פרק א
[א]
וַיְהִ֖י
בִּימֵ֣י
אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ
ה֣וּא
אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ
הַמֹּלֵךְ֙
מֵהֹ֣דּוּ
וְעַד־כּ֔וּשׁ
שֶׁ֛בַע
וְעֶשְׂרִ֥ים
וּמֵאָ֖ה
מְדִינָֽה:
[ב]
בַּיָּמִ֖ים
הָהֵ֑ם
כְּשֶׁ֣בֶת׀
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ
עַ֚ל
כִּסֵּ֣א
מַלְכוּת֔וֹ
אֲשֶׁ֖ר
בְּשׁוּשַׁ֥ן
הַבִּירָֽה:
[ג]
בִּשְׁנַ֤ת
שָׁלוֹשׁ֙
לְמָלְכ֔וֹ
עָשָׂ֣ה
מִשְׁתֶּ֔ה
לְכָל־שָׂרָ֖יו
וַעֲבָדָ֑יו
חֵ֣יל׀
פָּרַ֣ס
וּמָדַ֗י
הַֽפַּרְתְּמִ֛ים
וְשָׂרֵ֥י
הַמְּדִינ֖וֹת
לְפָנָֽיו:
[ד]
בְּהַרְאֹת֗וֹ
אֶת־עֹ֙שֶׁר֙
כְּב֣וֹד
מַלְכוּת֔וֹ
וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר
תִּפְאֶ֖רֶת
גְּדוּלָּת֑וֹ
יָמִ֣ים
רַבִּ֔ים
שְׁמוֹנִ֥ים
וּמְאַ֖ת
יֽוֹם:
[ה]
וּבִמְל֣וֹאת׀
הַיָּמִ֣ים
הָאֵ֗לֶּה
עָשָׂ֣ה
הַמֶּ֡לֶךְ
לְכָל־הָעָ֣ם
הַנִּמְצְאִים֩
בְּשׁוּשַׁ֨ן
הַבִּירָ֜ה
לְמִגָּד֧וֹל
וְעַד־קָטָ֛ן
מִשְׁתֶּ֖ה
שִׁבְעַ֣ת
יָמִ֑ים
בַּחֲצַ֕ר
גִּנַּ֥ת
בִּיתַ֖ן
הַמֶּֽלֶךְ:
[ו]
ח֣וּר׀
כַּרְפַּ֣ס
וּתְכֵ֗לֶת
אָחוּז֙
בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ
וְאַרְגָּמָ֔ן
עַל־גְּלִ֥ילֵי
כֶ֖סֶף
וְעַמּ֣וּדֵי
שֵׁ֑שׁ
מִטּ֣וֹת׀
זָהָ֣ב
וָכֶ֗סֶף
עַ֛ל
רִֽצְפַ֥ת
בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ
וְדַ֥ר
וְסֹחָֽרֶת:
[ז]
וְהַשְׁקוֹת֙
בִּכְלֵ֣י
זָהָ֔ב
וְכֵלִ֖ים
מִכֵּלִ֣ים
שׁוֹנִ֑ים
וְיֵ֥ין
מַלְכ֛וּת
רָ֖ב
כְּיַ֥ד
הַמֶּֽלֶךְ:
[ח]
וְהַשְּׁתִיָּ֥ה
כַדָּ֖ת
אֵ֣ין
אֹנֵ֑ס
כִּי־כֵ֣ן׀
יִסַּ֣ד
הַמֶּ֗לֶךְ
עַ֚ל
כָּל־רַ֣ב
בֵּית֔וֹ
לַעֲשׂ֖וֹת
כִּרְצ֥וֹן
אִישׁ־וָאִֽישׁ:
[ט]
גַּ֚ם
וַשְׁתִּ֣י
הַמַּלְכָּ֔ה
עָשְׂתָ֖ה
מִשְׁתֵּ֣ה
נָשִׁ֑ים
בֵּ֚ית
הַמַּלְכ֔וּת
אֲשֶׁ֖ר
לַמֶּ֥לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
ס
[י]
בַּיּוֹם֙
הַשְּׁבִיעִ֔י
כְּט֥וֹב
לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ
בַּיָּ֑יִן
אָמַ֡ר
לִ֠מְהוּמָן
בִּזְּתָ֨א
חַרְבוֹנָ֜א
בִּגְתָ֤א
וַאֲבַגְתָא֙
זֵתַ֣ר
וְכַרְכַּ֔ס
שִׁבְעַת֙
הַסָּ֣רִיסִ֔ים
הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים
אֶת־פְּנֵ֖י
הַמֶּ֥לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יא]
