פרק א
[א]
וַיְהִ֖י
בִּימֵ֣י
אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ
ה֣וּא
אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ
הַמֹּלֵךְ֙
מֵהֹ֣דּוּ
וְעַד־כּ֔וּשׁ
שֶׁ֛בַע
וְעֶשְׂרִ֥ים
וּמֵאָ֖ה
מְדִינָֽה:
[ב]
בַּיָּמִ֖ים
הָהֵ֑ם
כְּשֶׁ֣בֶת׀
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ
עַ֚ל
כִּסֵּ֣א
מַלְכוּת֔וֹ
אֲשֶׁ֖ר
בְּשׁוּשַׁ֥ן
הַבִּירָֽה:
[ג]
בִּשְׁנַ֤ת
שָׁלוֹשׁ֙
לְמָלְכ֔וֹ
עָשָׂ֣ה
מִשְׁתֶּ֔ה
לְכָל־שָׂרָ֖יו
וַעֲבָדָ֑יו
חֵ֣יל׀
פָּרַ֣ס
וּמָדַ֗י
הַֽפַּרְתְּמִ֛ים
וְשָׂרֵ֥י
הַמְּדִינ֖וֹת
לְפָנָֽיו:
[ד]
בְּהַרְאֹת֗וֹ
אֶת־עֹ֙שֶׁר֙
כְּב֣וֹד
מַלְכוּת֔וֹ
וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר
תִּפְאֶ֖רֶת
גְּדוּלָּת֑וֹ
יָמִ֣ים
רַבִּ֔ים
שְׁמוֹנִ֥ים
וּמְאַ֖ת
יֽוֹם:
[ה]
וּבִמְל֣וֹאת׀
הַיָּמִ֣ים
הָאֵ֗לֶּה
עָשָׂ֣ה
הַמֶּ֡לֶךְ
לְכָל־הָעָ֣ם
הַנִּמְצְאִים֩
בְּשׁוּשַׁ֨ן
הַבִּירָ֜ה
לְמִגָּד֧וֹל
וְעַד־קָטָ֛ן
מִשְׁתֶּ֖ה
שִׁבְעַ֣ת
יָמִ֑ים
בַּחֲצַ֕ר
גִּנַּ֥ת
בִּיתַ֖ן
הַמֶּֽלֶךְ:
[ו]
ח֣וּר׀
כַּרְפַּ֣ס
וּתְכֵ֗לֶת
אָחוּז֙
בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ
וְאַרְגָּמָ֔ן
עַל־גְּלִ֥ילֵי
כֶ֖סֶף
וְעַמּ֣וּדֵי
שֵׁ֑שׁ
מִטּ֣וֹת׀
זָהָ֣ב
וָכֶ֗סֶף
עַ֛ל
רִֽצְפַ֥ת
בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ
וְדַ֥ר
וְסֹחָֽרֶת:
[ז]
וְהַשְׁקוֹת֙
בִּכְלֵ֣י
זָהָ֔ב
וְכֵלִ֖ים
מִכֵּלִ֣ים
שׁוֹנִ֑ים
וְיֵ֥ין
מַלְכ֛וּת
רָ֖ב
כְּיַ֥ד
הַמֶּֽלֶךְ:
[ח]
וְהַשְּׁתִיָּ֥ה
כַדָּ֖ת
אֵ֣ין
אֹנֵ֑ס
כִּי־כֵ֣ן׀
יִסַּ֣ד
הַמֶּ֗לֶךְ
עַ֚ל
כָּל־רַ֣ב
בֵּית֔וֹ
לַעֲשׂ֖וֹת
כִּרְצ֥וֹן
אִישׁ־וָאִֽישׁ:
[ט]
גַּ֚ם
וַשְׁתִּ֣י
הַמַּלְכָּ֔ה
עָשְׂתָ֖ה
מִשְׁתֵּ֣ה
נָשִׁ֑ים
בֵּ֚ית
הַמַּלְכ֔וּת
אֲשֶׁ֖ר
לַמֶּ֥לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
ס
[י]
בַּיּוֹם֙
הַשְּׁבִיעִ֔י
כְּט֥וֹב
לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ
בַּיָּ֑יִן
אָמַ֡ר
לִ֠מְהוּמָן
בִּזְּתָ֨א
חַרְבוֹנָ֜א
בִּגְתָ֤א
וַאֲבַגְתָא֙
זֵתַ֣ר
וְכַרְכַּ֔ס
שִׁבְעַת֙
הַסָּ֣רִיסִ֔ים
הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים
אֶת־פְּנֵ֖י
