פרק א
[א]
וַיְהִ֖י
בִּימֵ֣י
אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ
ה֣וּא
אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ
הַמֹּלֵךְ֙
מֵהֹ֣דּוּ
וְעַד־כּ֔וּשׁ
שֶׁ֛בַע
וְעֶשְׂרִ֥ים
וּמֵאָ֖ה
מְדִינָֽה:
[ב]
בַּיָּמִ֖ים
הָהֵ֑ם
כְּשֶׁ֣בֶת׀
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ
עַ֚ל
כִּסֵּ֣א
מַלְכוּת֔וֹ
אֲשֶׁ֖ר
בְּשׁוּשַׁ֥ן
הַבִּירָֽה:
[ג]
בִּשְׁנַ֤ת
שָׁלוֹשׁ֙
לְמָלְכ֔וֹ
עָשָׂ֣ה
מִשְׁתֶּ֔ה
לְכָל־שָׂרָ֖יו
וַעֲבָדָ֑יו
חֵ֣יל׀
פָּרַ֣ס
וּמָדַ֗י
הַֽפַּרְתְּמִ֛ים
וְשָׂרֵ֥י
הַמְּדִינ֖וֹת
לְפָנָֽיו:
[ד]
בְּהַרְאֹת֗וֹ
אֶת־עֹ֙שֶׁר֙
כְּב֣וֹד
מַלְכוּת֔וֹ
וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר
תִּפְאֶ֖רֶת
גְּדוּלָּת֑וֹ
יָמִ֣ים
רַבִּ֔ים
שְׁמוֹנִ֥ים
וּמְאַ֖ת
יֽוֹם:
[ה]
וּבִמְל֣וֹאת׀
הַיָּמִ֣ים
הָאֵ֗לֶּה
עָשָׂ֣ה
הַמֶּ֡לֶךְ
לְכָל־הָעָ֣ם
הַנִּמְצְאִים֩
בְּשׁוּשַׁ֨ן
הַבִּירָ֜ה
לְמִגָּד֧וֹל
וְעַד־קָטָ֛ן
מִשְׁתֶּ֖ה
שִׁבְעַ֣ת
יָמִ֑ים
בַּחֲצַ֕ר
גִּנַּ֥ת
בִּיתַ֖ן
הַמֶּֽלֶךְ:
[ו]
ח֣וּר׀
כַּרְפַּ֣ס
וּתְכֵ֗לֶת
אָחוּז֙
בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ
וְאַרְגָּמָ֔ן
עַל־גְּלִ֥ילֵי
כֶ֖סֶף
וְעַמּ֣וּדֵי
שֵׁ֑שׁ
מִטּ֣וֹת׀
זָהָ֣ב
וָכֶ֗סֶף
עַ֛ל
רִֽצְפַ֥ת
בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ
וְדַ֥ר
וְסֹחָֽרֶת:
[ז]
וְהַשְׁקוֹת֙
בִּכְלֵ֣י
זָהָ֔ב
וְכֵלִ֖ים
מִכֵּלִ֣ים
שׁוֹנִ֑ים
וְיֵ֥ין
מַלְכ֛וּת
רָ֖ב
כְּיַ֥ד
הַמֶּֽלֶךְ:
[ח]
וְהַשְּׁתִיָּ֥ה
כַדָּ֖ת
אֵ֣ין
אֹנֵ֑ס
כִּי־כֵ֣ן׀
יִסַּ֣ד
הַמֶּ֗לֶךְ
עַ֚ל
כָּל־רַ֣ב
בֵּית֔וֹ
לַעֲשׂ֖וֹת
כִּרְצ֥וֹן
אִישׁ־וָאִֽישׁ:
[ט]
גַּ֚ם
וַשְׁתִּ֣י
הַמַּלְכָּ֔ה
עָשְׂתָ֖ה
מִשְׁתֵּ֣ה
נָשִׁ֑ים
בֵּ֚ית
הַמַּלְכ֔וּת
אֲשֶׁ֖ר
לַמֶּ֥לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
ס
[י]
בַּיּוֹם֙
הַשְּׁבִיעִ֔י
כְּט֥וֹב
לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ
בַּיָּ֑יִן
אָמַ֡ר
לִ֠מְהוּמָן
בִּזְּתָ֨א
חַרְבוֹנָ֜א
בִּגְתָ֤א
וַאֲבַגְתָא֙
זֵתַ֣ר
וְכַרְכַּ֔ס
שִׁבְעַת֙
הַסָּ֣רִיסִ֔ים
הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים
אֶת־פְּנֵ֖י
הַמֶּ֥לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יא]
לְ֠הָבִיא
אֶת־וַשְׁתִּ֧י
הַמַּלְכָּ֛ה
לִפְנֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
בְּכֶ֣תֶר
מַלְכ֑וּת
לְהַרְא֨וֹת
הָעַמִּ֤ים
וְהַשָּׂרִים֙
אֶת־יָפְיָ֔הּ
כִּֽי־טוֹבַ֥ת
מַרְאֶ֖ה
הִֽיא:
[יב]
וַתְּמָאֵ֞ן
הַמַּלְכָּ֣ה
וַשְׁתִּ֗י
לָבוֹא֙
בִּדְבַ֣ר
הַמֶּ֔לֶךְ
אֲשֶׁ֖ר
בְּיַ֣ד
הַסָּרִיסִ֑ים
וַיִּקְצֹ֤ף
הַמֶּ֙לֶךְ֙
מְאֹ֔ד
וַחֲמָת֖וֹ
בָּעֲרָ֥ה
בֽוֹ:
[יג]
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
לַחֲכָמִ֖ים
יֹדְעֵ֣י
הָעִתִּ֑ים
כִּי־כֵן֙
דְּבַ֣ר
הַמֶּ֔לֶךְ
לִפְנֵ֕י
כָּל־יֹדְעֵ֖י
דָּ֥ת
וָדִֽין:
[יד]
וְהַקָּרֹ֣ב
אֵלָ֗יו
כַּרְשְׁנָ֤א
שֵׁתָר֙
אַדְמָ֣תָא
תַרְשִׁ֔ישׁ
מֶ֥רֶס
מַרְסְנָ֖א
מְמוּכָ֑ן
שִׁבְעַ֞ת
שָׂרֵ֣י׀
פָּרַ֣ס
וּמָדַ֗י
רֹאֵי֙
פְּנֵ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
הַיֹּשְׁבִ֥ים
רִאשֹׁנָ֖ה
בַּמַּלְכֽוּת:
[טו]
כְּדָת֙
מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת
בַּמַּלְכָּ֖ה
וַשְׁתִּ֑י
עַ֣ל׀
אֲשֶׁ֣ר
לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה
אֶֽת־מַאֲמַר֙
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
בְּיַ֖ד
הַסָּרִיסִֽים:
פ
[טז]
וַיֹּ֣אמֶר
מְומֻכָ֗ן
מְמוּכָ֗ן
לִפְנֵ֤י
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְהַשָּׂרִ֔ים
לֹ֤א
עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙
לְבַדּ֔וֹ
עָוְתָ֖ה
וַשְׁתִּ֣י
הַמַּלְכָּ֑ה
כִּ֤י
עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙
וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים
אֲשֶׁ֕ר
בְּכָל־מְדִינ֖וֹת
הַמֶּ֥לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יז]
כִּֽי־יֵצֵ֤א
דְבַר־הַמַּלְכָּה֙
עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים
לְהַבְז֥וֹת
בַּעְלֵיהֶ֖ן
בְּעֵינֵיהֶ֑ן
בְּאָמְרָ֗ם
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ
אָמַ֞ר
לְהָבִ֨יא
אֶת־וַשְׁתִּ֧י
הַמַּלְכָּ֛ה
לְפָנָ֖יו
וְלֹא־בָֽאָה:
[יח]
וְֽהַיּ֨וֹם
הַזֶּ֜ה
תֹּאמַ֣רְנָה׀
שָׂר֣וֹת
פָּֽרַס־וּמָדַ֗י
