פרק א
[א]
ויהי
בימי
אחשורוש
הוא
אחשורוש
המלך
מהדו
ועד־כוש
שבע
ועשרים
ומאה
מדינה:
[ב]
בימים
ההם
כשבת׀
המלך
אחשורוש
על
כסא
מלכותו
אשר
בשושן
הבירה:
[ג]
בשנת
שלוש
למלכו
עשה
משתה
לכל־שריו
ועבדיו
חיל׀
פרס
ומדי
הפרתמים
ושרי
המדינות
לפניו:
[ד]
בהראתו
את־עשר
כבוד
מלכותו
ואת־יקר
תפארת
גדולתו
ימים
רבים
שמונים
ומאת
יום:
[ה]
ובמלואת׀
הימים
האלה
עשה
המלך
לכל־העם
הנמצאים
בשושן
הבירה
למגדול
ועד־קטן
משתה
שבעת
ימים
בחצר
גנת
ביתן
המלך:
[ו]
חור׀
כרפס
ותכלת
אחוז
בחבלי־בוץ
וארגמן
על־גלילי
כסף
ועמודי
שש
מטות׀
זהב
וכסף
על
רצפת
בהט־ושש
ודר
וסחרת:
[ז]
והשקות
בכלי
זהב
וכלים
מכלים
שונים
ויין
מלכות
רב
כיד
המלך:
[ח]
והשתיה
כדת
אין
אנס
כי־כן׀
יסד
המלך
על
כל־רב
ביתו
לעשות
כרצון
איש־ואיש:
[ט]
גם
ושתי
המלכה
עשתה
משתה
נשים
בית
המלכות
אשר
למלך
אחשורוש:
ס
[י]
ביום
השביעי
כטוב
לב־המלך
ביין
אמר
למהומן
בזתא
חרבונא
בגתא
ואבגתא
זתר
וכרכס
שבעת
הסריסים
המשרתים
את־פני
המלך
אחשורוש:
[יא]
להביא
את־ושתי
המלכה
לפני
המלך
בכתר
מלכות
להראות
העמים
והשרים
את־יפיה
כי־טובת
מראה
היא:
[יב]
ותמאן
המלכה
ושתי
לבוא
בדבר
המלך
אשר
ביד
הסריסים
ויקצף
המלך
מאד
וחמתו
בערה
בו:
[יג]
ויאמר
המלך
לחכמים
ידעי
העתים
כי־כן
דבר
המלך
לפני
כל־ידעי
דת
ודין:
[יד]
והקרב
אליו
כרשנא
שתר
אדמתא
תרשיש
מרס
מרסנא
ממוכן
שבעת
שרי׀
פרס
ומדי
ראי
פני
המלך
הישבים
ראשנה
במלכות:
[טו]
כדת
מה־לעשות
במלכה
ושתי
על׀
אשר
לא־עשתה
את־מאמר
המלך
אחשורוש
ביד
הסריסים:
פ
[טז]
ויאמר
מומכן
ממוכן
לפני
המלך
והשרים
לא
על־המלך
לבדו
עותה
ושתי
המלכה
כי
על־כל־השרים
ועל־כל־העמים
אשר
בכל־מדינות
המלך
אחשורוש:
[יז]
כי־יצא
דבר־המלכה
על־כל־הנשים
להבזות
בעליהן
בעיניהן
באמרם
המלך
אחשורוש
אמר
להביא
את־ושתי
המלכה
לפניו
ולא־באה:
[יח]
והיום
הזה
תאמרנה׀
שרות
פרס־ומדי
אשר
שמעו
את־דבר
המלכה
לכל
שרי
המלך
וכדי
בזיון
וקצף:
[יט]
אם־על־המלך
טוב
יצא
דבר־מלכות
מלפניו
ויכתב
בדתי
פרס־ומדי
ולא
יעבור
אשר
לא־תבוא
ושתי
לפני
המלך
אחשורוש
ומלכותה
יתן
המלך
לרעותה
הטובה
ממנה:
[כ]
ונשמע
פתגם
המלך
אשר־יעשה
בכל־מלכותו
כי
רבה
היא
וכל־הנשים
יתנו
יקר
לבעליהן
למגדול
ועד־קטן:
[כא]
וייטב
הדבר
בעיני
המלך
והשרים
ויעש
המלך
כדבר
ממוכן:
[כב]
וישלח
ספרים
אל־כל־מדינות
המלך
אל־מדינה
ומדינה
ככתבה
ואל־עם
ועם
כלשונו
להיות
כל־איש
שרר
בביתו
ומדבר
כלשון
עמו:
פ