיא הנפש הדמיונית אשר תשלים השכל כשתאות לו , כמו שביארנו בביאורנו לשיר השירים (ז , ב) , כי זה חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש. וזה מבואר , כי זה כל פרי האדם ותכליתו. (י) כל אשר תשיג ידך לעשות בכחך עשה כל עוד בחיים חייתך (ע"פ יח' ז , יג) , כי אחר המות לא תוכל לדרוך לשום שלמות , אין שם דריכה לכשרון המעשה ולא להשגת החכמות הלמודיות ולא להשגת חכמת הטבע והאלהות. (יא) שבתי לראות תחת השמש מה שיחזק מה שאמרתי , והוא שיהיה האדם חרוץ לדרוך אל שלמותו. וזה , שכבר מצאתי שמי שישתדל באלו החיים הגופיים לבד , לא יגיע אל טוב החיים האלו , ואעפ"י שיהיו לו הכלים אשר בהם יתכן שינצל. וזה , כי האדם יהיה קל - ולא ישלַם לו המרוץ בעת הצורך , ויכשל מפני זה כפי מה שיגזור מערכת הכוכבים. ולא תהיה ההצלחה במלחמה למי שידע דרכי הגבורה ובאי זה מקום ראוי שיתגבר ובאי זה אופן ובאי זה עת , אבל יכשל לפעמים בזה , לסבה הקודמת. וכן מי שהוא רב התחבולה למצוא דרכים ירויח בהם מזונו , לא ימָצא לו לפעמים לחם חקו. ומי שהוא נבון בהמצאת תחבולות רבות , יתכן בהם לאסוף ולכנוס נכסים רבים , לפעמים לא ימָצא לו עושר. ומי שהוא יודע לרַצות בני האדם , לפעמים לא ימָצא לו חן בעיניהם , כי עת ופגע יקרה את כלם מצד מערכת הכוכבים , אשר לפעמים יבלבל תחבולותם וחכמתם , ואין להם תחבולה להשמר מזה. (יב) כי (בנוסחנו נוסף 'גם') לא ידע האדם את עתו - כי כמו הדגים הנאחזים במצודה רעה שלא יוכלו להמלט ממנה , וכצפרים האחוזות בפח , כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום. ובהיות הענין כן , הוא מבואר שראוי שלא יחשוק האדם להשתדל בטוב החיים האלו , אבל יקח מהם הצריך , וישלים נפשו כפי מה שאפשר. (יג-טו) גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי , והיא תביא להאמין , שהוא ראוי שיניח האדם תענוגי זה העולם בעבור שלמות הנפש. והוא , שכבר ימָצא בתחלת הענין קבוץ שֵׂכֶל האדם עם עוזריו. עיר קטנה - כי מה שנבנה בה הוא מעט , ולו מן העוזרים מעט בתחלת הענין; כי האדם בתחלת ענינו ימָצא נמשך לרדיפת התאוות. ובא אליה מלך גדול , והוא הכח המתעורר , המושל על אברי האדם וכליו להניעם למה שירצה , והוא היצר הרע , וסבב העיר הזאת הקטנה לתפשה ולהרסה , ובנה עליה מצודים גדולים. ומצא בה איש מסכן וחכם (בנוסחנו: חכם) , והוא השכל ההיולאני , והוא מסכן - להיותו נברא משולל מכל המושכלות , וגם לא יגיע להם לקנותם , כי אם בקושי; ואולם שאר הכחות ישיגו משיגיהם בקלות , כמו החוש והדומה לו. ומלט הוא את העיר בחכמתו - לא בכחו , אבל מצד המעלה והחשיבות אשר לדבר שיניע השכל אליו , ימשול השכל להניע האדם אל מה שירצהו; וזה ממה שיַרְאה שהחכמה יותר מעולה מאלו החיים הגופיים , עד שמעלתה וחשיבותה יכריח האדם להניח כל אותם הכחות המביאים אותו לאהבת התאוות הגופיות. ועם כל זה נבערו האנשים ולא זכרו האיש המסכן ההוא והקלו בו , ונמשכו רבים מהם אל התאוות הגופיות. (טז) ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה , כי החכמה מושלת על זה המלך הגדול עם רוב כחו וגבורתו (ראה לעיל , יד). ועם כל זה תמצא אצל רוב האנשים חכמת המסכן בזויה ודבריו בלתי נשמעים. (יז) וגם כן הנה דברי חכמים יותר נשמעים בנחת למי שלא ימשלו עליו , יותר מהשמע זעקת המושל בכסילים - לכסילים אשר ימשול בהם. כי הם לא ישמעו לו מצד הדבר בעצמו , אבל מצד משלו עליהם , ודברי חכמים יהיו נשמעים לאנשים מצד עצם הדברים ההם. (יח) ויתבאר מזה גם כן , שטובה חכמה מכלי המלחמה , וחוטא אחד שימצא בכחות הגוף יאבד טובה הרבה מהאדם; ולזה ראוי לאדם שיכניע כחותיו להשמע אל השכל.