מאגר הכתר אסתר פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק א
[א] וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה:
[ב] בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה:
[ג] בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו:
[ד] בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:
[ה] וּבִמְל֣וֹאת׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּד֧וֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ:
[ו] ח֣וּר׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת:
[ז] וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:
[ח] וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ:
[ט] גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ: ס
[י] בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יא] לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא:
[יב] וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ:
[יג] וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין:
[יד] וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת:
[טו] כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים: פ
[טז] וַיֹּ֣אמֶר מְומֻכָ֗ן מְמוּכָ֗ן לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יז] כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאָמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה:
[יח] וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף:
[יט] אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה:
[כ] וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן:
[כא] וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן:
[כב] וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ: פ

פרק א
(א) ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש - מכלל שהיה מלך לפניו שלא מלך מהודו ועד כוש. ולפי שעתיד לומר לפנים "וישלח ספרים אל כל מדינות המלך" (להלן , כב); "אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש" (אס' ט , ל) - לפיכך קדם ולימדך שמלך על שבע ועשרים ומאה מדינה , שלא תתמה כשמגיע לשם; שאם לא הודיעך מתחילה , היית תמיה ואומר: מניין שהוא מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה?! (ב-ג) בימים ההם כשבת המלך אחשורוש... בשנת שלש (בנוסחנו: שלוש) למולכו עשה משתה - אם היה עושה משתה שנה ראשונה לשריו ועבדיו ולחיל פרס ומדי , שעדיין היה מלכותו רפה בידו ולא חזקה מלכותו , שמא יעבירוהו ונמצא אבוד המשתה. ששנה ראשונה - כל מלך שעומד במלכות הממלכה רפה בידו , וכן שנה שנייה; אבל שנה שלישית כבר חזקה ממלכה בידו , ואם עושה משתה לשריו ועבדיו אין זה המשתה אבוד. (ד) בהראתו את עושר כבוד מלכותו... - נמצא עושר וכבוד במלכות זה ויקר תפארת גדולתו זו משונה מעושר וכבוד ומלכות אחר: שאין לך מלך בשר ודם שהיה יכול להראות כבוד עושרו ויקר תפארת גדולתו , וזה עשה: הראה עושר וכבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו ימים רבים , שמונים ומאת יום; ומה שהראה ביום זה לא הראה ביום זה. (ה) ובמלאות (בנוסחנו: ובמלואת) הימים האלה עשה משתה לעם הנמצאים בשושן - וכדרך העולם נוהג , שעשה משתה לרחוקים (ראה לעיל , ג) בתחילה , ואחר לקרובים. בחצר גינת ביתן המלך - לגן הסמוך לבית המלך. (ו) חור כרפס ותכלת - חור הוא מילַת , שֶחוֹרֵי הארץ משתמשים בהם. כרפס - הם כרים של פסים , שפרס בדים וכסתות של מעיל; ודומה לו "ועשה לו כתונת פסים" (בר' לז , ג). ומלאכת של אותם בדים כיצד היתה? זו היא: אחוז בחבלי בוץ וארגמן. הבירה שהיו בני הסעודה יושבין עליה - כיצד היתה בנויה? על גלילי כסף ועמודי