פרק י
[א]
וַיָּשֶׂם֩
הַמֶּ֨לֶךְ
אֲחַשְֵׁרֹ֧שׁ
׀
אֲחַשְׁוֵרֹ֧שׁ
׀
מַ֛ס
עַל־הָאָ֖רֶץ
וְאִיֵּ֥י
הַיָּֽם:
[ב]
וְכָל־מַעֲשֵׂ֤ה
תָקְפּוֹ֙
וּגְב֣וּרָת֔וֹ
וּפָרָשַׁת֙
גְּדֻלַּ֣ת
מָרְדֳּכַ֔י
אֲשֶׁ֥ר
גִּדְּל֖וֹ
הַמֶּ֑לֶךְ
הֲלוֹא־הֵ֣ם
כְּתוּבִ֗ים
עַל־סֵ֙פֶר֙
דִּבְרֵ֣י
הַיָּמִ֔ים
לְמַלְכֵ֖י
מָדַ֥י
וּפָרָֽס:
[ג]
כִּ֣י׀
מָרְדֳּכַ֣י
הַיְּהוּדִ֗י
מִשְׁנֶה֙
לַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
וְגָדוֹל֙
לַיְּהוּדִ֔ים
וְרָצ֖וּי
לְרֹ֣ב
אֶחָ֑יו
דֹּרֵ֥שׁ
טוֹב֙
לְעַמּ֔וֹ
וְדֹבֵ֥ר
שָׁל֖וֹם
לְכָל־זַרְעֽוֹ:
פרק י
(א)
וישם
המלך
אחשורוש
מס
על
הארץ
-
שאיננה
תחת
מלכותו
,
רק
פחדו
ממנו;
וכן
על
איי
הים
-
הרחוקים
ממנו.
והזכיר
זה
הכתוב
,
להודיע
כי
הצליח
בכל
דרכיו
,
ונראתה
גבורתו
אחר
היות
מרדכי
לו
למשנֶה.
(ב)
תקפו
-
כמו
"את
כל
תוקף"
(אס'
ט
,
כט).
ופרשת
-
מגזרת
"כי
לא
פורש"
(במ'
טו
,
לד).
המלך
-
כאחד
בחשבון
,
שאין
דומה
לו;
וה"משנה"
(להלן
,
ג)
-
כמספר
'שנַים'
,
וה"שליש"
(מ"ב
ז
,
ב)
תחתיו
כ'שלשה'.
(ג)
ורצוי
לרב
אחיו
-
כי
אין
יכולת
באדם
לרַצות
הכל
,
בעבור
קנאת
האחים.
דורש
טוב
לעמו
-
די
לו
שיעשה
טוב
לאשר
ידרשנו
מעמו;
והנה
הוא
היה
דורש
לעשות
טוב.
זרעו
-
הם
בניו
ובני
בניו.
ולעולם
הבנים
יפחדו
מאביהם;
והוא
היה
דובר
שלום
בתחלה
אפילו
לבניו
שהם
כעבדיו
,
ואף
כי
לעמו.
והנה
הזכיר
הכתוב
גודל
מעלתו
וענותו
,
כאשר
הזכיר
כן
על
משה
אדונינו:
"והאיש
משה
עניו
מאד
מכל
האדם"
(במ'
יב
,
ג).
נשלמה
מגילת
אסתר
בת
אביחיל
,
הודות
תמיד
לאל
המאזרני
חיל
(ע"פ
תה'
יח
,
לג).