הַמֶּ֥לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יא]
לְ֠הָבִיא
אֶת־וַשְׁתִּ֧י
הַמַּלְכָּ֛ה
לִפְנֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
בְּכֶ֣תֶר
מַלְכ֑וּת
לְהַרְא֨וֹת
הָעַמִּ֤ים
וְהַשָּׂרִים֙
אֶת־יָפְיָ֔הּ
כִּֽי־טוֹבַ֥ת
מַרְאֶ֖ה
הִֽיא:
[יב]
וַתְּמָאֵ֞ן
הַמַּלְכָּ֣ה
וַשְׁתִּ֗י
לָבוֹא֙
בִּדְבַ֣ר
הַמֶּ֔לֶךְ
אֲשֶׁ֖ר
בְּיַ֣ד
הַסָּרִיסִ֑ים
וַיִּקְצֹ֤ף
הַמֶּ֙לֶךְ֙
מְאֹ֔ד
וַחֲמָת֖וֹ
בָּעֲרָ֥ה
בֽוֹ:
[יג]
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
לַחֲכָמִ֖ים
יֹדְעֵ֣י
הָעִתִּ֑ים
כִּי־כֵן֙
דְּבַ֣ר
הַמֶּ֔לֶךְ
לִפְנֵ֕י
כָּל־יֹדְעֵ֖י
דָּ֥ת
וָדִֽין:
[יד]
וְהַקָּרֹ֣ב
אֵלָ֗יו
כַּרְשְׁנָ֤א
שֵׁתָר֙
אַדְמָ֣תָא
תַרְשִׁ֔ישׁ
מֶ֥רֶס
מַרְסְנָ֖א
מְמוּכָ֑ן
שִׁבְעַ֞ת
שָׂרֵ֣י׀
פָּרַ֣ס
וּמָדַ֗י
רֹאֵי֙
פְּנֵ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
הַיֹּשְׁבִ֥ים
רִאשֹׁנָ֖ה
בַּמַּלְכֽוּת:
[טו]
כְּדָת֙
מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת
בַּמַּלְכָּ֖ה
וַשְׁתִּ֑י
עַ֣ל׀
אֲשֶׁ֣ר
לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה
אֶֽת־מַאֲמַר֙
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
בְּיַ֖ד
הַסָּרִיסִֽים:
פ
[טז]
וַיֹּ֣אמֶר
מְומֻכָ֗ן
מְמוּכָ֗ן
לִפְנֵ֤י
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְהַשָּׂרִ֔ים
לֹ֤א
עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙
לְבַדּ֔וֹ
עָוְתָ֖ה
וַשְׁתִּ֣י
הַמַּלְכָּ֑ה
כִּ֤י
עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙
וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים
אֲשֶׁ֕ר
בְּכָל־מְדִינ֖וֹת
הַמֶּ֥לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יז]
כִּֽי־יֵצֵ֤א
דְבַר־הַמַּלְכָּה֙
עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים
לְהַבְז֥וֹת
בַּעְלֵיהֶ֖ן
בְּעֵינֵיהֶ֑ן
בְּאָמְרָ֗ם
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ
אָמַ֞ר
לְהָבִ֨יא
אֶת־וַשְׁתִּ֧י
הַמַּלְכָּ֛ה
לְפָנָ֖יו
וְלֹא־בָֽאָה:
[יח]
וְֽהַיּ֨וֹם
הַזֶּ֜ה
תֹּאמַ֣רְנָה׀
שָׂר֣וֹת
פָּֽרַס־וּמָדַ֗י
אֲשֶׁ֤ר
שָֽׁמְעוּ֙
אֶת־דְּבַ֣ר
הַמַּלְכָּ֔ה
לְכֹ֖ל
שָׂרֵ֣י
הַמֶּ֑לֶךְ
