מאגר הכתר אסתר פרק א עם פירוש רשב"ם

פרק א
[א] וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה:
[ב] בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה:
[ג] בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו:
[ד] בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:
[ה] וּבִמְל֣וֹאת׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכָל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּד֧וֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ:
[ו] ח֣וּר׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת:
[ז] וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:
[ח] וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כָּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ:
[ט] גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ: ס
[י] בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יא] לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא:
[יב] וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ:
[יג] וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כָּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין:
[יד] וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת:
[טו] כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים: פ
[טז] וַיֹּ֣אמֶר מְומֻכָ֗ן מְמוּכָ֗ן לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כָּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[יז] כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כָּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאָמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה:
[יח] וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף:
[יט] אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה:
[כ] וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן:
[כא] וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן:
[כב] וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כָּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ: פ

פרק א
(א) ויהי בימי אחשורוש - בימיו היו מעשים הללו הנאמרים למטה , "בימים ההם כשבת המלך" וגו' (להלן , ב). ומיד כשהזכיר שמו מגיד לנו על מה מלך: הוא אחשורוש - הולך ומספר: זהו אותו אשר מלך מהדו ועד כוש. הדו וכוש מרוחקים זה מזה , ובין זה לזה שבע ועשרים ומאה מדינה; ומלך במדינות שביניהם , ולא בכל מדינות שבעולם (ראה מגילה יא , א). (ב) בימים ההם - זהו "ויהי בימי" של מעלה (פס' א) , וכן הולכת המלה: בימים ההם , כשבת... , "עשה משתה לכל שריו ועבדיו" וגו' (להלן , ג). אשר בשושן הבירה - ראשית ממלכתו ועיר מלוכה היתה לו , על כן עשה בה עסקי מלכותו וממשלתו ויסד בה כסא מלכותו. (ג) בשנת שלש (בנוסחנו: שלוש) למלכו - כאשר נתחזק ונתאחז בכל מדינותיו , עשה משתה בשושן לחדש שם המלוכה; דוגמת "לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה... וישמח שם שאול" (ש"א יא , יד - טו). ועדיין מלכים נוהגים שמאספים בני מלכותם לכבודם. למלכו - למלוך הוא. הפרתמים - שלטונים שלהם היו קורין 'פרתמים'. (ד) בהראותו את עושר כבוד מלכותו - עשה משתה כאשר רצה הוא להראות לכל את עושרו , בכל שרי המדינות הללו שהיו כפופים לו ומשועבדים לו עם הפרתמים ועם חיל פרס ומדי (ראה לעיל , ג). בהראותו - כפל מלה הוא על "כשבת המלך" (לעיל , ב) , ולומר לך: כאשר רצה להראות כבודו , עשה משתה. ואת יקר - כפל מלה. שמונים ומאת יום - עשה