מאגר הכתר אסתר פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח שני

פרק א
[א] וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה:
[ב] בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה:
[ג] בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו:
[ד] בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:
[ה] וּבִמְל֣וֹאת׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּד֧וֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ:
[ו] ח֣וּר׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת:
[ז] וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:
[ח] וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ:
[ט] גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ: ס
[י] בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יא] לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא:
[יב] וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ:
[יג] וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין:
[יד] וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת:
[טו] כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים: פ
[טז] וַיֹּ֣אמֶר מְומֻכָ֗ן מְמוּכָ֗ן לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יז] כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאָמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה:
[יח] וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף:
[יט] אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה:
[כ] וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן:
[כא] וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן:
[כב] וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ: פ

פרק א
(א) ויהי בימי אחשורוש - דברים שמספר למטה הוּקרָה בימיו. הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה - למה מודיע לנו שמלך בשבע ועשרים ומאה מדינה? לפי שצריך לומר בעיניין "וישלח ספרים אל כל מדינות המלך" (להלן , כב) , "אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש" (אס' ט , ל) , קדם ולימדך שמלך בעשרים ושבע ומאה מדינה. (ב-ג) בימים ההם כשבת המלך אחשורוש... בשנת שלש (בנוסחנו: שלוש) למלכו וגו' - כאשר חזקה הממלכה אשר בידו , היא שנת שלש למלכו , עשה משתה לכל שריו ועבדיו; ששנה ראשונה ושנייה היתה ממלכה רפה בידו , ככל מלך ומלך שרָפֶה ורך במלכותו כשמשוח תחילה. הפרתמים - שלטונים שלהן הן קורין 'פרתמים'. (ד) בהראתו את עשר כבוד מלכותו וגו' - אילו כלי כסף וכלי זהב , כמו שמפרש למטה: "והשקות בכלי זהב" (להלן , ז). ואת יקר תפארת גדולתו - כפל מילה. (ה) בחצר גינת ביתן המלך - שלשתם דבוקין זה בזה; בחצר של גינת המלך ושל ביתן המלך. כי החצר בין הגינה ובין הבית , ומנהג המלך לטייל מזה לזה , שנאמר למטה "והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן" , "והמלך שב מגינת הביתן אל בית... היין" וגו' (אס' ז , ז , ח). 'גינת הביתן' - גינה של ביתן; שיש לך כמה גנות ופרדיסים שהם בשדה , וגינה זאת היתה מבפנים , אצל החצר. ביתן - לשון פנים , כמו "מבית ומחוץ תצפנו" (שמ' כה , יא). ועל שם שהיה החצר אחורי הבית קרוי 'ביתן'. בחצר - שם היה משתה היין שבעת ימים. (ו) חור כרפס ותכלת - יריעות הפרוסות סביב החצר , 'קורטניש' (בלעז) , היו עשויות ממיני צבעונין הללו. אחוז - מרוקם. בחבלי בוץ - במטוה שלפשתן. וארגמן - "שש משזר" (שמ' כו , א ועוד) מתרגמינן: 'דבוץ שזיר' (ת"א). גלילי - כמו "גלילי זהב" (שה"ש ה , יד); "גולות הכותרות" (מ"א ז , מא); עיניין אופַן המה ועמודי שש - עמודים של אבני שייש; על הגלילים ועל העמודים היו יריעות פרוסות. מיטות זהב וכסף - שהיו אוכלין בהסיבה על המיטות כמנהג קדמונים. על רצפת בהט ושש ודר - הרצפה מלמטה , תחת כפות רגליהם , היתה מאבנים יקרות הללו: בהט ושש. ושש - ושייש. (ז) והשקות בכלי זהב - משרתי הסעודה היו זריזים ומוכנים להשקות בכלי זהב. ואם תאמר: בכל סעודה וסעודה היו שותים בכלי זהב , לכך נאמר: וכלים מכלים שונים - שבכל סעודה היו מביאין להשקותם בכלים משונים לשבח אשר כמותם לא באו עוד בסעודה , והראשונים היו מאצרים באוצרות המלך; ובכל סעודה וסעודה האחרונים מוטבים מן הראשונים. ויין מלכות רב כיד המלך - נשתנית סעודה זו לשבח משאר סעודות: ששאר סעודות , בעל הסעודה מביא בתחילה יין בינוני , ולקינוח הסעודה מביא יין משובח , וכאן: יין מלכות רב - כל הסעודה לא היו שותים כי אם יין שראוי למלכות ולשפע. (ח) והשתיה כדת אין אנס - טעמו למטה: אין מכריח אותם ממצות המלך לשתות שלא כדת. לפי שבשאר סעודות , מלך עושה סעודה ובמשתה היין מביאין כוס גדול לכל אחד ואחד , ומצווים שישתה כל אחד ואחד כל הכוס בפעם אחת באהבת