מאגר הכתר קהלת פרק ט עם פירוש רש"י

פרק ט
(א) ולבור - ולברר את כל זה - ביררתי והבחנתי , אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם - [ותלמידיהם] - ביד הקדוש ברוך הוא הם: הוא עוזרם , הוא שופטם , כדי להטיבם באחריתם. גם אהבה גם שנאה אין יודעין שאר הבריות , אין מכירין ליתן לב , במה יֵאהבו למקום , ובמה הם שנואים. הכל לפני הצדיקים והחכמים. (ב) הכל כאשר לכל - הכל הם נותנים ללבם כאשר מגיע לכל האדם , שסוף דבר לתת לאיש כדרכיו (ע"פ יר' לב , יט). מקרה אחד - ויודעים שסוף הכל למות , ומקרה אחד יש בעולם הזה לכולם; אבל הפרש יש ביניהם לעולם הבא. [מקרה אחד - אשר לצדיק ולרשע , שסוף הכל למות. כל זה הם יודעים ואע"פ כן בוחרים להם דרך הטוב , לפי שיודעים שיש הפרש ביניהם לעולם הבא.] לצדיק - כגון נח , לרשע - כגון פרעה נכה; זה נצלע וזה נצלע. לטוב - זה משה , ולטהור - זה אהרן , ולטמא - אילו מרגלים: אילו אמרו שבחה של ארץ ישראל ואילו אמרו גנותה: אילו לא נכנסו ואילו לא נכנסו; הרי מקרה אחד להם. ולזובח - זה יאשיהו: "ויזבח יאשיהו" (ראה דה"ב לה , ז) , ולאשר איננו זובח - זה אחאב , שביטל את ישראל מעלות לרגל: זה מת בחצים (ראה דה"ב לה , כג - כד) וזה מת בחצים (ראה מ"א כב , לד). כטוב - זה דוד , כחוטא - זה נבוכד נצר; זה בנה בית המקדש וזה החריבו: זה מלך ארבעים שנה (ראה ש"ב ה , ד) וזה מלך ארבעים שנה (? ראה מגילה יא , ב). כנשבע - זה צדקיהו שנשבע לשקר , שנאמר "גם במלך נבוכד נצר מרד אשר השביעו" וגו' (דה"ב לו , יג); כאשר שבועה ירא - זה שמשון , שנאמר "ויאמר אליהם שמשון השבעו לי פן תפגעו בי אתם" (ראה שו' טו , יב) , למדנו שהיתה שבועה חמורה לו: זה מת בניקור עינים (ראה מ"ב כה , ז) וזה מת בניקור עינים (ראה שו' טז , כא; קה"ר ט , א). (ג) על כן לב בני האדם מלא רע - שאומרים: אין דין פורענות לרשעים , ואין הכל אלא לפי המקרה , פעמים לצדיק פעמים לרשע. ואחריו אל המתים - וסופן יורדין לגיהנם. (ד) כי מי אשר יחבר אל כל החיים יש בטחון - כי בעודו בחיים , אפילו הוא רשע ונתחבר לרשעים , כמה שנאמר: אל כל החיים - אפילו לרשעים , יש בטחון - שמא ישוב לפני מותו. כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת - ושניהם רשעים. טוב היה לנבוזר אדן , שהיה עבד רשע ונתגייר (ראה גיטין נז , ב) , שלא הקדימתו מיתה , מנבוכד נצר רבו , שנקרא 'אריה' , שנאמר "עלה אריה מסבכו" (יר' ד , ז) , ומת ברשעו; הוא בגיהנם - ועבדוֹ בגן עדן. ורבותינו דרשוהו (ראה שבת ל , א - ב) לעניין מחתכין את הנבילה בשבת לפני הכלבים; ומת המוטל בחמה אסור לטלטלו , אלא אם כן הניחו עליו ככר או תינוק. (ה) כי החיים יודעים שימותו - ואולי ישיבו אל לבם יום המיתה , וישובו מדרכם; אבל משמתו אין יודעים מאומה ואין עוד להם שכר פעולה , שיעשו מן המיתה ואילך. מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (ראה ע"ז ג , א). (ו) גם אהבתם - שאהבו פתי ולצון (ראה מש' א , כב) , גם שנאתם - ששנאו דעת (ראה שם) , גם קנאתם - שהקניאו להקדוש ברוך הוא במעשיהם. וחלק אין להם [עוד] בכל אשר נעשה וגו' - לא תועיל להם זכות בן ובת , לאותן רשעים שעבדו עבודה זרה [ואין להם כפרה לאחר מיתה.] (ז) לך אכול בשמחה לחמך וגו' - אבל אתה , הצדיק , אשר כבר רצה הקדוש ברוך הוא מעשיך , לך אכול בשמחה לחמך - בעולם הזה; כי כבר רצה הקדוש ברוך הוא מעשיך הטובים , ותזכה לעולם הבא. (ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים - התקן עצמך כל