מאגר הכתר אסתר פרק א עם פירוש רלב"ג

פרק א
(א) ויהי בימי אחשורוש וגו' עד סוף המגלה - ידענו שזאת המגלה נכתבה ברוח הקדש ולזה נכתבה בין הכתובים ברוח הקדש. והנה נכתבה לפרסם דבר הנס הנפלא אשר בעבורו קבלו עליהם ישראל לקיים את ימי הפורים; ועם זה השלימו הספור לבאר איך סבב זה מסבב הסבות להשגחה על ישראל. באור מה שצריך לבאר בזאת המגלה. שבע ועשרים ומאה מדינה - הנה הרצון במדינה - מחוז בו עיירות רבות. כי ידענו מדבר המלכים האלו , והם מלכי פרס , שכבר היו מולכים בכל הממלכות; וזה , כי כבר נראה מדברי דניאל שמלכות נבוכד נצר שהיה לבלשאצר בן בנו , נִתן למלכי מדי ופרס. ולזה תמצא שאמר כורש "כל ממלכות הארץ נתן לי האלהים" (לפנינו: אלהי השמים; עז' א , ב). (ג) הפרתמים - הם שרים גדולים היו תחתיהם מדינות רבות. (ה) בחצר גנת ביתן המלך - בחצר שהיה אצל גנת ארמון המלך , והיה מקום רחב לאכל בו כל העם הזה. (ו) חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש. חור - הוא בגד לבן. כרפס - הוא בגד ירוק כצבע הירק שנקרא שמו כרפס. ותכלת - הוא בגד צבוע בתכלת. ואלו הבגדים היו אחוזים באויר בחבלי פשתן להיות לאהל ולמכסה. וארגמן - הוא בגד צבוע בצבע אדום והיה נתלה כדמות פרכת. על גלילי כסף ועמודי שש - והנה גלילי כסף הם עגולים כדמות עמודים. ואחשוב שהם היו נשענים על העמודים של שיש , והיו עליהם כדמות בדים מעמוד לעמוד. ובגלילים היו נתלים בגדי הארגמן , והיו נאחזים בהם בגדי האהל שהיו מצבעים מתחלפים. והנה אות בי"ת אשר במלת "בחצר גנת ביתן המלך" (לעיל , ה) מושכת עצמה ואחרת עמה; והרצון בזה: בחצר גנת ביתן המלך , בחור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ ובארגמן על גלילי כסף ועמודי שש במטות זהב וכסף. והנה החל מלמעלה וסיים במה שהוא מלמטה; ולזה זכר תחלה האהל , ואחריו היריעות התלויות מלמעלה למטה למחיצות , ואחריהם המטות , ואחריהם קרקע החצר אשר עליו היו המטות. והנה היו המטות מבגדי זהב וכסף. והיה בקרקע החצר כלו רצפת אבנים טובים היו מסודרות ומוצעות שם. והנה בהט היא אבן דומה לשיש , ודר וסוחרת הם אבנים יקרות. והרצפה היתה כלה מאלו האבנים בסדור מוגבל; רוצה לומר , שהיתה שם אבן של בהט , ואחריה של שיש , ואחריה של דר , ואחריה של סוחרת. וזה ממה שיורה על רוב עושרו. וכבר התפרסם זה גם כן מפני שהראות עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו לא נשלם כי אם בימים רבים מאד , רוצה לומר: שמונים ומאת יום (ראה לעיל , ד). (ז) והשקות בכלי זהב וגו' - אמר שהוא היה משקה כל האנשים בכלי זהב , והיו שונים קצתם מקצתם מפני תמונתם והמרגליות הקבועות בהם; וזה כולו היה להפלגת עשרו. ונתן לכולם מיין המלכות , והוא היין שהיה שותה ממנו המלך , והיה שם ממנו לרוב. (ח) והשתייה לאיש ואיש היתה לפי רצונו ומנהגו; לא היה שם דבר יאנוס אותו ויעכבהו מלשתות בעת רצותו לשתות , כי תמיד היה מוכן היין לפני כל איש ואיש. והנה אמר זה , כי בסעודות הגדולות יקרה לפעמים שיחסר לקצת אנשי הסעודה קצת מה שצריך להם , ומבשתם לשאול יאנסו אל שלא יהיה להם רצונם מהסעודה. על כל רב ביתו - על כל גדול ומנהיג שבביתו , והם הממונים על דברי הסעודה; כי לכלם צוה שמה שיהיה תחת מנויו מהסעודה , יהיה מוכן תמיד לכל בני הסעודה. (ט) עשתה משתה נשים בית המלכות - רוצה לומר: בבית המלכות. ואמר גם ושתי המלכה , להורות כי מאת המלך נהיה זאת כדי שלא יבושו הנשים מלאכול בפני האנשים; ולזה סדר שיהיו האנשים לבד והנשים לבד. (י) שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש - ידמה שהם היו מסורסים , ולזה שלח המלך לקרא ושתי על ידם כי אינם ראויים לשגל. ואפשר שיהיה הרצון בזה 'שרים' , כטעם אמרו "והיו סריסים בהיכל מלך בבל" (מ"ב כ , יח). (יב) ותמאן המלכה ושתי לבא בדבר במלך אשר ביד הסריסים - אמר , כי אע"פ שאמרו לה זה בשם המלך אלו הסריסים , שהיה ראוי שתאמין בדבריהם כי הם מהמלך , הנה עם כל זה מאנה לבא למלאת מצות המלך. ואפשר שיהיה הרצון בזה כי היא לא רצתה לבא בדבר המלך מפני היותו ביד הסריסים , כי לגאותה היתה רוצה שישלח לה אחשורוש שרים נכבדים מאלה (ע"פ במ' כב , טו). (יג) לחכמים יודעי העתים - הנה החכמים האלו היו חכמים בדינים ובפלוסופיא המדינית , ולזה יוכלו לשפוט בדברים כפי הראוי. ועם זה היו יודעי העתים , רוצה לומר שהיו בקיאים בחכמת המזלות , כי בזה יתיישרו לשפוט לפי מה שיאות מהמסודר מהגרמים השמיימיים; ולזה אמרוֹ: כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין. (יד) והקרוב אליו כרשנא וכו' - אמר שהקרוב אליו מאלו החכמים אשר בזה התאר , שיוכל להגיד להם זה הענין כדי שישפטו בו לפי הראוי , הם אלו שזכר כי הם היו רואים פני המלך תמיד , והם היו הקודמים להיות יושבים במלכות , כי מפני רוב חכמתם היו אצל המלך וקרובים אליו בישיבתם. ואולם האחרים כשיבאו שם היו רחוקים מישיבת המלך. והנה ידמה שהיתה הסכמתם , כי כשתשָאל עצה מהם יתחיל הקטן מהם לדבר תחלה כדי שתשמע עצת כל אחד מהם; כי אם ידבר הגדול תחלה , הנה הנשארים ייראו מלחלוק עמו ולא תהיה שם עצה זולתי מאחד מהם. ולזה דבר תחלה ממוכן שהוא הקטן מאלו החכמים; ולפי שישרה עצתו בעיני המלך והשרים , נעשתה עצתו. (יט) ולא יעבור - רוצה לומר , שיתקיים תמיד זה הנימוס ולא יסור. אשר לא תבא ושתי לפני המלך - הנה לא קראה 'מלכה' בזה המקום כי היה רצונו לעשוק ממנה המלכות. ואמר כי על מה שמנעה מלבא לפני המלך תסור ממנה המלוכה , כי לא היתה לה אם לא מפני המלך; ולפי שאינה נשמעת לו אין ראוי שתשאר לה , אך יתנה המלך לרעותה הטובה ממנה. וזה יהיה כשימית אותה ויקח אשה אחרת , כי בזולת זה לא יתכן זה הענין כי כל נשי המלך הם מלכות. ואפשר שהיה מנהגם שלא ליקח כי אם אשה אחת. (כב) להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו - רוצה לומר , שכל איש יהיה מושל בביתו להכריח אשתו למה שירצה , ויוכל לנהוג כמנהג עמו אע"פ שאין ממנהג עַם אשתו לעשות ככה. והנה אמר זה , כי ידמה שושתי אמרה שאין זה נהוג בארצה ובעמה לבא המלכה לפני האנשים שהם עבדיה , להראות את יפיה (ראה לעיל , יא).