מאגר הכתר קהלת פרק ט עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ט
[א] כִּ֣י אֶת־כָּל־זֶ֞ה נָתַ֤תִּי אֶל־לִבִּי֙ וְלָב֣וּר אֶת־כָּל־זֶ֔ה אֲשֶׁ֨ר הַצַּדִּיקִ֧ים וְהַחֲכָמִ֛ים וַעֲבָדֵיהֶ֖ם בְּיַ֣ד הָאֱלֹהִ֑ים גַּֽם־אַהֲבָ֣ה גַם־שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵעַ֙ הָאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם:
[ב] הַכֹּ֞ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א וְלַ֨זֹּבֵ֔חַ וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא:
[ג] זֶ֣ה ׀ רָ֗ע בְּכֹ֤ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂה֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּֽי־מִקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וְגַ֣ם לֵ֣ב בְּֽנֵי־הָ֠אָדָם מָלֵא־רָ֨ע וְהוֹלֵל֤וֹת בִּלְבָבָם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וְאַחֲרָ֖יו אֶל־הַמֵּתִֽים:
[ד] כִּי־מִי֙ אֲשֶׁ֣ר יְבַּחֻ֔ר יְחֻבַּ֔ר אֶ֥ל כָּל־הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן כִּֽי־לְכֶ֤לֶב חַי֙ ה֣וּא ט֔וֹב מִן־הָאַרְיֵ֖ה הַמֵּֽת:
[ה] כִּ֧י הַחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם:
[ו] גַּ֣ם אַהֲבָתָ֧ם גַּם־שִׂנְאָתָ֛ם גַּם־קִנְאָתָ֖ם כְּבָ֣ר אָבָ֑דָה וְחֵ֨לֶק אֵין־לָהֶ֥ם עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[ז] לֵ֣ךְ אֱכֹ֤ל בְּשִׂמְחָה֙ לַחְמֶ֔ךָ וּֽשֲׁתֵ֥ה בְלֶב־ט֖וֹב יֵינֶ֑ךָ כִּ֣י כְבָ֔ר רָצָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים אֶֽת־מַעֲשֶֽׂיךָ:
[ח] בְּכָל־עֵ֕ת יִהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשְׁךָ֥ אַל־יֶחְסָֽר:
[ט] רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ כָּל־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן־לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
[י] כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֨ין מַעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחָכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה:
[יא] שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם:
[יב] כִּ֡י גַּם֩ לֹא־יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם:
[יג] גַּם־זֹ֛ה רָאִ֥יתִי חָכְמָ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וּגְדוֹלָ֥ה הִ֖יא אֵלָֽי:
[יד] עִ֣יר קְטַנָּ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים בָּ֖הּ מְעָ֑ט וּבָֽא־אֵלֶ֜יהָ מֶ֤לֶךְ גָּדוֹל֙ וְסָבַ֣ב אֹתָ֔הּ וּבָנָ֥ה עָלֶ֖יהָ מְצוֹדִ֥ים גְּדֹלִֽים:
[טו] וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט־ה֥וּא אֶת־הָעִ֖יר בְּחָכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת־הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן הַהֽוּא:
[טז] וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחָכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים:
[יז] דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים:
[יח] טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִכְּלֵ֣י קְרָ֑ב וְחוֹטֶ֣א אֶחָ֔ד יְאַבֵּ֖ד טוֹבָ֥ה הַרְבֵּֽה:

פרק ט
(א) כי את כל זה שאמרתי נתתי את (בנוסחנו: אל) לבי לברר; וראיתי שהצדיקים והחכמים ומעשיהם - כולם הם ביד האלהים וברשותו , ולמי שרוצה להאכיל מפני מעשיו בעולם הזה - מאכיל , ולמי שאינו רוצה להאכיל אינו מאכיל , הכל הוא כפי רצונו ולא כרצון הבריות. ולבור - כמו 'לברר' , והוי"ו יתירה כמו "ואיה וענה" (בר' לו , כד). גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם - כל המקרים שנותן הבורא לפניהם של בריות , בין מקרים טובים בין מקרים רעים , אינו יודע האדם ואינו מרגיש אם מאהבה שאוהב אותו הבורא נותן לפניו אותו המקרה ואם משנאה ששונא אותו. (ב) הכל כאשר לכל - כל מנהג העולם הוא , כמו שאתה רואה , לכל , שמקרה אחד יקרה את כולם , לצדיק ולרשע וגו'. הנשבע - ומתחלל משבועתו , כך הוא כאותו ששבועה ירא. (ג) והוללות בלבם בחייהם - שמהרהרים טפשות בליבם; כמו שמפרש והולך לפנים (להלן , ד). ואחריו אל המתים - למעלה עונה , על כי מקרה אחד לכל , כלומר: ואחריתו וסופו שלכל אדם יהיה להתחבר אל המתים , ולא הועיל לו ישרו וצדקתו כלום. (ד) כי מי אשר יחובר - על "והוללות בלבבם בחייהם" (לעיל , ג) עונה. כלומר: זה הוללות וטיפשות , אומרים כי האדם שהיה מחובר אל כל החיים - שלא היה מת לעולם , לאותו ודאי היה בטחון טוב לעולם הזה , כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. (ה) כי החיים יודעים שימותו - כלומר: לבני אדם בעודם בחיים אין להם דאגה אחרת אלא שיודעים כי ימותו , אבל בכל עניינים שבעולם שמחים ומשתעשעים. והמתים - אחר שמתו - אינם יודעים ואינם מרגישים מאומה , ואין להם עוד שכר כי נשכח זכרם לגמרי. (ז) לך אכול - כלומר: וגם זה הוללות ושטות: מהרהרים בליבם ואומרים זה לזה: לך אכול בשמחה לחמך , כי כבר רצה האלהים את מעשיך - בין אם תצדק בין אם תרשע. (י) אין מעשה וחשבון בשאול - אחר שתמות , אין מי שיבקש דין ממך. כל זה הוללות וטפשות אומרים בליבם בני העולם מפני שרואים כי מקרה אחד יקרה את הכל (ראה לעיל , ג) , ואינם רואים הפרש בין צדיק לרשע בעולם הזה. (יז) דברי חכמים בנחת נשמעים - כשהם מדברים בנחת ובפיתוי , הם נשמעים לכסילים יותר מדברי המושל שזועק וצועק להם , ואינם יודעים לפתותם ולדבר אליהם בדברים ערבים. (יח) טובה חכמה - דבר בפני עצמו הוא זה , כלומר: יותר מועלת החכמה במלחמה ובכל עניין מכל כלי זיין שיהיו שם. וחוטא אחד - ומי שמחסר אפילו דבר אחד מן העניין יאבד טובה הרבה , שבשביל דבר אחד ניצחת וניפסדת המלחמה.