מאגר הכתר אסתר פרק א עם פירוש ראב"ע פירוש ב

פרק א
[א] וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה:
[ב] בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה:
[ג] בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו:
[ד] בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:
[ה] וּבִמְל֣וֹאת׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּד֧וֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ:
[ו] ח֣וּר׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת:
[ז] וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:
[ח] וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ:
[ט] גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ: ס
[י] בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יא] לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא:
[יב] וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ:
[יג] וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין:
[יד] וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת:
[טו] כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים: פ
[טז] וַיֹּ֣אמֶר מְומֻכָ֗ן מְמוּכָ֗ן לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יז] כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאָמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה:
[יח] וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף:
[יט] אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה:
[כ] וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן:
[כא] וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן:
[כב] וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ: פ

פרק א
נאם אברהם הספרדי: הואלתי לפרש המגלה בכל מאדי , פסוק אחר פסוק כפי אשר תשיג ידי , ויודע סודי הוא יהיה עמדי. (א) ויהי בימי אחשורוש - שם זה לשון פרס הוא , על כן לא נדע טעמו. ואילו היה לשון הקדש גם כן לא ידענוהו למה נקרא ככה , אם לא יספר הכתוב המקרה שקרה לקורא , כשמות השבטים , ו'משה' (ראה שמ' ב , י) , גם 'בריעה' (ראה דה"א ז , כג). וטעם הוא אחשורוש - בעבור שאבי דריוש המָדִי , שמלך על בבל בהִכָּרֵת מלכותה , היה כן שמו , כאשר הוא מפורש: "לדריוש בן אחשורוש" (דנ' ט , א). והוא מָלך על מדי , וכורש חתנו מלך על פרס , ובזמן אחד מלכו שניהם; וראיות יש על זה. וכאשר מת דריוש מלך כורש על מלכות מדי , ובמות כורש מלך אחשורוש על פרס ומדי , כאשר הוא כתוב במגלה: "חיל פרס ומדי" (להלן , ג) , ובאחרונה: "למלכי מדי ופרס" (אס' י , ב). ודריוש בן אחשורוש הראשון מלך בתום שבעים שנה לגלות ירושלם (ראה דנ' ט , א - ב) , והוא היה זקן בן ששים ושתים שנה (ראה דנ' ו , א). ובתחלת מלכות אחשורוש זה , השני , כבר היו ישראל בבית שני; וכתבו שטנה (ראה עז' ד , ו) , והיא הפרשה הכתובה בעזרא אחר כן (שם , ז ואי'). כי זה אחשורוש יקָרא בלשון כשדים "ארתחששתא" (ראה שם; סע"ר ל) , ויש ראיות על זה. על כן יאמר הכתוב: הוא אחשורוש - שהיה תקיף מהראשון. זאת הודו - לא ידענו אם שם מדינה או שם גוי. ודרך "מתפסח ועד עזה" (מ"א ה , ד) - דרך דרש (ראה מגילה יא , א) , כי הכתוב אמר "בכל עבר הנהר" (מ"א שם); והזכיר שני הקצוות. מדינה נקראת העיר שהיא מוקפת חומה עם המסילות שהן סמוכות לחומה , כאשר אפרש עוד (להלן , ב). ויש אומרים , כי הזכיר הכתוב החשבון המעט לפני הרב , כי בתחלה היה מלך על המעט; ואין צורך , כי משפט העברים שיקדימו המעט או יאחרוהו כרצון הכתוב , כשנות יעקב אבינו (ראה בר' מז , כח). (ב) בימים ההם - טעם זה הכתוב: כי לא ישב על כסא המלוכה , שמצא מנוח , רק אחר מלחמות רבות שהיו לו; וככה כתוב באחרונה: "וכל מעשה תקפו וגבורתו" (אס' י , ב) - שנלחם ונצח , ודבר מרדכי - הכל על ספר כתוב. הבירה - ארמון; כמו "כי לא לאדם הבירה" (דה"א כט , א); ורבים: "בירניות" (דה"ב יז , יב). וזה שושן הבירה איננו 'העיר שושן' (ראה אס' ג , טו; ח , טו); כי שושן הבירה הוא ארמון המלך בתוך המדינה שהיא מוקפת חומה; וככה כתוב "ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה" (דנ' ח , ב). ו'שושן העיר' היתה מסילות שאינן מוקפות חומה סביבות עילם , ושם היו היהודים. ולא היו בשושן הבירה בימים ההם יהודים , רק מרדכי לבדו , בעבור שבתו בשער המלך קודם שתלקח אסתר (ראה אס' ב , יט) , כאשר אפרש (שם , ה). ועל כן אמר הכתוב "והעיר שושן נבוכה" (אס' ג , טו) - כי רוב העיר היו יהודים; וככה "והעיר שושן צהלה ושמחה" (אס' ח , טו). כי מה גדולה היתה ליהודים עד שידאג ארמון המלך למפלתם או ישמח בישועתם? וככה כתוב "ליהודים אשר בשושן" (אס' ט , יג); "נקהלו היהודים אשר בשושן" (שם , טו). (ג) בשנת שלש (בנוסחנו: שלוש) - הנה לאות , כי שתי שנים נלחם. וטעם לכל שריו - הרואים פני המלך (ראה להלן , י). ועבדיו - הם המשרתים לפניו. ומלת הפרתמים - פרסית; ואם היא עברית - טעמה כמו 'שרים'. ושרי המדינות - שאינם עם המלך תמיד. (ד) בהראותו - אין הכתוב מספר כי כל אלה הימים הראה להם עושרו; רק ישוב ימים רבים על ימי המשתה. ובימים האלה הראה להם תקפו (ע"פ אס' י , ב) , ושיש לו עושר רב ולא ימצא כמוהו , רק למלכים; וזה טעם כבוד מלכותו. וטעם גדולתו - שהיה גדול מכל המלכים שהיו לפניו. (ה) ובמלאת (בנוסחנו: ובמלואת) - באה תי"ו בבעלי האל"ף בסוף , כבעלי הה"א. וצד"י הנמצאים בשו"א - כי סמכו בנו"ן ה'נמצא'. ביתן - שם תאר מגזרת 'בית' , כמו 'רחמן'; והוא סמוך ומוכרת (ראה אס' ז , ז) , והוא דרך קצרה: ביתן בית המלך. והוא דבק עם הפסוק בהראותו בשמונים ומאת יום (ראה לעיל , ד); ובשבעה הראה עושרו. (ו) חור כרפס ותכלת - והוא שראו מעשרו , כי היו המצעים והמסכים צבועים למראה עינים (צבעים) רבות. ומלת חור - לבן; וככה "ואורגים חורי" (יש' יט , ט). והוא נודע בלשון ארמית , וממנו "פניו יחוורו" (יש' כט , כב). וכרפס - עַיִן (צבע); אולי הוא כעין כרפס במראה. ותכלת - הנה זה העין נמצא אצל המלכים. ונוכל לתקן דרש הדורש (ראה לק"ט שמ' לה , כג) כי לא נודע זה העין רק על יד אבותינו בצאתם ממצרים. בחבלי בוץ - יש אומרים , כי היו קוים כדמות חבלים נאחזים עם מראה חור כרפס ותכלת; ומלת בוץ - כמו 'בד'; והוא פשתים דקים , ימצאו במצרים לבדה. וארגמן - ידוע. על גלילי כסף - עגולות כסף נתונות על ראשי העמודים וסביבותיהם. והעמודים היו שש , והוא "שיש" (דה"א כט , ב); כמו "עש" (איוב ט , ט) שהוא "עיש" (שם לח , לב). והמרצפת שהמטות עליה - היו אבנים יקרות , ואין מהם ידועה אצלינו , רק השש שהוא השיש. (ז) והשקות - שם הפעל. שונים - שם התאר , כמו 'אובדים' , מגזרת 'שנוי'. והטעם: שיש מהם כלים פחותים; או ששתו בתחלה בכלים קטנים , כמנהג מקומות רבים , ואחר כך בגדולים; או הפך הדבר. וטעם ויין מלכות רב - בעבור שהוא כתוב אחרי כן "אין אונס" (להלן , ח) , אע"פ שהוא רב. וטעם כיד המלך - כמו 'לחָזְקה' , כי ביד תֵרָאה. (ח) והשתיה - שם על משקל "אכילה" (מ"א יט , י) , והיו"ד כמו היו"ד של 'אכילה'; ונדגש בעבור חסרון יו"ד השרש שהוא מתחלף בה"א. כדת - הוא החוק ששם המלך , עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע (ע"פ קה' ג , יד). אונס - מלה זרה; רק בכתובים בספר דניאל , "לא אניס לך" (ד , ו) - קרובה בטעם. ובלשון קדמונינו (ראה אס"ר ב , יג) ידועה. רב ביתו - גדול; כמו "קרית מלך רב" (תה' מח , ג); "ורבי המלך" (יר' מא , א). (ט) גם ושתי המלכה - אין ו"ו בראש המלה שרש בלשוננו. אולי ו"ו "ופסי" (במ' יג , יד) מתחלף , כמו "אין לה ולד" (בר' יא , ל); וכן בן שמואל הנביא (ראה דה"א ו , יג). ושם ושתי - מלשון פרס. בית המלכות - חסר