משתה לחשבון ימים רבים הללו , שמונים ומאת יום. (ה) ובמלאות (בנוסחנו: ובמלואת) - כאשר נשלמו ונתמלאו ימים האלה. למגדול ועד קטן - לכלם , מגדולם ועד קטנם. בחצר גינת ביתן המלך - שלשתם דבוקים ואדוקים זה בזה: בחצר של גנת המלך ושל ביתן המלך. כי החצר היה בין הגנה ובין הבית , ומנהג המלך היה לטייל מזה לזה; זהו שנאמר למטה "והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן" , "והמלך שב מגנת הביתן אל בית משתה" וגו' (אס' ז , ז - ח). גנת הביתן - גנה של ביתן. שיש לך כמה גנות ופרדסים שהם בשדה , וגנה זאת היתה בפנים , אצל החצר. ביתן - לשון פְּנים , כמו "מבית ומחוץ תצפנו" (שמ' כד , יא). ועל שם שהיה החצר אחורי הבית קרוי ביתן. בחצר - שם היה המשתה שבעת ימים. (ו) חור כרפס ותכלת - יריעות הפרוסות סביב החצר , 'קורטינש' (בלעז) , היו עשויות ממיני צבעונים הללו. אחוז - מרוקם. 'ברושדייד' (בלעז). בחבלי בוץ - במטוה של פשתן וארגמן. "שש משזר" (שמ' כו , א) מתורגם: "בוץ שזיר" (ת"א). גלילי - כמו "גלילי זהב" (שה"ש ה , יד) , "גולות הכותרות" (מ"א ז , מב). עניין אופן המה (ראה מחברת: 'גל'). ועמודי שש - ועמודים של אבני שיש. על הגלילים ועל העמודים היו יריעות פרוסות. מטות זהב וכסף - שהיו אוכלין בהיסבה על המטות כמנהג קדמונים. על רצפת בהט - הרצפה מלמטה , תחת כפות רגליהם , היתה מאבנים יקרות הללו: בהט ושש וגו'. ושש - שיש. (ז) והשקות בכלי - משרתי הסעודה היו מכוונים וזריזים להשקות בכלי זהב. ואם תאמר: בכל סעודה וסעודה היו משקים בכלי זהב , לכך נאמר: וכלים מכלים שונים - שבכל סעודה היו מביאים להשקותם בכלים משונים לשבח , אשר כמותם לא נראו עוד בסעודה , והראשונים מאצרים באוצרות המלך. ובכל סעודה וסעודה האחרונים מוטבים מן הראשונים. ויין מלכות - שהמלך נהוג לשתות הימנו. רב - לרוב היה שם מיין המלך. כיד המלך - כעצת המלך. כל המעשה הזה היה בעצתו , וזהו "כי כן יסד המלך" של מטה הימנו (להלן , ח). יד - עצת; כמו "היד יואב אתך בכל זאת" (ש"ב יד , יט) , עניין עצה (ראה מחברת: 'יד'). (ח) כדת המלך (לפנינו ללא 'המלך') - כמצות המלך. אין אונס - אין גוזל הימנו. שלא תאמר: כוס מלא היו מביאים לפני כל אחד ואחד לכבוד , ושותה פעם אחת , ואחר כך גוזלו הימנו ואין שותה הימנו יותר , כמנהג כמה מדינות. ולכך נאמר: אין אונס , שלא היו גוזלים הימנו. כי לשון 'אונס' שבמקרא אינו כלשון 'אונס' שבמשנה: את של מקרא - לשון גזילה , כזה וכמו "כל רז לא אנס לך" (דנ' ד , ו) , ואת של המשנה - לשון חמס: 'האונס המפתה' (משנה סנה' א , א) - המאנס את הבתולה. יסד - ציוה ותקן בעצתו. על כל רב ביתו - על כל גדול וגדול שבביתו , כמו שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים. לעשות - שיעשו לכל איש ואיש כרצונו. (ט) גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים - המלך עשה "משתה שבעת ימים" (לעיל , ה) , ואף זו עשתה משתה של נשים. בית המלכות - משתה המלך היה בחצר , ומשתה המלכה בבית המלכות. וכן דרך ארץ , שלא היו ביחד אנשים ונשים. (י) ביום השביעי כטוב - ביום שביעי של משתה , שהוא יום אחרון , שהיה שמח וטוב לב בחלקו על משתאותיו ודברי מלכותו אשר נתגלו לקרובים ורחוקים , גבה לבו ברוב שמחתו; ולא שלח הפרתמים ושרי המדינות להביא המלכה כדי להראות את יופיה , כי אם סריסיו ומשרתיו , וזהו שנאמר: שבעת הסריסים המשרתים וגו'. כטוב לב המלך - כמו "וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב" (מ"א ח , סו). ביין - שהיה שתוי יין. (יא-יב) בדבר המלך - בשביל דבר המלך אשר ביד הסריסים - לפי שביד הסריסים המשרתים לפניו שלח אליה שתבא , ולא