שש. והמטות - איזה צד היו עשוים? מטות זהב וכסף. והרצפה שתחת המטות - רצפת בהט ושש ודר וסוחרת - הם הם מיני אבנים טובות , מרגליות. (ז) והשקות בכלי זהב וכלים מכלים משונים - אף סעודה זו נשתנֵת משאר סעודות: ששאר סעודות , אם משתמשים בכל הסעודה בכלי זהב - שמביאים בתחילת הסעודה בכלי זהב ומשתמשים בו עד גמר הסעודה - הרי שבח גדול הוא לבעל הסעודה , לפי שהשקה את בני הסעודה בכלי זהב; אבל סעודה זו , אע"פ שהיו מביאים לפניהם משקה בכלים של זהב - וכשהיו שותים באותם הכלים ומחזירים לשמשים שוב לא היו שותים באותם הכלים , אלא היו מביאים להם בכלים אחרים , שהיו משונים מן הראשונים. ויין מלכות רב כיד המלך - אף בדבר זה נשתנת סעודה זו משאר סעודות: ששאר סעודות , העושה משתה אינו משקה בני הסעודה ביין מלכות אלא בגמר הסעודה , אבל סעודה זו - יין מלכות רב כיד המלך. (ח) והשתיה כדת אין אנס - גם בדבר זה נשתנת סעודה זו: ששאר סעודות זה שותה על זה וזה שותה על זה , שמשתכרים וחובלים זה את זה והורגים זה את זה , והסעודה מקולקלת; אבל סעודה זו כדת היתה. אין אונס - פתרונו: אין איש שיכריח את חבירו לשתות שלא במידה. כי כן יסד המלך - כי כן יעץ המלך על כל שרי הנצבים (ע"פ מ"א ט , כג) , לאותם שהם ראש אשר על הסעודה. לעשות כרצון איש ואיש - שלא יטריחנו לשתות יותר מרצונו , אלא ברצון כל אחד ואחד. מה ראה לעשות כרצון איש ואיש? אלא אמר: כאן מתקבצין חיל פרס ומדי ושרי המדינות , אם נטריחם לשתות יותר מדיי נמצאו משתכרים ועומדים זה על זה והורגין זה את זה , נמצאת סעודתי מקולקלת ומלכותי מקולקלת; לפיכך כל איש ואיש ישקוהו כדת , שלא ישתכר. (ט) גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים - ללמדך , שאם לא עשתה משתה נשים היתה מקיימת מצות אחשורוש , ולא העבירוה ממלכותה ולא היו הורגים אותה , ומתוך כך לא היתה אסתר מגעת למלכות. על כן היא עשתה משתה ונשתכרה , ולא עשתה את מאמר המלך אחשורוש , והעבירוה מן המלכות , ומלכותה יתן המלך לאסתר הטובה ממנה (ע"פ פס' יט להלן). (י-יב) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין - כל אותם שמונים ומאת יום שהיה המלך עֹשׂק בסעודות חיל פרס ומדי הפרתמים (ראה לעיל , ג - ד) לא אירע שום דבר בתוך הסעודה , ועתה , ביום משתה שבעת ימים לעם הנמצאים בשושן הבירה (ראה לעיל , ה) , והוא עצמו שתה עמהם - ביום השביעי למשתה , כטוב לב המלך , אמר לסרִסיו המשרתים לפניו להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות (וגו'). "עושר כבוד מלכותו" ו"יקר תפארת גדולתו" שהראה ב"שמונים ומאת יום" (לעיל , ד) - שבח הוא למלכות , אבל דבר זה - גנאי הוא למלכות , שיביא המלך את אשתו בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יופיה. ואם לא שנתפתה ביינו לא היה עושה דבר זה , לפי שגנאי הוא למלכות לעשות זה; לפיכך: ותמאן המלכה ושתי לבא (בנוסחנו: לבוא) בדבר המלך... ויקצף המלך מאד - ומודיעך שאע"פ שקצף , היה לו להמתין עד שיפקח יינו מעליו , ולא ישפטנה עד שיסיר יינו מעליו; אלא דבר זה גורם שהעמידה מיד לפני השופטים - שחמתו בערה , כמו שמפרש: וחמתו בערה בו. (יג) ויאמר המלך לחכמים ליודעי (לפנינו: יֹדעי) העתים - פתרונו: לחכמים שיודעים; בכל עת שיבא להם כל דבר המשפט , יודעים איך הוא לדון. כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין - פתרונו: כי כן משפט המלך , שלא ידון המשפט על פיו , שאע"פ שהוא מלך - אין דין שיחייב אדם , אלא יעמידנו לפני כל יודעי דת ודין. (יד) והקרוב אליו - פתרונו: אע"פ שיעמידנו לפני כל יודעי דת משפט המלך (ראה לעיל , יג) , צריך שיעמיד את הדת גם לפני כל שר הקרוב אליו. ואי הן שהיו קרובין אל אחשורוש באותו העת ובאותו הזמן? הם הם כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן; הם