אֲשֶׁ֤ר
שָֽׁמְעוּ֙
אֶת־דְּבַ֣ר
הַמַּלְכָּ֔ה
לְכֹ֖ל
שָׂרֵ֣י
הַמֶּ֑לֶךְ
וּכְדַ֖י
בִּזָּי֥וֹן
וָקָֽצֶף:
[יט]
אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ
ט֗וֹב
יֵצֵ֤א
דְבַר־מַלְכוּת֙
מִלְּפָנָ֔יו
וְיִכָּתֵ֛ב
בְּדָתֵ֥י
פָֽרַס־וּמָדַ֖י
וְלֹ֣א
יַעֲב֑וֹר
אֲשֶׁ֨ר
לֹֽא־תָב֜וֹא
וַשְׁתִּ֗י
לִפְנֵי֙
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
וּמַלְכוּתָהּ֙
יִתֵּ֣ן
הַמֶּ֔לֶךְ
לִרְעוּתָ֖הּ
הַטּוֹבָ֥ה
מִמֶּֽנָּה:
[כ]
וְנִשְׁמַע֩
פִּתְגָ֨ם
הַמֶּ֤לֶךְ
אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙
בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ
כִּ֥י
רַבָּ֖ה
הִ֑יא
וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים
יִתְּנ֤וּ
יְקָר֙
לְבַעְלֵיהֶ֔ן
לְמִגָּד֖וֹל
וְעַד־קָטָֽן:
[כא]
וַיִּיטַב֙
הַדָּבָ֔ר
בְּעֵינֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
וְהַשָּׂרִ֑ים
וַיַּ֥עַשׂ
הַמֶּ֖לֶךְ
כִּדְבַ֥ר
מְמוּכָֽן:
[כב]
וַיִּשְׁלַ֤ח
סְפָרִים֙
אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת
הַמֶּ֔לֶךְ
אֶל־מְדִינָ֤ה
וּמְדִינָה֙
כִּכְתָבָ֔הּ
וְאֶל־עַ֥ם
וָעָ֖ם
כִּלְשׁוֹנ֑וֹ
לִהְי֤וֹת
כָּל־אִישׁ֙
שֹׂרֵ֣ר
בְּבֵית֔וֹ
וּמְדַבֵּ֖ר
כִּלְשׁ֥וֹן
עַמּֽוֹ:
פ
פרק א
(א-ג)
ויהי
בימי
אחשורוש.
כשבת
המלך
אחשורוש
על
כסא
מלכותו
-
כשנתיישב
במלכותו
,
שראה
שנתקיימה
מלכותו
בידו
,
דהיינו:
בשנת
שלוש
למולכו
-
שכבר
הוחזק
במלכות
והיה
בטוח
מן
המלכות
,
אז
עשה
משתה
לכל
שריו
ועבדיו
מרוב
שמחה.
הפרתמים
-
לשון
גדולה
הוא.
(ד-ה)
בהראותו
את
עושר
כבוד
מלכותו
-
הראה
להם
ממונו
ועושרו.
יקר
תפארת
גדולתו
-
שסיפר
להם
גדולתו
וממשלתו
,
על
כמה
מלכיות
הוא
מושל.
ימים
רבים
שמונים
ומאת
יום
-
מתוך
שהיה
עסוק
בצרכי
המשתה
כל
אותם
הימים
,
לא
ישב
עמהם
במשתה
ולא
נשתכר
,
אבל
במלאת
(בנוסחנו:
במלואת)
הימים
האלה
-
שעשה
משתה
שבעת
ימים
לאותן
שבשושן
,
אז
ישב
עמהם
במשתה
ונשתכר
וצוה
להביא
ושתי
(ראה
להלן
,
יא).
בחצר
גינת
ביתן
המלך
-
באותו
חצר
שפתוח
לגינה
הסמוכה
לבית
המלך.
ביתן
-
כמו
'בית'.
(ו)
חור
-
לשון
'חירות'
,
דבר
חשוב
הראה
להם.
כרפס
-
מין
צבע.