וּכְדַ֖י
בִּזָּי֥וֹן
וָקָֽצֶף:
[יט]
אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ
ט֗וֹב
יֵצֵ֤א
דְבַר־מַלְכוּת֙
מִלְּפָנָ֔יו
וְיִכָּתֵ֛ב
בְּדָתֵ֥י
פָֽרַס־וּמָדַ֖י
וְלֹ֣א
יַעֲב֑וֹר
אֲשֶׁ֨ר
לֹֽא־תָב֜וֹא
וַשְׁתִּ֗י
לִפְנֵי֙
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
וּמַלְכוּתָהּ֙
יִתֵּ֣ן
הַמֶּ֔לֶךְ
לִרְעוּתָ֖הּ
הַטּוֹבָ֥ה
מִמֶּֽנָּה:
[כ]
וְנִשְׁמַע֩
פִּתְגָ֨ם
הַמֶּ֤לֶךְ
אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙
בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ
כִּ֥י
רַבָּ֖ה
הִ֑יא
וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים
יִתְּנ֤וּ
יְקָר֙
לְבַעְלֵיהֶ֔ן
לְמִגָּד֖וֹל
וְעַד־קָטָֽן:
[כא]
וַיִּיטַב֙
הַדָּבָ֔ר
בְּעֵינֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
וְהַשָּׂרִ֑ים
וַיַּ֥עַשׂ
הַמֶּ֖לֶךְ
כִּדְבַ֥ר
מְמוּכָֽן:
[כב]
וַיִּשְׁלַ֤ח
סְפָרִים֙
אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת
הַמֶּ֔לֶךְ
אֶל־מְדִינָ֤ה
וּמְדִינָה֙
כִּכְתָבָ֔הּ
וְאֶל־עַ֥ם
וָעָ֖ם
כִּלְשׁוֹנ֑וֹ
לִהְי֤וֹת
כָּל־אִישׁ֙
שֹׂרֵ֣ר
בְּבֵית֔וֹ
וּמְדַבֵּ֖ר
כִּלְשׁ֥וֹן
עַמּֽוֹ:
פ
פרק א
נאם
אברהם
הספרדי:
הואלתי
לפרש
המגלה
בכל
מאדי
,
פסוק
אחר
פסוק
כפי
אשר
תשיג
ידי
,
ויודע
סודי
הוא
יהיה
עמדי.
(א)
ויהי
בימי
אחשורוש
-
שם
זה
לשון
פרס
הוא
,
על
כן
לא
נדע
טעמו.
ואילו
היה
לשון
הקדש
גם
כן
לא
ידענוהו
למה
נקרא
ככה
,
אם
לא
יספר
הכתוב
המקרה
שקרה
לקורא
,
כשמות
השבטים
,
ו'משה'
(ראה
שמ'
ב
,
י)
,
גם
'בריעה'
(ראה
דה"א
ז
,
כג).
וטעם
הוא
אחשורוש
-
בעבור
שאבי
דריוש
המָדִי
,
שמלך
על
בבל
בהִכָּרֵת
מלכותה
,
היה
כן
שמו
,
כאשר
הוא
מפורש:
"לדריוש
בן
אחשורוש"
(דנ'
ט
,
א).
והוא
מָלך
על
מדי
,
וכורש
חתנו
מלך
על
פרס
,
ובזמן
אחד
מלכו
שניהם;
וראיות
יש
על
זה.
וכאשר
מת
דריוש
מלך
כורש
על
מלכות
מדי
,
ובמות
כורש
מלך
אחשורוש
על
פרס
ומדי
,
כאשר
הוא
כתוב
במגלה:
"חיל
פרס
ומדי"
(להלן
,
ג)
,
ובאחרונה:
"למלכי
מדי
ופרס"
(אס'
י
,
ב).
ודריוש
בן
אחשורוש
הראשון
מלך
בתום
שבעים
שנה
לגלות
ירושלם
(ראה
דנ'
ט
,
א
-
ב)
,
והוא
היה
זקן
בן
ששים
ושתים
שנה
(ראה
דנ'
ו
,
א).