ביד הפרתמים. טובת מראה - יפת מראה , כמו "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמ' ב , ב); "בניך הטובים לי הם" (מ"א כ , ג); "וטוב רואי" (ש"א טז , יב). בערה - 'אנפרישט' (בלעז). (יג) ויאמר המלך - וישאל המלך אל החכמים כדת מה לעשות במלכה ושתי (ע"פ פס' טו) , על אשר מרדה בו. ויאמר המלך מוסב על "כדת מה לעשות" (להלן , טו). יודעי העתים - יודעי בינה , כעניין שנאמר "מבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה לעשות" וגו' (ראה דה"א יב , לג). כי כן דבר המלך - כי כן מנהגו , להוועץ עם יועציו וחכמיו. (יד) והקרוב אליו - כל אחד ואחד משבעה שרים הללו היה קרוב לו , שהיו רואים פניו ויושבים לפניו , כי גדולים היו על כל הפרתמים ושרי המדינות. רואי פני המלך - לעת אכילת המלך ולעת ישיבתו הוא יושב בראש והשרים יושבים בפניו , הגדול גדול קרוב לישב בפניו , כעניין שנאמר "וישב אבנר מצד שאול" (ש"א כ , כה). היושבים ראשונה במלכות - כאשר המלך יושב על כסא מלכותו , הללו שבעה שרים יושבים לפניו בשורה ראשונה. (טו) כדת מה לעשות - מה יש לעשות על ושתי המלכה שמרדה בו , ששלח אליה לבא ביד הסריסים ולא באה. (טז-יז) ויאמר ממוכן - אלו שבעה שרי פרס ומדי , שהיו שם כאשר שאל אל חכמיו מה לעשות , לא הספיקו לענות , עד שקפץ ממוכן זה , שהוא אחד מן השרים , לפני המלך. 'אל המלך' לא נאמר , כי אם לפני המלך - שאין דרך ארץ לדבר פה אל פה כי אם אל השרים אשר לפני המלך , והמלך משים לבו ומטה אזניו אל דבריו; כעניין שנאמר "וידבר שר המשקים אל פרעה... פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי" (בר' מא , ט , י): 'קצפת' ו'נתת' לא נאמר , על כן יבין המבין כי לא דבר אל המלך פה אל פה. אשר בכל מדינות המלך - אפילו לאותן שלא היו במשתה אחרון של שבעת הימים , שהרי יצא... להבזות - שיהא דבר המלכה גורם להבזות נשים את הבעל בעיניהן של נשים. באמרם - באמור אותן , שתאמרנה: כאשר עשתה כן נעשה. (יח) והיום הזה תאמרנה - עד עכשיו דבר בנשים שלא היו במשתה ולא שמעו דבריה , אבל עכשו מדבר באותן ששמעו דבריה בתוך המשתה , וזהו שנאמר: והיום הזה. וכדי בזיון וקצף - עד אין דיי בזיון וקצף בדבר זה. (יט) דבר מלכות - אשר לא ישקר ולא ינחם (ע"פ ש"א טו , כט). ויכתב בספרו בדתי פרס ומדי ולא יעבור - ולא יפסוק. לא תבא (בנוסחנו: תבוא) ושתי - על אשר לא באה לפניו ומרדה בו יגרשנה מביתו , כשאר בני אדם מגרשים נשותיהם. ומלכותה יתן המלך - וכתר מלכותה יתן המלך לחבירתה אשר תבוא ותמלוך תחתיה. (כ) כי רבה היא - מלכות ממשלת מדינות , ועל כן יש לו לגלות המעשה מאד. יתנו יקר - יתנו כבוד ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הזה לבעליהן , לכולם , מגדולם ועד קטנם. (כא) כדבר ממוכן - נתרצה לשמוע לו ולגרשה מביתו. (כב) 'אל מדינה ומדינה כלשונה ואל עם ועם ככתבו' לא נאמר , כי אם אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו. כמה מדינות יש בעם אומה אחת , ואין להם לכל האומה רק לשון אחד שגור בפיהם אשר ישמעו איש שפת רעהו (ע"פ בר' יא , ז). וכל בני מדינה ומדינה בודים מלבם אותו הכתב שלהם , שאין בני המדינה זו מכירים כתב מדינה אחרת אשר אצלם , וגם בכל זאת אין כותבין כי אם לשון אחד. ואם היה כותב כְּתָב אחד לאומה אחת , לא יבינו כלם כי אם מדינה אחת , ועל כן כָּתַב לכל מדינה של עם אחד , לכל אחת כְּתָב שלה , ולכל עם ואומה לשון אחד. שורר בביתו - שר ושופט בביתו. ומדבר כלשון עמו - שאם לקח אשה מֵאומה לשון אחרת , תלך היא אחר לשונו ותדבר בלשון בעלה. אבל הבעל לא ילך אחריה ללמוד ולדבר בלשונה [סורר - 'אינולש גזית' (בלעז).]