אחוז
בחבלי
בוץ
-
שחבלי
המטה
היו
שלבוץ
וארגמן.
על
גלילי
כסף
-
אילו
ארוכות
המטה
שהחבלים
נגללים
עליהם
,
שהיו
שלכסף.
ועמודי
שש
-
אילו
כרעי
המטה
שהיו
משייש.
וגם
מיטות
שהיו
כולם
שלזהב
ושלכסף
על
רצפת
שהיתה
שלבהט
ושש
ודר
וסוחרת.
כולם
מיני
שיש
המה.
(ז)
וכלים
מכלים
שונים
-
באותם
כלים
שהיו
שותים
בהם
במאכל
זה
לא
היו
שותים
בהם
במאכל
אחר
,
אלא
שונים
,
ומביאים
כלים
אחרים.
ויין
מלכות
-
יין
טוב
ומשובח
הראוי
למלך.
רב
כיד
המלך
-
כמו
שהיתה
יד
המלך
משגת.
(ח)
אין
אונס
-
שלא
היו
אונסין
שום
אדם
לשתות
,
אלא
מאותו
משקה
שהיה
רוצה.
(י-יא)
ביום
השביעי
-
שישב
עם
המסובין
ונשתכר
,
אז
אמר
להביא
את
ושתי.
(יב)
ותמאן
המלכה
ושתי
לבוא
-
לפי
שאין
דרך
בני
אדם
להראות
את
אשתו
לעולם.
(יג-יד)
לחכמים
יודעי
העתים
-
שהיו
יודעים
ליתן
עיצה
בעת
הצריך;
כמו
"בני
יששכר
יודעי
בינה
לעתים
לדעת
מה
יעשה"
(דה"א
יב
,
לב)
-
להודיע
להם
לישראל
מה
לעשות.
כי
כן
דבר
המלך
לפני
כל
יודעי
דת
ודין
-
אע"פ
שהמלך
יש
בידו
לעשות
כל
מה
שחפץ
בלא
משפט
,
אף
על
פי
כן
דרכו
שלמלך
לתת
הדבר
לפני
כל
יודעי
דת
ודין
ומשפט
,
לדון
על
פיהם;
ואפילו
אם
הם
רחוקים.
וגם
קרובים
אליו
בני
ביתו
היו
שם:
כרשנא
שתר
וגו'
,
ולא
המתינו
עד
שייגמר
המשפט
ביודעי
העתים
,
לפי
שידעו
שלא
היו
גומרין
דינה
ליהרג
,
וקפץ
אחד
מהם
,
הוא
היה
ממוכן
,
ואמר
כאשר
היה
רצונו
למלך.
היושבים
ראשונה
במלכות
-
שהיו
שרים
קודם
שנכנס
אחשורוש
במלכות.
(יז)
כי
יצא
דבר
המלכה
על
כל
הנשים
להבזות
בעליהן
-
כל
הנשים
יהיו
מבזות
בעליהן
בעיניהן.
באמרם
המלך
אחשורוש
אמר
להביא
-
ומה
המלך
לא
נהגה
אשתו
בו
כבוד
,
אנו
לא
כל
שכן.
(יח)
תאמרנה
שרות
פרס
ומדי
אשר
שמעו
את
דבר
המלכה:
גם
אנו
לא
נחלוק
כבוד
לבעלינו.
וכדי
בזיון
וקצף
-
ומרובה
יהיה
הבזיון
והקצף.
וכדי
-
לשון
'די'
ומרובה.
(יט)
יצא
דבר
מלכות
מלפניו
-
שתצוה
להורגה.
ויכתב
בדתי
פרס
ומדי
-
שנהרגה
ושתי
על
אשר
לא
באת
לפני
המלך
אחשורוש.
(כ)
כי
רבה
היא
-
כי
בדבר
גדול
שלחה
ופשטה
ידה.
(כא)
וייטב
הדבר
בעיני
המלך
והשרים
-
ולא
בעיני
ה"חכמים
יודעי
העתים"
(לעיל
,
יג).
(כב)
ומדבר
כלשון
עמו
-
לא
נפתר
(מתורגם).