לְ֠הָבִיא
אֶת־וַשְׁתִּ֧י
הַמַּלְכָּ֛ה
לִפְנֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
בְּכֶ֣תֶר
מַלְכ֑וּת
לְהַרְא֨וֹת
הָעַמִּ֤ים
וְהַשָּׂרִים֙
אֶת־יָפְיָ֔הּ
כִּֽי־טוֹבַ֥ת
מַרְאֶ֖ה
הִֽיא:
[יב]
וַתְּמָאֵ֞ן
הַמַּלְכָּ֣ה
וַשְׁתִּ֗י
לָבוֹא֙
בִּדְבַ֣ר
הַמֶּ֔לֶךְ
אֲשֶׁ֖ר
בְּיַ֣ד
הַסָּרִיסִ֑ים
וַיִּקְצֹ֤ף
הַמֶּ֙לֶךְ֙
מְאֹ֔ד
וַחֲמָת֖וֹ
בָּעֲרָ֥ה
בֽוֹ:
[יג]
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
לַחֲכָמִ֖ים
יֹדְעֵ֣י
הָעִתִּ֑ים
כִּי־כֵן֙
דְּבַ֣ר
הַמֶּ֔לֶךְ
לִפְנֵ֕י
כָּל־יֹדְעֵ֖י
דָּ֥ת
וָדִֽין:
[יד]
וְהַקָּרֹ֣ב
אֵלָ֗יו
כַּרְשְׁנָ֤א
שֵׁתָר֙
אַדְמָ֣תָא
תַרְשִׁ֔ישׁ
מֶ֥רֶס
מַרְסְנָ֖א
מְמוּכָ֑ן
שִׁבְעַ֞ת
שָׂרֵ֣י׀
פָּרַ֣ס
וּמָדַ֗י
רֹאֵי֙
פְּנֵ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
הַיֹּשְׁבִ֥ים
רִאשֹׁנָ֖ה
בַּמַּלְכֽוּת:
[טו]
כְּדָת֙
מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת
בַּמַּלְכָּ֖ה
וַשְׁתִּ֑י
עַ֣ל׀
אֲשֶׁ֣ר
לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה
אֶֽת־מַאֲמַר֙
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
בְּיַ֖ד
הַסָּרִיסִֽים:
פ
[טז]
וַיֹּ֣אמֶר
מְומֻכָ֗ן
מְמוּכָ֗ן
לִפְנֵ֤י
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְהַשָּׂרִ֔ים
לֹ֤א
עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙
לְבַדּ֔וֹ
עָוְתָ֖ה
וַשְׁתִּ֣י
הַמַּלְכָּ֑ה
כִּ֤י
עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙
וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים
אֲשֶׁ֕ר
בְּכָל־מְדִינ֖וֹת
הַמֶּ֥לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יז]
כִּֽי־יֵצֵ֤א
דְבַר־הַמַּלְכָּה֙
עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים
לְהַבְז֥וֹת
בַּעְלֵיהֶ֖ן
בְּעֵינֵיהֶ֑ן
בְּאָמְרָ֗ם
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ
אָמַ֞ר
לְהָבִ֨יא
אֶת־וַשְׁתִּ֧י
הַמַּלְכָּ֛ה
לְפָנָ֖יו
וְלֹא־בָֽאָה:
[יח]
וְֽהַיּ֨וֹם
הַזֶּ֜ה
תֹּאמַ֣רְנָה׀
שָׂר֣וֹת
פָּֽרַס־וּמָדַ֗י
אֲשֶׁ֤ר
שָֽׁמְעוּ֙
אֶת־דְּבַ֣ר
הַמַּלְכָּ֔ה
לְכֹ֖ל
שָׂרֵ֣י
הַמֶּ֑לֶךְ
וּכְדַ֖י
בִּזָּי֥וֹן
וָקָֽצֶף:
[יט]
אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ
ט֗וֹב
יֵצֵ֤א
דְבַר־מַלְכוּת֙
מִלְּפָנָ֔יו
וְיִכָּתֵ֛ב
בְּדָתֵ֥י
פָֽרַס־וּמָדַ֖י
וְלֹ֣א
יַעֲב֑וֹר
אֲשֶׁ֨ר
לֹֽא־תָב֜וֹא
וַשְׁתִּ֗י
לִפְנֵי֙
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
וּמַלְכוּתָהּ֙
יִתֵּ֣ן
הַמֶּ֔לֶךְ
לִרְעוּתָ֖הּ
הַטּוֹבָ֥ה
מִמֶּֽנָּה:
[כ]
וְנִשְׁמַע֩
פִּתְגָ֨ם
הַמֶּ֤לֶךְ
אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙
בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ
כִּ֥י
רַבָּ֖ה
הִ֑יא
וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים
יִתְּנ֤וּ
יְקָר֙
לְבַעְלֵיהֶ֔ן
לְמִגָּד֖וֹל
וְעַד־קָטָֽן:
[כא]
וַיִּיטַב֙
הַדָּבָ֔ר
בְּעֵינֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
וְהַשָּׂרִ֑ים
וַיַּ֥עַשׂ
הַמֶּ֖לֶךְ
כִּדְבַ֥ר
מְמוּכָֽן:
[כב]
וַיִּשְׁלַ֤ח
סְפָרִים֙
אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת
הַמֶּ֔לֶךְ
אֶל־מְדִינָ֤ה
וּמְדִינָה֙
כִּכְתָבָ֔הּ
וְאֶל־עַ֥ם
וָעָ֖ם
כִּלְשׁוֹנ֑וֹ
לִהְי֤וֹת
כָּל־אִישׁ֙
שֹׂרֵ֣ר
בְּבֵית֔וֹ
וּמְדַבֵּ֖ר
כִּלְשׁ֥וֹן
עַמּֽוֹ:
פ
פרק א
לשם
אל
יאתה
כל
הגדולה
,
מאד
הוא
נעלה
על
כל
תהלה
,
לאברהם
בנו
מאיר
יצו
עוז
,
אשר
הואיל
לפרש
המגילה.
(א)
ויהי
בימי
-
זה
אחשורוש
היה
אחרי
כורש
וזרובבל
עם
הגולה
בבית
שיני
,
רק
לא
נבנה
הבית.
ולפי
דעתי
שהוא
"ארתחשסתא"
(עז'
ד
,
ז);
וזה
פירוש
"ובמלכות
אחשורוש
בתחלת
מלכותו"
(שם
,
ו)
,
כאשר
אפרש
בספר
עזרא.
וטעם
ויהי
בימי
-
על
כל
הדברים
תחלה
שסיפר
במגילה
הזאת.
וטעם
הוא
אחשורוש
-
ואיננו
כמו
"אברם
הוא
אברהם"
(דה"א
א
,
כז)
-
יתכן
שהיה
במלכי
פרס
הקדמונים
מלך
שמו
'אחשורוש'
,
ושניהם
היו
מלכים
על
מדי
ופרס;
רק
זה
אחשורוש
השני
מלך
על
מדינות
אחרות
,
שהיו
בין
הודו
ובין
כוש.
כי
ארץ
מדי
ופרס
צפונית
לארץ
ישראל
והודו;
רק
כוש
דרומית.
(ב)
וטעם
בימים
ההם
,
אחר
שאמר
"בימי
אחשורוש"
(לעיל
,
א)
-
תחלת
הדברים;
כי
הראשון
כלל.
וטעם
כשבת
המלך
אחשורוש
-
ששקט
ממלחמת
הודו
וכוש
,
כי
גיבור
היה;
וככה
כתוב
במגילה
(ראה
אס'
י
,
ב);
על
כן:
"בשנת
שלש
(בנוסחנו:
שלוש)
למלכו"
(להלן
,
ג).
שושן
הבירה
-
שם
ארמון
,
כמו
"כי
לא
לאדם
הבירה"
(דה"א
כט
,
א).
וזה
הארמון
היה
בתוך
עילם
המדינה
,
כי
כן
כתוב
בספר
דניאל
(ח
,
ב).