בי"ת , כמשפט העברים לחסר הבי"ת שיורה על הזמן והמקום; כמו "הנמצא בית יי'" (מ"ב יב , יא); "כי ששת ימים" (שמ' כ , יא) - 'בששת'. בעבור כי כל דבר צריך לשניהם. (י) ביום השביעי. טעם ביין - שהיה שִכּוֹר. ושמות הסריסים פרסיים , בלשון המלך. והמשרתים את פני המלך - כי יש משרתים למשרתים. (יא) להביא את ושתי... בכתר מלכות - בראשה , להראות העמים שהיו בשושן הבירה יושבים , שהיו משרתי השרים הגדולים , כי טובת מראה היא - בעיניו. (יב) ותמאן - בעבור שִכרותו פחדה לבוא , אולי יפקוד עונה (ע"פ וי' יח , כה) בסור היין ממנו. בדבר המלך - בעבור דברו. ויקצוף המלך - הראה קצף יוצא מפיו ברוב הכעס; כמו "כקצף על פני מים" (הו' י , ז). וטעם בערה בו - בלבו , כי החֵמה תוסיף רגע אחר רגע. וטעם שבא גבריאל והוסיף לה זנב (ראה מגילה יב , ב) - שהשם שָׂמהּ מאוסה בעיניו כאלו היא בהמה שיש לה זנב. וסמכו המעשה על גבריאל , כי כל מעשה השם על יד המלאכים; והזכיר גבריאל - בעבור שהוא עוזר לישראל , ככתוב בספר דניאל (ראה דנ' ח , טו - כז; ט , כא - כז). (יג) ויאמר - ישב המלך עם יועציו , אחר מלאת ימי המשתה , על דבר ושתי , כי לא סרה חמתו , כי היתה נוספת; על כן כתוב "בערה בו" (לעיל , יב). מלת חכמים נופלת על חכמות רבות , על כן כתוב: יודעי העתים; והטעם: נועצים להודיע הראוי לעשות בכל עת , כפי השתנות הסבות. וטעם דת - חק מלכי פרס , ומה דין יש עליה. ויש אומרים: יודעי העתים - הם בעלי המזלות; וטעם דת - חוקות שמים (ע"פ איוב לח , לג); ודין - בעלי דיני המזלות , הם הנקראים בספר דניאל "גזרין" (ב , כז). (יד) והקרוב אליו - אלה שמות הפרסיים; ודרש ממוכן (ראה מגילה יב , ב) - חדוד לב. וטעם והקרוב אליו - כי מנהג מלכי פרס להיות המלך יושב לבדו , ואין אחר עמו במערכתו; ובמערכת הראשונה הקרובה אליו - השרים הנכבדים , ואחריהם מערכת שנית. והנה טעם ראשונה במלכות - במערכת המלכות. ויש אומרים , כי שרי המלכים היו לפני מְלֹך אחשורוש; ואיננו נכון. (טו) כדת מה לעשות - יש מלכים שאחר ידבר בעבורם; על כן אמר: המלך אחשורוש. או זה כמשפט אנשי לשון הקדש: "וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא). (טז) ויאמר ממוכן - אולי קבלה היתה כי ממוכן הוא המן (ראה מגילה יב , ב). והזכיר הכתוב זה - להראות נפלאות השם , כי על ידו היתה סבה שתמלוך אסתר ותהרגהו; כי לשם לבדו נתכנו עלילות (ע"פ ש"א ב , ג). מלת עותה - יתכן היות התי"ו שרש , כמו "זכרה ירושלם" (איכה א , ז). או התי"ו תחת ה"א , כמו "עשתה" (לעיל , טו); והיה נכון , בעבור שידמה הה"א אל התי"ו , ואין ביניהם רק הקו שנוסף בתי"ו שיורה על סמיכה. (יז) כי יצא - זה הדבר שעשתה , יסבב להבזות בעליהן; כמו "להשמדם עדי עד" (תה' צב , ח) - כי הם לא יפרחו בעבור דבר , אלא שישָמדו. רק ספר הכתוב מה שיקרה להם באחרונה. (יח) והיום הזה - היום ההוא האמור; וטעם תאמרנה - ועל המעשה הזה תאמרנה. וטעם וכדי בזיון וקצף - שהנשים תבזינה בעליהן והם יקצפו על ככה. (יט) אם על המלך טוב - דְבָרִי. לא יעבור ולא יסור זה החוק , ואין יכולת במלך להעבירו. הטובה ממנה - ביופי ובמוסר. (כ) ונשמע פתגם - אינו לשון ארמית כי אם לשון עברית; וכמוהו "אשר אין נעשה פתגם" (קה' ח , יא). כי רבה היא - אע"פ שהיא רבה; כמו "רפאה נפשי כי חטאתי לך" (תה' מא , ה); "כי עם קשה עורף הוא" (שמ' לד , ט). מלת יתנו שבה אל כל , כמו "וכל הארץ באו מצרימה" (בר' מא , נז). (כא) וייטב הדבר - טעם הדבר. בעיני המלך והשרים - שנראה להם עצה טובה. וטעם ויעש המלך - שגרש ושתי מבית המלכות. (כב) וישלח. להיות כל איש שורר בביתו - הטעם: כי הנה גרשתי המלכה בעבור שלא מלאה תאותי. ומדבר כלשון עמו - היה יוצא הכָּרוז ומדבר כלשון עם ועם , כדי שיבינו הכל. או טעמו , שאין רשות לאדם לדבֵּר , רק כלשון עמו. והנה שם שני חוקים , שלא יאמרו כי על דבר ושתי לבדו שלח.