ובתחלת
מלכות
אחשורוש
זה
,
השני
,
כבר
היו
ישראל
בבית
שני;
וכתבו
שטנה
(ראה
עז'
ד
,
ו)
,
והיא
הפרשה
הכתובה
בעזרא
אחר
כן
(שם
,
ז
ואי').
כי
זה
אחשורוש
יקָרא
בלשון
כשדים
"ארתחששתא"
(ראה
שם;
סע"ר
ל)
,
ויש
ראיות
על
זה.
על
כן
יאמר
הכתוב:
הוא
אחשורוש
-
שהיה
תקיף
מהראשון.
זאת
הודו
-
לא
ידענו
אם
שם
מדינה
או
שם
גוי.
ודרך
"מתפסח
ועד
עזה"
(מ"א
ה
,
ד)
-
דרך
דרש
(ראה
מגילה
יא
,
א)
,
כי
הכתוב
אמר
"בכל
עבר
הנהר"
(מ"א
שם);
והזכיר
שני
הקצוות.
מדינה
נקראת
העיר
שהיא
מוקפת
חומה
עם
המסילות
שהן
סמוכות
לחומה
,
כאשר
אפרש
עוד
(להלן
,
ב).
ויש
אומרים
,
כי
הזכיר
הכתוב
החשבון
המעט
לפני
הרב
,
כי
בתחלה
היה
מלך
על
המעט;
ואין
צורך
,
כי
משפט
העברים
שיקדימו
המעט
או
יאחרוהו
כרצון
הכתוב
,
כשנות
יעקב
אבינו
(ראה
בר'
מז
,
כח).
(ב)
בימים
ההם
-
טעם
זה
הכתוב:
כי
לא
ישב
על
כסא
המלוכה
,
שמצא
מנוח
,
רק
אחר
מלחמות
רבות
שהיו
לו;
וככה
כתוב
באחרונה:
"וכל
מעשה
תקפו
וגבורתו"
(אס'
י
,
ב)
-
שנלחם
ונצח
,
ודבר
מרדכי
-
הכל
על
ספר
כתוב.
הבירה
-
ארמון;
כמו
"כי
לא
לאדם
הבירה"
(דה"א
כט
,
א);
ורבים:
"בירניות"
(דה"ב
יז
,
יב).
וזה
שושן
הבירה
איננו
'העיר
שושן'
(ראה
אס'
ג
,
טו;
ח
,
טו);
כי
שושן
הבירה
הוא
ארמון
המלך
בתוך
המדינה
שהיא
מוקפת
חומה;
וככה
כתוב
"ואני
בשושן
הבירה
אשר
בעילם
המדינה"
(דנ'
ח
,
ב).
ו'שושן
העיר'
היתה
מסילות
שאינן
מוקפות
חומה
סביבות
עילם
,
ושם
היו
היהודים.
ולא
היו
בשושן
הבירה
בימים
ההם
יהודים
,
רק
מרדכי
לבדו
,
בעבור
שבתו
בשער
המלך
קודם
שתלקח
אסתר
(ראה
אס'
ב
,
יט)
,
כאשר
אפרש
(שם
,
ה).
ועל
כן
אמר
הכתוב
"והעיר
שושן
נבוכה"
(אס'
ג
,
טו)
-
כי
רוב
העיר
היו
יהודים;
וככה
"והעיר
שושן
צהלה
ושמחה"
(אס'
ח
,
טו).
כי
מה
גדולה
היתה
ליהודים
עד
שידאג
ארמון
המלך
למפלתם
או
ישמח
בישועתם?
וככה
כתוב
"ליהודים
אשר
בשושן"
(אס'
ט
,
יג);
"נקהלו
היהודים
אשר
בשושן"
(שם
,
טו).
(ג)
בשנת
שלש
(בנוסחנו:
שלוש)
-
הנה
לאות
,
כי
שתי
שנים
נלחם.
וטעם
לכל
שריו
-
הרואים
פני
המלך
(ראה
להלן
,
י).
ועבדיו
-
הם
המשרתים
לפניו.
ומלת
הפרתמים
-
פרסית;
ואם
היא
עברית
-
טעמה
כמו
'שרים'.
ושרי
המדינות
-
שאינם
עם
המלך
תמיד.