וכאשר
תמצא
במגילה
הזאת
'שושן'
או
'העיר
שושן'
-
הוא
שם
מדינה
קרובה
אל
עילם.
ורוב
המדינה
ישראל
,
כאשר
אפרש
(ראה
אס'
ד
,
ח).
(ג)
רבים
אמרו
(ראה
מגילה
יא
,
ב)
,
כי
עשה
משתה
בעבור
שחשב
כפי
חשבונו
,
וראה
שלא
יגאל
ישראל.
ויש
אומרים
,
ששקט
ממלחמות.
ויש
אומרים
,
שנשא
ושתי;
והוא
הישר
בעיני.
הפרתמים
-
מזרע
המלוכה;
ולא
נדע
אם
המלה
עברית
או
פרסית
,
כי
לא
מצאנוה
,
רק
בספר
דניאל
(א
,
ג)
ובמגילה
(כאן
ובאס'
ו
,
ט).
(ה)
הנמצאים
-
מלה
זרה
בדקדוק
,
כי
היה
הצד"י
ראוי
להיותו
קמוץ
בקמץ
גדול
כמשפט.
והעם
הנמצאים
בארמון
-
הם
משרתיו
ומשרתי
משרתיו.
ביתן
-
מגזרת
'בית';
והוא
סמוך
וגם
מוכרת
,
וטעמו
כמו
'לִפְנים';
וכן
"מבית
ומחוץ"
(בר'
ו
,
יד).
והוא
דרך
קצרה:
ביתן
בית
המלך.
(ו)
חור
כרפס
-
זה
הפסוק
דבק
עם
אשר
למעלה:
"בהראותו"
(פס'
ד)
,
ונכנס
פסוק
"ובמלאת"
(בנוסחנו:
ובמלואת;
לעיל
,
ה)
ביניהם;
כמו
"אמור
לנער
ויעבר
לפנינו"
(ש"א
ט
,
כז).
חור
-
עין
(צבע)
,
והוא
לבן;
מגזרת
"חורי
יהודה"
(יר'
כז
,
כ).
וככה
בלשון
ארמית
(ראה
פירושו
לקה'
י
,
יז;
ת"א
לבר'
ל
,
לה).
כרפס
-
עין
,
כדמותו
בלשון
קדר;
גם
תכלת
ידוע.
ואלה
עיניים
במשי;
והעד:
אחוז.
בחבלי
-
פתוח
החי"ת
בפתח
גדול
,
ואיננו
כמו
"חבלי
יולדה"
(הו'
יג
,
יג).
בוץ
-
הוא
הבד
ממיני
פשתים
במצרים;
גם
ארגמן
-
בצמר.
גלילי
-
כמו
'גלגלי'
,
כאשר
אפרש
במשכן
שלמה
(לא
נמצא
בידינו).
ועמודי
שש
-
כמו
"שיש"
(דה"א
כט
,
ב);
וככה
"עש"
(איוב
ט
,
ט)
ו"עיש"
(שם
לח
,
לב).
והנה
הגלגלים
היו
בין
עמוד
לעמוד
,
ומקצתם
מכוסים
,
כנזכרים.
רצפת
-
כמו
"מרצפת
אבנים"
(מ"ב
טז
,
יז);
והם
היציע
מלמטה.
בהט
,
גם
דר
וסחרת
-
אבנים
יקרות.
(ז)
שונים
-
מגזרת
'שנוי'
,
והוא
שם
התואר
כדמות
פעול;
וכן
"ועם
(בנוסחנו:
עם)
שונים"
(מש'
כד
,
כא).
כיד
המלך
-
ככֹחַ;
כי
הכח
בַּיד
יֵראה.
(ח)
והשתייה
-
על
משקל
"בכח
האכילה"
(מ"א
יט
,
ח);
כי
דגשות
היו"ד
-
בעבור
היו"ד
המובלע
,
שהוא
תחת
ה"א
השורש.
כדת
-
כחוק.
והיא
לשון
נקבה
,
וחוברה
על
הזכרים
(ראה
להלן
,
יט)
,
כמו
'נשים'
ו'פילגשים'.
אונס
-
מכריח;
וקרוב
מטעם
"וכל
רז
לא
אנס
לך"
(דנ'
ד
,
ו).