שעה במעשה טוב , שאם תמות היום , תכנס בשלום. ומשל שלמה החכם את הדבר לאדם שהזמינו המלך ליום סעודה , ולא קבע לו זמן; אם חכם הוא ופקח , מיד מכבס כסותו ורוחץ וסך , וכן מחר; עד עת יקרא לסעודה , יהיו כל שעה בגדיו לבנים והוא רחוץ וסוך. כך דרשוהו רבותינו במסכת שבת (קנג , א). (ט) ראה חיים עם אשה - ראה והבן ללמוד אוּמנות להתפרנס ממנו , עם אשה - עם תלמוד תורה שבידך (ראה קה"ר ט סדרא תליתאה ז). כי הוא חלקך בחיים - אם עשית כן , יהי חלקך זה חיים - בעולם הזה , להתפרנס מן האומנות , ובעולם הבא; שיגיעת שניהם , תורה ודרך ארץ , משכחת עון (ראה משנה אבות ב , ב). (י) כל אשר תמצא ידך לעשות רצון קונך בעוד שאתה בכחך , עשה. כי אין מעשה בשאול לזכותך , משתמות. ואם עשית כן , אין לך שוב חשבון בשאול , שתדאג ממנו. וכן המקרא מסורס: כי אין מעשה ודעת וחכמה בשאול לרשעים , ולא חשבון לצדיקים , כשיתנו החוטאים דין וחשבון. וכך נדרש במדרש (ראה קה"ר ט , ח). והבא לפותרו בלא סירוס כמשמעו , פותר חשבון - לשון 'מחשבה': מה יוכל לעשות להפטר מן הדין. (יא) שבתי וראה - כמו "זכור" (שמ' כ , ח); 'וודנט' בלעז. לא לקלים המרוץ - לא עמדה קלותו לעשאל משהגיעה [עת] פקודתו (ראה ש"ב ב , יח - כג). ולא לגבורים המלחמה - לא עמדה גבורתו לאבנר משבא יומו (ראה ש"ב ג , כז). וגם לא לחכמים לחם - כגון אני , שהיה לחמי ליום ששים כור סלת וגו' (ראה מ"א ה , ב) , ועכשיו "זה היה חלקי מכל עמלי" (קה' ב , י) - מקל ומקידה (ראה גיטין סח , ב ורש"י שם). ולא לנבונים עשר - כגון איוב; בתחלה: "ויהי מקנהו" וגו' (א , ג) , כשבאת שעתו - "חנוני חנוני אתם רעיי" (איוב יט , כא). ולא ליודעים חן - הרי משה , אין ידוע ממנו בישראל , ולא מצא חן בתפלתו שיכנס לארץ (ראה קה"ר ט סדרא תליתאה יא). כי עת ופגע - כשמועו. דבר אחר: כי עת יקרה אותם , וה'פגיעה' והתחינה יהו רגילין בה , שלא יבואו לדברים הללו. (יב) כדגים שנאחזים במצודה רעה - כדגים גדולים שנאחזין במצודה גרועה וחלשה. ופרשו רבותינו (סנה' פא , ב): היא חכה , שאינה אלא כמין מחט , ודג גדול נלכד בה. כהם יוקשים בני האדם - במכשול קטן וחלש , כמות המצודה רעה והפח , נכשלים בני האדם בעת פקודת רעתם , כשבא עתם ליפול הרעה עליהם פתאום. במצודה רעה - 'מלוויישא' בלעז. כהם - כמותם. (טו-טז) ואדם לא זכר - לא היה חושבו לכלום. ואמרתי אני - בראותי כן: טובה חכמה מגבורה - והרי חכמתו של זה היתה בזויה לכולם , ועכשיו נמלטו על ידו. ומדרש אגדה (ראה קה"ר ט סדרא תליתאה , כב): "עיר קטנה" (לעיל , יד) - זה הגוף , "ואנשים בה" (שם) - איבריו של אדם. "מלך גדול" (שם) - יצר הרע , שכל האיברים מרגישין בו. איש מסכן - יצר טוב. (יז) בנחת נשמעים - אפילו כשאומרין אותן בנחת , נשמעים ומקובלים הם לבריות. מזעקת מושל בכסילים - מלכי האומות. משה נפטר זה כמה שנים , ועדיין גזירותיו מקובלים על ישראל; וכמה מלכי האומות גוזרים שמד , ואין דבריהם מתקיימין. (יח) טובה חכמה מכלי קרב - חכמתה של סרח (ראה קה"ר ט סדרא תליתאה כו) , שנאמר בה "ותבא (בנוסחנו: ותבוא) האשה אל (בנוסחנו נוסף 'כל') העם בחכמתה" (ש"ב כ , כב) - עמדה להם יותר מכלי קרב שהיו בידם להלחם עם יואב. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה - אילולי שהרגו לשבע בן בכרי , היו כולם אובדים על ידו. דבר אחר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה - הרי שהיו ישראל מחצה צדיקים ומחצה רשעים , ובא אחד וחטא ועשאם מרובים , נמצא שהכריע כולם לחובה.