(ד)
בהראותו
-
אין
הכתוב
מספר
כי
כל
אלה
הימים
הראה
להם
עושרו;
רק
ישוב
ימים
רבים
על
ימי
המשתה.
ובימים
האלה
הראה
להם
תקפו
(ע"פ
אס'
י
,
ב)
,
ושיש
לו
עושר
רב
ולא
ימצא
כמוהו
,
רק
למלכים;
וזה
טעם
כבוד
מלכותו.
וטעם
גדולתו
-
שהיה
גדול
מכל
המלכים
שהיו
לפניו.
(ה)
ובמלאת
(בנוסחנו:
ובמלואת)
-
באה
תי"ו
בבעלי
האל"ף
בסוף
,
כבעלי
הה"א.
וצד"י
הנמצאים
בשו"א
-
כי
סמכו
בנו"ן
ה'נמצא'.
ביתן
-
שם
תאר
מגזרת
'בית'
,
כמו
'רחמן';
והוא
סמוך
ומוכרת
(ראה
אס'
ז
,
ז)
,
והוא
דרך
קצרה:
ביתן
בית
המלך.
והוא
דבק
עם
הפסוק
בהראותו
בשמונים
ומאת
יום
(ראה
לעיל
,
ד);
ובשבעה
הראה
עושרו.
(ו)
חור
כרפס
ותכלת
-
והוא
שראו
מעשרו
,
כי
היו
המצעים
והמסכים
צבועים
למראה
עינים
(צבעים)
רבות.
ומלת
חור
-
לבן;
וככה
"ואורגים
חורי"
(יש'
יט
,
ט).
והוא
נודע
בלשון
ארמית
,
וממנו
"פניו
יחוורו"
(יש'
כט
,
כב).
וכרפס
-
עַיִן
(צבע);
אולי
הוא
כעין
כרפס
במראה.
ותכלת
-
הנה
זה
העין
נמצא
אצל
המלכים.
ונוכל
לתקן
דרש
הדורש
(ראה
לק"ט
שמ'
לה
,
כג)
כי
לא
נודע
זה
העין
רק
על
יד
אבותינו
בצאתם
ממצרים.
בחבלי
בוץ
-
יש
אומרים
,
כי
היו
קוים
כדמות
חבלים
נאחזים
עם
מראה
חור
כרפס
ותכלת;
ומלת
בוץ
-
כמו
'בד';
והוא
פשתים
דקים
,
ימצאו
במצרים
לבדה.
וארגמן
-
ידוע.
על
גלילי
כסף
-
עגולות
כסף
נתונות
על
ראשי
העמודים
וסביבותיהם.
והעמודים
היו
שש
,
והוא
"שיש"
(דה"א
כט
,
ב);
כמו
"עש"
(איוב
ט
,
ט)
שהוא
"עיש"
(שם
לח
,
לב).
והמרצפת
שהמטות
עליה
-
היו
אבנים
יקרות
,
ואין
מהם
ידועה
אצלינו
,
רק
השש
שהוא
השיש.
(ז)
והשקות
-
שם
הפעל.
שונים
-
שם
התאר
,
כמו
'אובדים'
,
מגזרת
'שנוי'.
והטעם:
שיש
מהם
כלים
פחותים;
או
ששתו
בתחלה
בכלים
קטנים
,
כמנהג
מקומות
רבים
,
ואחר
כך
בגדולים;
או
הפך
הדבר.
וטעם
ויין
מלכות
רב
-
בעבור
שהוא
כתוב
אחרי
כן
"אין
אונס"
(להלן
,
ח)
,
אע"פ
שהוא
רב.
וטעם
כיד
המלך
-
כמו
'לחָזְקה'
,
כי
ביד
תֵרָאה.
(ח)
והשתיה
-
שם
על
משקל
"אכילה"
(מ"א
יט
,
י)
,
והיו"ד
כמו
היו"ד
של
'אכילה';
ונדגש
בעבור
חסרון
יו"ד
השרש
שהוא
מתחלף
בה"א.
כדת
-
הוא
החוק
ששם
המלך
,
עליו
אין
להוסיף
וממנו
אין
לגרוע
(ע"פ
קה'
ג
,
יד).
