פרק י
[א]
וַיָּשֶׂם֩
הַמֶּ֨לֶךְ
אֲחַשְֵׁרֹ֧שׁ
׀
אֲחַשְׁוֵרֹ֧שׁ
׀
מַ֛ס
עַל־הָאָ֖רֶץ
וְאִיֵּ֥י
הַיָּֽם:
[ב]
וְכָל־מַעֲשֵׂ֤ה
תָקְפּוֹ֙
וּגְב֣וּרָת֔וֹ
וּפָרָשַׁת֙
גְּדֻלַּ֣ת
מָרְדֳּכַ֔י
אֲשֶׁ֥ר
גִּדְּל֖וֹ
הַמֶּ֑לֶךְ
הֲלוֹא־הֵ֣ם
כְּתוּבִ֗ים
עַל־סֵ֙פֶר֙
דִּבְרֵ֣י
הַיָּמִ֔ים
לְמַלְכֵ֖י
מָדַ֥י
וּפָרָֽס:
[ג]
כִּ֣י׀
מָרְדֳּכַ֣י
הַיְּהוּדִ֗י
מִשְׁנֶה֙
לַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
וְגָדוֹל֙
לַיְּהוּדִ֔ים
וְרָצ֖וּי
לְרֹ֣ב
אֶחָ֑יו
דֹּרֵ֥שׁ
טוֹב֙
לְעַמּ֔וֹ
וְדֹבֵ֥ר
שָׁל֖וֹם
לְכָל־זַרְעֽוֹ:
פרק י
(א)
וישם
-
יתכן
שמרדכי
נתן
למלך
זאת
העצה.
ויש
אומרים
,
כי
המס
הביאו
הפקידים
אל
מרדכי.
ומלת
על
מושכת
אחרת
עמה
,
כאילו
כתוב
'ועל
איי
הים';
כמו
"ובחמתך
תיסרני"
(תה'
לח
,
ב).
והנה
הארץ
-
היא
הגדולה.
(ב)
וכל
מעשה
תקפו
-
לשון
הקדש;
כמו
"ואם
יתקפו
האחד"
(קה'
ד
,
יב);
והטעם:
הנצוח.
וגבורתו
-
גבורת
הלב.
ופרשת
-
פירוש.
והטעם:
כל
ככה
היתה
מעלתו
,
שנכתבו
דבריו
בספר
דברי
הימים
למלכי
מדי
ופרס.
(ג)
כי
מרדכי...
-
המלך
דומה
לאחד
,
שאין
דומה
לו;
והקרוב
אליו
במעלה
-
כדמות
שְנַיִם;
ותחתיו
-
"השליש"
(מ"ב
ז
,
ב)
,
שהוא
כמו
השלשה.
וגדול
ליהודים
-
כי
חכם
גדול
היה.
ורצוי
לרוב
אחיו
-
כי
אין
יכולת
באדם
להתרצות
לכל
אחיו;
כי
כל
אחד
בקש
ממנו
,
בעבור
גודל
מעלתו
,
מה
שהוא
ראוי
לעשות
ואשר
איננו
ראוי
לעשות.
דורש
טוב
-
אין
יהודי
שידרוש
ממנו
שיעשה
לו
טוב;
רק
הוא
מעצמו
היה
דורש
לעשות
טוב
להם.
זרעו
-
הם
הבנים.
והנה
כל
ככה
היתה
ענותו
-
כי
הוא
דובר
שלום
,
והטעם:
נותן
שלום
בתחלה
,
ואפילו
לבניו
מקדים
שלום.