המלך; וכאן השתיה כדת אין אונס - אין אדם כופהו לשתות שלא כמידה. כי כן יסד המלך על כל רב ביתו - פתרונו: כן יעץ המלך על כל גדולי ביתו - על כל שרי הנצבים למלך (ע"פ מ"א ט , כג) על הסעודה , כמו לשר המשקים ושר האופים ושר הטבחים - שלא יכריחו שום אדם לשתות שלא כדת. מפני שחיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות קרואין שם , ואם ישתו שלא כמידה ישתכרו ויהרגו זה את זה , ותִקלקל הסעודה , וכל זמן שהיתה שתייה כדת לא אירע דבר תקלה בסעודה. אבל ביום השביעי , כטוב לב המלך ביין , שתה שלא כמידה ואמר בשכרותו להביא את ושתי המלכה להראות את יופיה (להלן , י - יא) - שדבר גנאי הוא אפילו להדיוט להראות יופי אשתו לרבים , כל שכן למלך. (ט) גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות - משתה המלך היה בחצר (ראה לעיל , ה) , ומשתה המלכה בבית המלכות. וכן דרך ארץ שלא יהיו ביחד אנשים ונשים. (י-יב) ביום השביעי כטוב לב המלך וגו' , להביא את ושתי המלכה... ותמאן המלכה וגו' - שגנאי הוא לכל אשה חשובה שתראה יופיה לרבים , ש"כל כבודה בת מלך פנימה" (תה' מה , יד). ויקצף המלך מאד - והיה לו להאריך בקצפו עד שיפיג יינו מעליו; אלא שחמתו בערה בו - וחמתו כפפתו , ולא היה יכול להתאפק. (יג) ויאמר המלך לחכמים - פתרונו: וישאל לחכמים. יודעי העתים - יודעי בינה לעיתים (ע"פ דה"א יב , לג) , בכל עת ועת שיקרה דבר שצריך עיצה; ושאל היודעים ליתן עיצה מה לעשות בו. כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין - פתרונו: כי כן משפט המלך - שלא ידין אדם בחמתו , אלא ישים הדבר לפני יודעי דת ודין והם ישפטוהו. ושאל אותם "כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש" אשר שלח אליה "ביד הסריסים" (להלן , טו). (יד) והקרוב אליו - שרואים את פניו; הם כרשנא שתר וגו'. היושבים ראשונה במלכות - כאשר המלך יושב על כסא מלכותו , הללו שבעה שרים יושבים לפניו בשורה ראשונה. (טז) ויאמר ממוכן וגו' - בנוהג שבעולם , מלכה מכעסת את המלך בינה לבינו , מאחר שאין פירצה וחורבה יוצאה ממנה לעולם , כדיי הוא אותו הקצף שישקיט ואותה החמה שתשכך; אבל כאן: לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה שביזתה אותו , כי על כל השרים , ועל כל העמים שלא היו במשתה. (יז) כי יצא דבר המלכה וגו' - פתרונו: שהרי מיאון שמיאנה ושתי בדבר המלך , שלא באה וביזתה אותו , יצא ויגרום על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן של נשים , שיהיו מנשאות קל וחומר , באומרם: המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה , כל שכן אני , מה אני מקיימת דבר בעלי שהוא הדיוט. (יח) והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי - שהן כאן מזומנות לסעודה אשר שמעו את דבר המלכה , מהן יצא היום הזה ביזיון לכל שרי המלך , ומחר "יצא על כל הנשים" הרחוקות אשר בכל מדינות המלך "להבזות בעליהן בעיניהן" (לעיל , יז). וכדיי ביזיון וקצף - כדי הוא ביזיון זה שיקצוף המלך עליה , וחמתו בערה בו (ע"פ פס' יב לעיל) , ואל יתמהו חיל פרס ומדי אם קצף המלך וחמתו בערה בו. (יט) אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו - פתרונו: יצא גזירת מלכות מלפניו , ואותה גזירה תיכתב בדתי פרס ומדי. ולא יעבר (בנוסחנו: יעבור) - פתרונו: וגזירה זו לא תיבטל; שאם יבא מחר שום אדם לפייס את המלך על ושתי , לא יעבר גזירה זו ולא יועיל שום אדם לפייס. ומה היא הגזירה שיגזור עליה? אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש - שכשם שמיאנה "לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים" (לעיל , יב) , כן לא תבוא עוד לפניו. וכל האומר שדנוה משפט מות , שוגה הוא בפשוטו של מקרא; שאם הרגוה , מה צורך לכתוב דבר זה בדתי פרס ומדי שלא תיבטל? לאחר שנהרגה , דבר זה אין להשיב מפני שום פיוס. אבל אין משיבין על דברי האגדה. (כ) ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן - פתרונו: כנגד שאמר למעלה "כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן" (לעיל , יז) , עכשיו שיתן "מלכותה לרעותה הטובה ממנה" (לעיל , יט) , יווסרו כל הנשים ויתנו יקר לבעליהן. למגדול ועד קטן - פתרונו: מאשת גדול ועד אשת קטן; שלא תשא אשת קטן קל וחומר מאשת המלך שהוא גדול , שלא תאמרנה "המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה" (לעיל , יז) - וכל שכן אני. (כב) וישלח ספרים אל כל... מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו להיות כל איש שרר בביתו - אפילו הדיוט יהא שר ושופט (ע"פ שמ' ב , יד) על אשתו ולא אשתו סוררת עליו , כאשר עשתה ושתי שמיאנה בדבר המלך והעבירוה מן המלכות; ונִווסרו כל הנשים (ע"פ יח' כג , מח) ולא תעשינה כאשר עשתה ושתי , ו"יתנו יקר לבעליהן" (לעיל , כ). ומדבר כלשון עמו - שהוא שָלוּחַ שָם , כדי שידע לקרוא את הספרים אל עם אשר הוא שלוח שם.