אונס
-
מלה
זרה;
רק
בכתובים
בספר
דניאל
,
"לא
אניס
לך"
(ד
,
ו)
-
קרובה
בטעם.
ובלשון
קדמונינו
(ראה
אס"ר
ב
,
יג)
ידועה.
רב
ביתו
-
גדול;
כמו
"קרית
מלך
רב"
(תה'
מח
,
ג);
"ורבי
המלך"
(יר'
מא
,
א).
(ט)
גם
ושתי
המלכה
-
אין
ו"ו
בראש
המלה
שרש
בלשוננו.
אולי
ו"ו
"ופסי"
(במ'
יג
,
יד)
מתחלף
,
כמו
"אין
לה
ולד"
(בר'
יא
,
ל);
וכן
בן
שמואל
הנביא
(ראה
דה"א
ו
,
יג).
ושם
ושתי
-
מלשון
פרס.
בית
המלכות
-
חסר
בי"ת
,
כמשפט
העברים
לחסר
הבי"ת
שיורה
על
הזמן
והמקום;
כמו
"הנמצא
בית
יי'"
(מ"ב
יב
,
יא);
"כי
ששת
ימים"
(שמ'
כ
,
יא)
-
'בששת'.
בעבור
כי
כל
דבר
צריך
לשניהם.
(י)
ביום
השביעי.
טעם
ביין
-
שהיה
שִכּוֹר.
ושמות
הסריסים
פרסיים
,
בלשון
המלך.
והמשרתים
את
פני
המלך
-
כי
יש
משרתים
למשרתים.
(יא)
להביא
את
ושתי...
בכתר
מלכות
-
בראשה
,
להראות
העמים
שהיו
בשושן
הבירה
יושבים
,
שהיו
משרתי
השרים
הגדולים
,
כי
טובת
מראה
היא
-
בעיניו.
(יב)
ותמאן
-
בעבור
שִכרותו
פחדה
לבוא
,
אולי
יפקוד
עונה
(ע"פ
וי'
יח
,
כה)
בסור
היין
ממנו.
בדבר
המלך
-
בעבור
דברו.
ויקצוף
המלך
-
הראה
קצף
יוצא
מפיו
ברוב
הכעס;
כמו
"כקצף
על
פני
מים"
(הו'
י
,
ז).
וטעם
בערה
בו
-
בלבו
,
כי
החֵמה
תוסיף
רגע
אחר
רגע.
וטעם
שבא
גבריאל
והוסיף
לה
זנב
(ראה
מגילה
יב
,
ב)
-
שהשם
שָׂמהּ
מאוסה
בעיניו
כאלו
היא
בהמה
שיש
לה
זנב.
וסמכו
המעשה
על
גבריאל
,
כי
כל
מעשה
השם
על
יד
המלאכים;
והזכיר
גבריאל
-
בעבור
שהוא
עוזר
לישראל
,
ככתוב
בספר
דניאל
(ראה
דנ'
ח
,
טו
-
כז;
ט
,
כא
-
כז).
(יג)
ויאמר
-
ישב
המלך
עם
יועציו
,
אחר
מלאת
ימי
המשתה
,
על
דבר
ושתי
,
כי
לא
סרה
חמתו
,
כי
היתה
נוספת;
על
כן
כתוב
"בערה
בו"
(לעיל
,
יב).
מלת
חכמים
נופלת
על
חכמות
רבות
,
על
כן
כתוב:
יודעי
העתים;
והטעם:
נועצים
להודיע
הראוי
לעשות
בכל
עת
,
כפי
השתנות
הסבות.
וטעם
דת
-
חק
מלכי
פרס
,
ומה
דין
יש
עליה.
ויש
אומרים:
יודעי
העתים
-
הם
בעלי
המזלות;
וטעם
דת
-
חוקות
שמים
(ע"פ
איוב
לח
,
לג);
ודין
-
בעלי
דיני
המזלות
,
הם
הנקראים
בספר
דניאל
"גזרין"
(ב
,
כז).
(יד)
והקרוב
אליו
-
אלה
שמות
הפרסיים;
ודרש
ממוכן
(ראה
מגילה
יב
,
ב)
-
חדוד
לב.
