מאגר הכתר קהלת פרק ט עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ט
(א) כי את כל זה נתתי את (בנוסחנו: אל) לבי ולבור את כל זה , אשר הצדיקים - שמגיע אליהם כמעשה הרשעים (ע"פ קה' ח , יד) , והחכמים שמגיע אליהם כמעשה הכסילים , ועבדיהם - שמקרה האדון ומקרה העבד , ומקרה הצדיק והרשע , ומקרה החכם והכסיל - אחד הוא: פעמים תראה עבד שעולה לגדולה ופעמים תראה אדונים יורדים , ותראה צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים , וגם כסילים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים (ראה שם) - דבר זה אין גלוי לבריות על מה זה ועל מה זה; אלא ביד האלהים הוא , אליו הוא גלוי. גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם - תמצא אדם שהקדוש ברוך הוא משפיע לו טובה , ואינו יודע אם מתוך אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהבו משפיע לו ומותירו לטובה (ע"פ דב' כח , יא) , או מתוך שנאה שהקדוש ברוך הוא שונאו מראה לו אותה טובה לשעה , וסוף שלא תתקיים בידו; נמצאת שמחה זו אחריתה תוגה (ע"פ מש' יד , יג). [כי את כל זה נתתי את לבי ולבור את כל זה אשר הצדיקים - אילו בני אדם שהם צדיקים במעשיהם ואינם חכמים , שלא למדו חכמה , וחכמים - אילו בני אדם שלמדו חכמה. ועבדיהם - פתרונו: מעבדיהם; אילו מעשיהם , מפני שמעשיהם ישרים. הכל ביד האלהים - שאין תמימות בא לו לאדם אלא מיד הקדוש ברוך הוא. במקום אחר הוא אומר "יצפן לישרים תושיה" (מש' ב , ז) , וכן הוא אומר "אשר נתן... חכמה ותבונה בהמה" (שמ' לו , א) . ועבדיהם - אילו מעשיהם; שאילו ננקד 'ועבדיהם' פתח (שוא) , אז היה פתרונו: עבדים שלהם , אבל עתה שננקד בקמץ , פתרונו: מעשיהם. גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם - פתרונו: הרבה דברים שאדם אוהב , וחילופן שהוא שונא: רוב בנים - וחילופו: שיכול בנים; עושר - וחילופו: עוני; אורך ימים - וחילופו: קצר ימים; והרבה הדומים להם; ואין יודע האדם אם לרעתו או לטובתו הם באים עליו. הרבה בני אדם שמחו בעולם וסוף נהפכה שמחתם לתוגה; ואחרים נתייסרו , וסוף נהפכה ייסוריהם לטובה. הכל לפניהם - כמו הדורות שהקדימום , כי כן הנהיג הקדוש ברוך הוא את עולמו מעת שנברא עד הזמן שהוא עומד בו.] הכל לפניהם - פתרונו: מכל מה שנתון לפני הבריות לראות , אינם יודעים מה הם רואים; כמו שמפרש והולך: (ב) הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב לטהור (בנוסחנו: ולטהור) ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח כטוב כחוטא הנשבע כאשר שבועה ירא. הכל כאשר לכל - פתרונו: כמקרה לזה כך מקרה לזה; כמקרה לצדיק כך מקרה לרשע , וכמקרה לרשע כך מקרה לצדיק. (ג) זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל - פתרונו: דבר זה מעשה רע שנעשה תחת השמש , שמקרה אחד לכל. וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם - פתרונו: גם לעומת זה שבני אדם רואים שהצדיק לא תועילנו צדקתו ורשעת הרשע לא יכשילנו רשעו , לפיכך לב בני האדם שרואים דבר זה מלא רע והוללות בלבבם בחייהם. שאילו היו רואים שהרשע אובד ברשעו וצדיק טוב לו בצדקתו , היו הרשעים שבים מרשעם ועושים משפט וצדקה. ואחריו אל