שבעת שרי פרס ומדי. (טו) כדת מה לעשות במלכה ושתי - פתרונו: כן משפט המלך לשאל "לפני כל יודעי דת" (לעיל , יג) וגם לפני "הקרוב אליו" (לעיל , יד) , לשום לפניהם משפט: כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה. (טז-יז) וכן היה מנהג חכמי פרס ומדי כשהיו שואלים לפניהן דת ודין , שהקטן שבכולן היה משיב בראשונה , שאם יקלקל הקטן - יבא הגדול אחריו ויתקן. לפיכך השיב הקטן שבכולן בראשונה , דכתיב: ויאמר ממוכן. לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים , מפני מה? כי יצא דבר המלכה - עתה כל הנשים ישאו קל וחמר בעצמן ותאמרנה: הלא מלך צוה ואמר להביא את ושתי המלכה לפניו - ולא באה , וכל שכן אשת הדיוט שאין להם לקיים את מאמר בעליהן. וגם נשותיהם של שרים: (יח) והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי - פתרונו: שמא תאמר: אותם שהיו רחוקות , היאך ישמעו ש"עותה ושתי המלכה" (ראה לעיל , טז) על המלך , והיאך "יֵצֵא דבר המלכה על כל הנשים להבזות" (לעיל , יז) , והלא לא שמעו את דבר המלכה אלא אותן השרות היושבות בשושן הבירה את דבר המלך?! תשובה לדבריך: אם היום יבזו אילו השרות פרס ומדי - שהיו קודם לשמוע כי יצא קצף של מלך מאד , "יצא דבר המלכה על כל הנשים" הרחוקות (ראה לעיל , יז) - ויתפרסם הדבר - הקרובות להבזות בעליהן. וכדי ביזיון וקצף - פתרונו: אל תאמרו שמחמת השכרות קצף המלך מאד , כמו שכתוב למעלה "ויקצף המלך מאד" (לעיל , יב) , אלא כדיי הביזיון שביזתו ושתי שיקצוף. (יט) אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו - פתרונו: יצא דבר משפט המלכות ששפטנו. מלפניו - פתרונו: מרשותו. ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור - פתרונו: ולא ישתנה; שהרי דבר משפט זה , לאחר שנכתב בדתי פרס ומדי. ומהו המשפט? שאע"פ שכל כעס שהמלך כועס על אשתו מאד , יתרצה ויחזירנה , אבל משפט זה ששָפַטנו - ולא יעבור , פתרונו: לא יתפייס , לאחר שנכתב בדתי פרס ומדי. ומהו המשפט ששפטנו בה? זה אשר לא תבא (בנוסחנו: תבוא) ושתי לפני המלך אחשורוש - פתרונו: מאחר שלא באתה לפניו כששלח אחריה ביד הסריסים והיא לא רצתה לבוא , ראויה היא להעבירנה ממלוכה , ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. (כ) וכנגד שאמר "והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי" (לעיל , יח) , חזר ואמר: ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו. וכנגד שאמר "יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן" (לעיל , יז) , חזר ואמר: כל הנשים יתנו יקר לבעליהן. (כא) וייטב הדבר בעיני המלך והשרים - כנגד שאמר למעלה "ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים" (לעיל , טז) , חזר ואמר: וייטב הדבר לפני המלך והשרים; שאם לא ייטב הדבר בעיני המלך והשרים , היו מחזירים את הדין לפני "כרשנא שתר אדמתא תרשיש" וכו' (לעיל , יד) , שהיו גדולים מממוכן; אלא שהוכשר הדין בעיניהם , לפיכך עשו כדבר ממוכן. (כב) וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה... להיות כל איש שורר בביתו - פתרונו: שלא תמאן אשה בבעלה ולא תעבור על מצות בעלה; שלא תיארע לה כשם שארע לושתי המלכה שלא עשתה את מאמר אחשורוש והעבירוה מן המלכות , כמו כן אם תעבור אשה על מצות בעלה יכתב לה ספר כריתות וישלחה מביתו (ע"פ דב' כד , א). ומדבר כלשון עמו - פתרונו: המוליך את הכתב יודע לקרות את הכתב ולדבר ולתרגם את הכתב כלשון העם; המוליכו לארץ יוון יודע לקרותו ולתרגמו בלשון יוונית , וכן כתב הנכתב בלשון אשורית ואותו השליח המוליכו לארץ אשור היה יודע לתרגמו ולקרותו בלשון אשורית , וכן לכל שרי עם ועם (ע"פ אס' ג , יב) וכן לכל שרי המדינות (ע"פ אס' ט , ג) היה יודע השליח בלשון עם המשולח אליהם.