רב
ביתו
-
גדול;
כמו
"ורבי
המלך"
(יר'
מא
,
א).
(ט)
בית
המלכות
-
חסר
בי"ת;
כמו
"הנמצא
בית
יי'"
(מ"ב
יב
,
יא).
(י)
כטוב
לב
המלך
-
פועל
עבר
יחיד
,
מגזרת
"מה
טובו
אהליך"
(במ'
כד
,
ה).
חרבונא
-
רבים
פירשו
,
שהיה
חרבו
שלהמן
במהרה
,
כי
'נא'
-
כמו
'עתה'
(ראה
פירושו
לבר'
יב
,
יא).
גם
יש
בדרש
(ראה
אס"ר
י
,
ט)
שהיה
אליהו
,
והטעם
,
שדיבר
טוב
ועשה
כמעשה
אליהו.
והאמת
,
כי
אלה
השמות
הנזכרים
במגילה
הם
פרסיים;
כן
"ממוכן"
(להלן
,
יד)
,
ו"אסתר"
מתורגם
עמו
"הדסה"
(אס'
ב
,
ז).
ואילו
היו
השמות
עברים
,
לא
נוכל
לדעת
טעמם
,
כי
אין
השמות
נמצאים
על
מתכונת
אחת.
כי
הנה
מלת
"ברעה"
(דה"א
ז
,
כג)
שהבי"ת
איננו
שורש
,
אמרו
"בריעה"
(שם);
ו'נח'
-
מן
"ינחמנו"
(בר'
ה
,
כט);
ו"שמואל"
(ש"א
א
,
כ)
-
מגזרת
"שאול"
(שם
,
כח)
,
כאשר
אפרש
במקומו
(לא
נמצא
בידינו).
(יא)
והמלך
צוה
להראות
יופי
המלכה
-
גם
כן
מנהג
ארץ
אדום.
ויתכן
היות
ושתי
מִמַלְכוּת
שמנהג
הנשים
להסתתר;
או
חשבה
שהוא
שיכור.
(יב)
לבוא
בדבר
המלך
-
בעבור.
ויקצף
המלך
מאד
וחמתו
בערה
בו
-
הטעם:
שהוסיפה
,
כאש.
(יג)
יודעי
העתים
-
חכמי
המזלות;
או:
העתים
שעברו
על
המלכים
הקדמונים.
(יד)
רואי
פני
המלך
-
יש
מקומות
שלא
ייראה
המלך
לכל
אנשיו.
ובספר
מלכי
פרס
כתוב
,
כי
ארבע
מעלות
הם:
השרים
-
המערכת
הראשונה
,
יושבת
בתחלה
לפני
המלך;
וזה
טעם
היושבים
ראשונה
במלכות
-
במערכת
המלכות.
(טז)
עותה
-
ישרת
עצמו
ואחר
עמו;
וכן
הוא:
כי
על
כל
השרים
עותה.
ומה
הוא
העיוות?
שיֵצא
וישָמע
זה
הדבר
(ראה
להלן
,
יז).
(יח)
והיום
הזה
-
יהיה
אָמוּר;
והוא
פעול.
ודי
זה
הבזיון
והקצף
שיהיה
בין
איש
לאשתו.
(יט)
ולא
יעבר
(בנוסחנו:
יעבור)
-
שלא
יסור
זה
החוק.
לרעותה
-
הוי"ו
תחת
יו"ד
"רעיתי"
(שה"ש
א
,
ט)
,
שהוא
תחת
ה"א
השורש.
(כ)
פתגם
-
כמו
'דבר';
וכן
בקהלת
(ח
,
יא)
ובארמית
(דנ'
ג
,
טז).
כי
רבה
-
אע"פ
שהיא
רבה;
כמו
"כי
עם
קשה
עורף
הוא"
(שמ'
לד
,
ט).
יתנו
יקר
-
שב
אל
מלת
כל.
(כב)
שורר
בביתו
-
מושל
באשתו.
(ומדבר
כלשון
עמו)
-
ולא
ישנה
ממנהג
אנשי
לשונו
,
אפילו
לדבר
בלשון
אחרת;
ויש
אומרים
,
כי
עֵרֵב
דבר
אחר
עם
זה
המעשה
,
שלא
יהי
קלון
למלך.