המתים - פתרונו: גם דבר זה גורם שלב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם: שכל אדם נותן לב בחייו שאחריתו הולך אל המתים , ומשיָמות אבד בטחונו; כמו שמפרש: (ד) כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון - פתרונו: כי מי הוא האדם שיחיה לנצח ולא יראה השחת (ע"פ תה' מט , י) , ויחובר אל כל החיים ולא אל המתים? כי בעוד שאדם חי יש לו בטחון , אבל משמת - אבדה תקותו; כמו שאמרו ישראל "יבשו עצמותינו אבדה (בנוסחנו: ואבדה) תקותינו נגזרנו לנו" (יח' לז , יא); וכן הוא אומר: כי לכלב חי הוא טוב מן הארי (בנוסחנו: האריה) המת. [דבר אחר: אבד בטחונו , כי מי הוא צדיק שתועיל לו צדקתו ויחיה לנצח (ע"פ תה' מט , י) ויחובר אל כל החיים לעולם ולא תאבד תקוותו , וזה יהיה בטחונו?] (ה) כי החיים יודעים שימותו - לפיכך לב בני האדם מלא רע והוללות וסכלות בלבבם בחייהם (ראה לעיל , ג) , שרואים שהכל למיתה הם עומדים , בין רשעים בין צדיקים , והמתים אינם יודעים מאומה; ואין עוד להם שכר - שלא יהנה עוד מכל עמלו שעמל בעולם הזה לצורך העולם הזה. [כי החיים יודעים שימותו - לפיכך צריכים לתת לב לשוב בחייהם , והמתים אינם יודעים מאומה - במה יתקנו מעשיהם שקלקלו בעולם הזה. ואין עוד להם שכר - פתרונו: אין עוד להם מעשה שיקבלו שכר עליו. כי נשכח זכרם - כמו שפירש למעלה בפסוק "אין זכרון לראשונים" וגו' (קה' א , יא). גם אהבתם גם שנאתם - כמו שנאמר למעלה "גם אהבה גם שנאה אין יודע" לב "האדם" (פס' א). גם קנאתם - כל מה שעמלו בעולם הזה מחמת שקנאו איש ברעהו , כבר הלכה באשר הלכו. וחלק אין להם לעולם - בין בהנאת עולם בין בצרותיו]. (ו-ז) גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש - פתרונו: בכל מה שעמל בעולם הזה. ומאחר שאין המתים נהנין מכל מה שעמלו בחייהם לצורך העולם הזה , בעודך חי לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך [בזמן שתעשה מעשים טובים , ותהיה בטוח] כי כבר רצה האלהים את מעשיך - פתרונו: כי בדבר הזה תדע שרצה האלהים את מעשיך. [אבל עבר אדם עבירה , אל יאכל בשמחה אלא ידאג תמיד על חטאיו. ומה שאמר לחמך ויינך - פתרונו: לחמך הבא מיגיע כפיך , ולא מעושק וגזל , כי עליו נאמר "ערב לאיש לחם... ואחר ימלא פיהו חצץ" (מש' כ , יז) , וכן הוא אומר "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תה' קכח , ב).] כשיתן הקדוש ברוך הוא בלבך ליהנות מעמלך שעמלת בו , אז תכיר שכבר רצה האלהים את מעשיך. וכן הוא אומר "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה" (קה' ב , כו) , ואומר "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זו מתת אלהים היא" (צירוף של קה' ו , ב עם ה , יח). (ח-י) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגו'. כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה - ארבעת מקראות הללו (פס' ז - י) - ארבעתן פתרון אחד , וכה פתרונם: מאחר שאין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה , "אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך" (לעיל , ז) , ולבוש בגדים נאים וסוך שמן לעדן את בשרך; שאדם המתאבל אינו סך בשמן , כמו שמצינו בדניאל "לחם