וטעם
והקרוב
אליו
-
כי
מנהג
מלכי
פרס
להיות
המלך
יושב
לבדו
,
ואין
אחר
עמו
במערכתו;
ובמערכת
הראשונה
הקרובה
אליו
-
השרים
הנכבדים
,
ואחריהם
מערכת
שנית.
והנה
טעם
ראשונה
במלכות
-
במערכת
המלכות.
ויש
אומרים
,
כי
שרי
המלכים
היו
לפני
מְלֹך
אחשורוש;
ואיננו
נכון.
(טו)
כדת
מה
לעשות
-
יש
מלכים
שאחר
ידבר
בעבורם;
על
כן
אמר:
המלך
אחשורוש.
או
זה
כמשפט
אנשי
לשון
הקדש:
"וישלח
יי'
את
ירובעל
ואת
בדן
ואת
יפתח
ואת
שמואל"
(ש"א
יב
,
יא).
(טז)
ויאמר
ממוכן
-
אולי
קבלה
היתה
כי
ממוכן
הוא
המן
(ראה
מגילה
יב
,
ב).
והזכיר
הכתוב
זה
-
להראות
נפלאות
השם
,
כי
על
ידו
היתה
סבה
שתמלוך
אסתר
ותהרגהו;
כי
לשם
לבדו
נתכנו
עלילות
(ע"פ
ש"א
ב
,
ג).
מלת
עותה
-
יתכן
היות
התי"ו
שרש
,
כמו
"זכרה
ירושלם"
(איכה
א
,
ז).
או
התי"ו
תחת
ה"א
,
כמו
"עשתה"
(לעיל
,
טו);
והיה
נכון
,
בעבור
שידמה
הה"א
אל
התי"ו
,
ואין
ביניהם
רק
הקו
שנוסף
בתי"ו
שיורה
על
סמיכה.
(יז)
כי
יצא
-
זה
הדבר
שעשתה
,
יסבב
להבזות
בעליהן;
כמו
"להשמדם
עדי
עד"
(תה'
צב
,
ח)
-
כי
הם
לא
יפרחו
בעבור
דבר
,
אלא
שישָמדו.
רק
ספר
הכתוב
מה
שיקרה
להם
באחרונה.
(יח)
והיום
הזה
-
היום
ההוא
האמור;
וטעם
תאמרנה
-
ועל
המעשה
הזה
תאמרנה.
וטעם
וכדי
בזיון
וקצף
-
שהנשים
תבזינה
בעליהן
והם
יקצפו
על
ככה.
(יט)
אם
על
המלך
טוב
-
דְבָרִי.
לא
יעבור
ולא
יסור
זה
החוק
,
ואין
יכולת
במלך
להעבירו.
הטובה
ממנה
-
ביופי
ובמוסר.
(כ)
ונשמע
פתגם
-
אינו
לשון
ארמית
כי
אם
לשון
עברית;
וכמוהו
"אשר
אין
נעשה
פתגם"
(קה'
ח
,
יא).
כי
רבה
היא
-
אע"פ
שהיא
רבה;
כמו
"רפאה
נפשי
כי
חטאתי
לך"
(תה'
מא
,
ה);
"כי
עם
קשה
עורף
הוא"
(שמ'
לד
,
ט).
מלת
יתנו
שבה
אל
כל
,
כמו
"וכל
הארץ
באו
מצרימה"
(בר'
מא
,
נז).
(כא)
וייטב
הדבר
-
טעם
הדבר.
בעיני
המלך
והשרים
-
שנראה
להם
עצה
טובה.
וטעם
ויעש
המלך
-
שגרש
ושתי
מבית
המלכות.
(כב)
וישלח.
להיות
כל
איש
שורר
בביתו
-
הטעם:
כי
הנה
גרשתי
המלכה
בעבור
שלא
מלאה
תאותי.
ומדבר
כלשון
עמו
-
היה
יוצא
הכָּרוז
ומדבר
כלשון
עם
ועם
,
כדי
שיבינו
הכל.
או
טעמו
,
שאין
רשות
לאדם
לדבֵּר
,
רק
כלשון
עמו.
והנה
שם
שני
חוקים
,
שלא
יאמרו
כי
על
דבר
ושתי
לבדו
שלח.