חמודות לא אכלתי... וסוך לא סכתי" (י , ג). וגם ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי (בנוסחנו נוסף 'חיי') הבלך אשר נתן לך תחת השמש - פתרונו: בעולם הזה; כי הוא חלקך בחיים - כי דבר זה בלבד נתן הקדוש ברוך הוא לחלקך בחיים: לחם לאכול ובגד ללבוש (ע"פ בר' כח , כ) , ולישא אשה ולשמוח בה. ובעמלך שאתה (לפנינו: אשר אתה) עמל תחת השמש - דבר זה מוסב למעלה , על מה שאמר למעלה "לך אכול בשמחה לחמך"; וכה פתרונו: וגם שְׂמח בעמלך אשר אתה עמל תחת השמש , בעולם הזה. כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה - לההנאות עצמך עשה; כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה - משמת אדם , אין חכמה ואין תבונה (ע"פ מש' כא , ל) מועלת לו לההנות את עצמו; וגם אין שם מעשה בשאול אשר אתה הולך שמה; שמאחר שהנשמה ניטלת מן הגוף , אין גופו עושה מעשה מעתה. (יא) ואע"פ שאמרתי לך למעלה "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" (פס' י) , לא בכחך ולא בעוצם ידך לעשות חיל (ע"פ דב' ח , יז) ולהעשירך ולתת גדולה לעצמך; שהרי שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ - שיצלח הקל במרוצתו , ולא לגבורים המלחמה - שינצח הגבור בגבורתו , וגם לא לחכמים לחם - שיתעשר החכם בחכמתו , וגם לא ליודעים חן - שישא הנבון חן בעיני הבריות מפני תבונתו - שבהרבה מקומות תמצא תבונה במסכן , ואדם לא זכר את האיש המסכן וחכמתו בזוייה ודבריו אינם נשמעים (ראה להלן , טו - טז) - ואין כל הדברים תלויים אלא במקרה טוב ובפגע טוב שיקרה את האדם לפי שעה; כמו שמפרש: כי עת ופגע יקרה את כולם - שפתרונו: אלא עת ופגע יקרה את כולם. יש 'מקרה' לטובה ויש 'מקרה' לרעה: מקרה לטובה - כמו "הקרה נא לפני היום" (בר' כד , יב) , וכן "כי הקרה יי' אלהיך לפני" דיעקב (בר' כז , כ) , וכן "ויקר מקרהָ" דרוּת (ב , ג); מקרה לרעה - כמו "מקרה הוא היה לנו" (ש"א ו , ט). כמו כן 'פגע' לטובה , 'פגע' לרעה: פגע לטובה - כמו "ויפגע במקום" (בר' כח , יא); וכן "ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה... וצלחה עליך" וגו' (ש"א י , ה - ו); וכן "ויפגעו בו מלאכי אלהים" (בר' לב , ב). פגע לרעה - "ואל יפגעו בך בשדה אחר" (ראה רות ב , כב); וכן "פן יפגעו בכם הרודפים" (יהו' ב , טז). אבל כאן , עת ופגע יקרה את כולם - פתרונו: שעה טובה ופגע טוב ומקרה טוב יקרה את כולם , ובדבר זה תלוי הכל. ויש עת ופגע ומקרה שהוא לרעה , כמו שמפרש והולך: (יב) כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה - פתרונו: מצודה רעועה , שאע"פ שאינה חזקה כל כך נאחזים בה; כך פעמים שנוקש אדם בדבר קל. וכצפורים האחוזות בפח - וכמו שהדגים אינם יודעים עד שיפלו במצודה וגם הציפורים אינם יודעים עד שנאחזים , כהם יוקשים בני האדם - פתרונו: כמו הם יוקשים בני האדם לעת רעה שתפול עליהם פתאום [דבר אחר: מקרא זה דבוק לעניין שלמעלה , שאמר "כי עת ופגע יקרה את כולם" (פס' יא) - עת ופגע לטובה; וכמו שיש עת ופגע לטובה , כן יש עת ופגע לרעה , כמו שמפרש: כי גם לא ידע האדם את עתו.] במצודה רעה - [כמצודה זו שתוחבים בו מאכל דגים , וכשהדגים מרגישים במאכל נאספים וסבורים לאכול והם נאחזים שם; כן ציפורים האחוזות בפח , שמפזרים בו תבואה והעופות רואים אותה , כסבורים לאכול ונאחזים שם. כהם יוקשים בני האדם - כמו כן עומדים מוקשים לבני האדם; הרבה דברים בני אדם עושים , כסבורים לטובתם והם נהפכים לרעתם. יוקשים - מוקשים , שם דבר של 'יוקש'. ואי איפשר לפרשו יוקשים - נפעלים , שאם כן היה קו"ף של יוקשים דגש , כמו מן 'ילד' - "יולּדו" (בר' ו , ב) , ומן 'יצר' - "יוצּרו" (ראה תה' קלט , טז) , ומן 'יסד' - "יוסּדו" (ראה מ"א ו , לז).] [כהם - מוסף על הפח והמצודה.] (יג-יד) גם זו (בנוסחנו: זה) ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי - פתרונו: חכמה זו , חכמה גדולה היא אלי: עיר קטנה ואנשים בה מעט - ונוחה ליכבש מפני שני דברים: אחד - שהיא קטנה , שיני - שאנשים בה מעט. [גם זו ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי. עיר קטנה ואנשים בה מעט - מוסב לעניין שלמעלה , שאמר "שבתי וראה תחת השמש" (פס' יא): לבד מחכמה האמורה למעלה , ראיתי גם זו חכמה , וגדולה היא אלי אעפ"י שהיא בזויה בעיני כסילים , כמו שאמר "חכמת המסכן בזויה" (לעיל , טז) , אבל אצלי חכמה גדולה היא; ומפני מה היא גדולה? מפני שהחכם יכול להציל בחכמתו מה שלא יצילו גבורים בגבורתם , כמו שמפרש: עיר קטנה וגו' ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט את העיר (ראה להלן , טו). דבר אחר: וגדולה היא אלי - מן המרוץ ומן הגבורה שקדמו לחכמים במקרא של מעלה (פס' יא).] ובא עליה (בנוסחנו: אליה) מלך גדול וסבב אותה - כי רב מאד מחנהו , ויכולים לסבב אותה בארבע רוחותיה. ובנה עליה מצודים גדולים - ואין אנשיה שבתוכה יכולים להגן עליה , מפני שני דברים: אחד - כי מעט המה , ואין יכולים לסבב אותה מבפנים כנגד אנשי המלחמה שסובבים אותה מבחוץ; שנית - שבנה עליה מצודים גדולים , ואפילו אילו היתה עיר גדולה לא היתה יכולה לעמוד לפניהם. (טו-טז) ומצא בה איש מסכן וחכם (בנוסחנו: חכם) ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא - מפני שהוא מסכן. לפיכך אמרתי אני: טובה חכמה מגבורה , ואע"פ שחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים; שהרי החכם המסכן מלט את העיר בחכמתו , מה שלא יכלו כל גבורי העיר למלטה. (יז) דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים - פתרונו: החכם , אפילו כשהוא מדבר בנחת , דבריו נקשבים ומקובלים לבני העיר יותר מדברי מושל העיר כשהוא כסיל והוא צועק בקול רם. כיצד? מושל העיר צועק לאנשי העיר מפני גייסות שצרים על העיר: הברו החצים מלאו השלטים (ע"פ יר' נא , יא) , מרקו הרמחים לבשו השריונות (ע"פ יר' מו , ד) , תקעו בתקוע הכן הכל (ע"פ יח' ז , יד)! ואין הולך למלחמה (שם) , כי אנשיה מעט ומלך גדול סובב אותה (ראה לעיל , יד). והחכם המסכן נותן הוא עיצה בלחש , ומילט הוא את העיר בחכמתו (ראה לעיל , טו). נמצאתָ למד , שדברי החכם , אפילו כשהוא מדבר בנחת , דבריו מקובלים יותר מדברי המושל , אפילו כשהוא צועק , בזמן שהוא כסיל. לפיכך אמרתי: (יח) טובה חכמה מכלי קרב - וכשם שחכם אחד ימלט נפשות הרבה , כמו שאמרנו "ומלט הוא את העיר בחכמתו" (לעיל , טו) , כמו כן חוטא אחד יאבד טובה הרבה , כמו שמפרש והולך: