פרק ב
[א]
אַחַר֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
כְּשֹׁ֕ךְ
חֲמַ֖ת
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ
זָכַ֤ר
אֶת־וַשְׁתִּי֙
וְאֵ֣ת
אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה
וְאֵ֥ת
אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר
עָלֶֽיהָ:
[ב]
וַיֹּאמְר֥וּ
נַעֲרֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ
מְשָׁרְתָ֑יו
יְבַקְשׁ֥וּ
לַמֶּ֛לֶךְ
נְעָר֥וֹת
בְּתוּל֖וֹת
טוֹב֥וֹת
מַרְאֶֽה:
[ג]
וְיַפְקֵ֨ד
הַמֶּ֣לֶךְ
פְּקִידִים֘
בְּכָל־מְדִינ֣וֹת
מַלְכוּתוֹ֒
וְיִקְבְּצ֣וּ
אֶת־כָּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָה
טוֹבַ֨ת
מַרְאֶ֜ה
אֶל־שׁוּשַׁ֤ן
הַבִּירָה֙
אֶל־בֵּ֣ית
הַנָּשִׁ֔ים
אֶל־יַ֥ד
הֵגֶ֛א
סְרִ֥יס
הַמֶּ֖לֶךְ
שֹׁמֵ֣ר
הַנָּשִׁ֑ים
וְנָת֖וֹן
תַּמְרֻקֵיהֶֽן:
[ד]
וְהַֽנַּעֲרָ֗ה
אֲשֶׁ֤ר
תִּיטַב֙
בְּעֵינֵ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
תִּמְלֹ֖ךְ
תַּ֣חַת
וַשְׁתִּ֑י
וַיִּיטַ֧ב
הַדָּבָ֛ר
בְּעֵינֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
וַיַּ֥עַשׂ
כֵּֽן:
פ
[ה]
אִ֣ישׁ
יְהוּדִ֔י
הָיָ֖ה
בְּשׁוּשַׁ֣ן
הַבִּירָ֑ה
וּשְׁמ֣וֹ
מָרְדֳּכַ֗י
בֶּ֣ן
יָאִ֧יר
בֶּן־שִׁמְעִ֛י
בֶּן־קִ֖ישׁ
אִ֥ישׁ
יְמִינִֽי:
[ו]
אֲשֶׁ֤ר
הָגְלָה֙
מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם
עִם־הַגֹּלָה֙
אֲשֶׁ֣ר
הָגְלְתָ֔ה
עִ֖ם
יְכָנְיָ֣ה
מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה
אֲשֶׁ֣ר
הֶגְלָ֔ה
נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר
מֶ֥לֶךְ
בָּבֶֽל:
[ז]
וַיְהִ֨י
אֹמֵ֜ן
אֶת־הֲדַסָּ֗ה
הִ֤יא
אֶסְתֵּר֙
בַּת־דֹּד֔וֹ
כִּ֛י
אֵ֥ין
לָ֖הּ
אָ֣ב
וָאֵ֑ם
וְהַנַּעֲרָ֤ה
יְפַת־תֹּ֙אַר֙
וְטוֹבַ֣ת
מַרְאֶ֔ה
וּבְמ֤וֹת
אָבִ֙יהָ֙
וְאִמָּ֔הּ
לְקָחָ֧הּ
מָרְדֳּכַ֛י
ל֖וֹ
לְבַֽת:
[ח]
וַיְהִ֗י
בְּהִשָּׁמַ֤ע
דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְדָת֔וֹ
וּֽבְהִקָּבֵ֞ץ
נְעָר֥וֹת
רַבּ֛וֹת
אֶל־שׁוּשַׁ֥ן
הַבִּירָ֖ה
אֶל־יַ֣ד
הֵגָ֑י
וַתִּלָּקַ֤ח
אֶסְתֵּר֙
אֶל־בֵּ֣ית
הַמֶּ֔לֶךְ
אֶל־יַ֥ד
הֵגַ֖י
שֹׁמֵ֥ר
הַנָּשִֽׁים:
[ט]
וַתִּיטַ֨ב
הַנַּעֲרָ֣ה
בְעֵינָיו֘
וַתִּשָּׂ֣א
חֶ֣סֶד
לְפָנָיו֒
וַ֠יְבַהֵל
אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ
וְאֶת־מָנוֹתֶהָ֙
לָתֵ֣ת
לָ֔הּ
וְאֵת֙
שֶׁ֣בַע
הַנְּעָר֔וֹת
הָרְאֻי֥וֹת
לָתֶת־לָ֖הּ
מִבֵּ֣ית
הַמֶּ֑לֶךְ
וַיְשַׁנֶּ֧הָ
וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ
לְט֖וֹב
בֵּ֥ית
הַנָּשִֽׁים:
[י]
לֹא־הִגִּ֣ידָה
אֶסְתֵּ֔ר
אֶת־עַמָּ֖הּ
וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ
כִּ֧י
מָרְדֳּכַ֛י
צִוָּ֥ה
עָלֶ֖יהָ
אֲשֶׁ֥ר
לֹא־תַגִּֽיד:
ס
[יא]
וּבְכָל־י֣וֹם
וָי֔וֹם
מָרְדֳּכַי֙
מִתְהַלֵּ֔ךְ
לִפְנֵ֖י
חֲצַ֣ר
בֵּית־הַנָּשִׁ֑ים
לָדַ֙עַת֙
אֶת־שְׁל֣וֹם
אֶסְתֵּ֔ר
וּמַה־יֵּעָשֶׂ֖ה
בָּֽהּ:
[יב]
וּבְהַגִּ֡יעַ
תֹּר֩
נַעֲרָ֨ה
וְנַעֲרָ֜ה
לָב֣וֹא׀
אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ
מִקֵּץ֩
הֱי֨וֹת
לָ֜הּ
כְּדָ֤ת
הַנָּשִׁים֙
שְׁנֵ֣ים
עָשָׂ֣ר
חֹ֔דֶשׁ
כִּ֛י
כֵּ֥ן
יִמְלְא֖וּ
יְמֵ֣י
מְרוּקֵיהֶ֑ן
שִׁשָּׁ֤ה
חֳדָשִׁים֙
בְּשֶׁ֣מֶן
הַמֹּ֔ר
וְשִׁשָּׁ֤ה
חֳדָשִׁים֙
בַּבְּשָׂמִ֔ים
וּבְתַמְרוּקֵ֖י
הַנָּשִֽׁים:
[יג]
וּבָזֶ֕ה
הַֽנַּעֲרָ֖ה
בָּאָ֣ה
אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ
אֵת֩
כָּל־אֲשֶׁ֨ר
תֹּאמַ֜ר
יִנָּ֤תֵֽן
לָהּ֙
לָב֣וֹא
עִמָּ֔הּ
מִבֵּ֥ית
הַנָּשִׁ֖ים
עַד־בֵּ֥ית
הַמֶּֽלֶךְ:
[יד]
בָּעֶ֣רֶב׀
הִ֣יא
בָאָ֗ה
וּ֠בַבֹּקֶר
הִ֣יא
שָׁבָ֞ה
אֶל־בֵּ֤ית
הַנָּשִׁים֙
שֵׁנִ֔י
אֶל־יַ֧ד
שַׁעַשְׁגַ֛ז
סְרִ֥יס
הַמֶּ֖לֶךְ
שֹׁמֵ֣ר
הַפִּֽילַגְשִׁ֑ים
לֹא־תָב֥וֹא
עוֹד֙
אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ
כִּ֣י
אִם־חָפֵ֥ץ
בָּ֛הּ
הַמֶּ֖לֶךְ
וְנִקְרְאָ֥ה
בְשֵֽׁם:
[טו]
וּבְהַגִּ֣יעַ
תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר
בַּת־אֲבִיחַ֣יִל
דֹּ֣ד
מָרְדֳּכַ֡י
אֲשֶׁר֩
לָקַֽח־ל֨וֹ
לְבַ֜ת
לָב֣וֹא
אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ
לֹ֤א
בִקְשָׁה֙
דָּבָ֔ר
כִּ֠י
אִ֣ם
אֶת־אֲשֶׁ֥ר
יֹאמַ֛ר
הֵגַ֥י
סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ
שֹׁמֵ֣ר
הַנָּשִׁ֑ים
וַתְּהִ֤י
אֶסְתֵּר֙
נֹשֵׂ֣את
חֵ֔ן
בְּעֵינֵ֖י
כָּל־רֹאֶֽיהָ:
[טז]
וַתִּלָּקַ֨ח
אֶסְתֵּ֜ר
אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙
אֶל־בֵּ֣ית
מַלְכוּת֔וֹ
בַּחֹ֥דֶשׁ
הָעֲשִׂירִ֖י
הוּא־חֹ֣דֶשׁ
טֵבֵ֑ת
בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע
לְמַלְכוּתֽוֹ:
[יז]
וַיֶּאֱהַ֨ב
הַמֶּ֤לֶךְ
אֶת־אֶסְתֵּר֙
מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים
וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן
וָחֶ֛סֶד
לְפָנָ֖יו
מִכָּל־הַבְּתוּל֑וֹת
וַיָּ֤שֶׂם
כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙
בְּרֹאשָׁ֔הּ
וַיַּמְלִיכֶ֖הָ
תַּ֥חַת
וַשְׁתִּֽי:
[יח]
וַיַּ֨עַשׂ
הַמֶּ֜לֶךְ
מִשְׁתֶּ֣ה
גָד֗וֹל
לְכָל־שָׂרָיו֙
וַעֲבָדָ֔יו
אֵ֖ת
מִשְׁתֵּ֣ה
אֶסְתֵּ֑ר
וַהֲנָחָ֤ה
לַמְּדִינוֹת֙
עָשָׂ֔ה
וַיִּתֵּ֥ן
מַשְׂאֵ֖ת
כְּיַ֥ד
הַמֶּֽלֶךְ:
[יט]
וּבְהִקָּבֵ֥ץ
בְּתוּל֖וֹת
שֵׁנִ֑ית
וּמָרְדֳּכַ֖י
יֹשֵׁ֥ב
בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ:
[כ]
אֵ֣ין
אֶסְתֵּ֗ר
מַגֶּ֤דֶת
מֽוֹלַדְתָּהּ֙
וְאֶת־עַמָּ֔הּ
כַּאֲשֶׁ֛ר
צִוָּ֥ה
עָלֶ֖יהָ
מָרְדֳּכָ֑י
וְאֶת־מַאֲמַ֤ר
מָרְדֳּכַי֙
אֶסְתֵּ֣ר
עֹשָׂ֔ה
כַּאֲשֶׁ֛ר
הָיְתָ֥ה
בְאָמְנָ֖ה
אִתּֽוֹ:
ס
[כא]
בַּיָּמִ֣ים
הָהֵ֔ם
וּמָרְדֳּכַ֖י
יוֹשֵׁ֣ב
בְּשַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ
קָצַף֩
בִּגְתָ֨ן
וָתֶ֜רֶשׁ
שְׁנֵֽי־סָרִיסֵ֤י
הַמֶּ֙לֶךְ֙
מִשֹּׁמְרֵ֣י
הַסַּ֔ף
וַיְבַקְשׁוּ֙
לִשְׁלֹ֣חַ
יָ֔ד
בַּמֶּ֖לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֹֽשׁ:
[כב]
וַיִּוָּדַ֤ע
הַדָּבָר֙
לְמָרְדֳּכַ֔י
וַיַּגֵּ֖ד
לְאֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֑ה
וַתֹּ֧אמֶר
אֶסְתֵּ֛ר
לַמֶּ֖לֶךְ
בְּשֵׁ֥ם
מָרְדֳּכָֽי:
[כג]
וַיְבֻקַּ֤שׁ
הַדָּבָר֙
וַיִּמָּצֵ֔א
וַיִּתָּל֥וּ
שְׁנֵיהֶ֖ם
עַל־עֵ֑ץ
וַיִּכָּתֵ֗ב
בְּסֵ֛פֶר
דִּבְרֵ֥י
הַיָּמִ֖ים
לִפְנֵ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
פ
פרק ב
(א)
זכר
את
ושתי
ואת
אשר
עשתה
ואת
אשר
נגזר
עליה
-
יתבאר
מהנמשך
לזה
שהוא
זכר
את
ושתי
ויפיה
והיה
דואג
על
שנהרגה
,
כי
אשר
עשתה
לא
היה
באופן
שיהיה
ראוי
לגזור
עליה
מה
שנגזר
,
כי
עשתה
זה
לצניעות.
(ב-ד)
ולפי
שנערי
המלך
משרתיו
הרגישו
שהמלך
היה
דואג
עליה
ליפיה
,
נתנו
לו
עצה
לקבץ
כל
נערה
בתולה
טובת
מראה
אל
שושן
הבירה
אל
בית
הנשים
,
ויבחר
מהן
אחת
תיטב
בעיניו
והיא
תמלוך
תחת
ושתי.
ונתון
תמרוקיהן
-
כדי
ליפותן
ולעדן
הבשר.
(ה-ו)
ולפי
שנבחרה
מאלו
אסתר
למלוך
תחת
ושתי
,
בא
לזכור
יחסה
ודבר
מרדכי
בן
דודה.
ונתבאר
מזה
כי
השחתת
עמלק
נשלמה
על
יד
איש
מבנימן
,
כי
מבנימן
היה
שאול
(ראה
ש"א
ט
,
א
-
ב)
אשר
השחית
את
עמלק
(ראה
ש"א
יד
,
מח).
והנשאר
מהם
בימי
אסתר
נכרתו
ונשחתו
על
יד
מרדכי
ואסתר
,
כמו
שבאר
בדברי
זאת
האגרת.
(ז)
ויהי
אומן
את
הדסה
היא
אסתר
בת
דודו
-
רוצה
לומר
,
שכבר
היה
מגדל
אותה
כאלו
היא
בתו.
והנה
קראה
הדסה
לשלמותה
,
כי
כמו
שההדס
יתן
ריחו
הטוב
ויועיל
בזה
מי
שאצלו
,
כן
היא
נותנת
ריחה
בטוב
מדותיה
ויושר
דרכיה
להועיל
ולהטיב
למי
שאצלה.
והנה
כי
כמו
שהמשיל
הצדיקים
להדסים
כאמרו
"בין
ההדסים
אשר
במצולה"
(זכ'
א
,
ח)
,
כן
המשיל
היא
להדסה.
ואפשר
עוד
שהיו
לה
שתי
שמות;
רוצה
לומר
שהיתה
נקראת
הדסה
והיתה
גם
כן
נקראת
אסתר.
והנה
במות
אביה
ואמה
לקחה
מרדכי
לו
לגדלה
כאלו
היתה
בתו.
(ט)
ותיטב
הנערה
בעיניו
וגו'
-
הנה
מפני
שחשב
הגי
כי
היא
תהיה
מלכה
להיותה
יותר
יפה
בעיניו
מכולן
,
הנה
מפני
זה
מהר
לתת
לה
תמרוקיה
והמתנות
הראויות
לתת
לה
,
ושנה
מקומה
ומקום
נערותיה
ממקום
שאר
הבתולות
,
עד
שבחר
לה
המקום
היותר
טוב
שבבית
הנשים.
(י)
כי
מרדכי
צוה
עליה
אשר
לא
תגיד
-
ידמה
כי
מרדכי
ראה
שהיא
תהיה
מלכה
תחת
ושתי;
ולפי
שעל
ידה
יתכן
שיגיע
טוב
לישראל
,
צוה
עליה
שלא
תגיד
מאי
זה
עם
היא
,
כדי
שלא
יעזבה
המלך
בעבור
ראותו
שהיא
מעם
שפל
,
שהוא
גולה
בין
האומות.
(יד)
בערב
היא
באה
ובבקר
היא
שבה
אל
בית
הנשים
שני
-
הנה
היה
שם
בית
הנשים
שני
יבאו
בו
הפלגשים;
ולזה
כששכבה
הבתולה
עם
המלך
בערב
,
תשוב
בבקר
אל
בית
הנשים
שני
,
שיבאו
שם
הפילגשים.
(יז)
ויאהב
המלך
את
אסתר
מכל
הנשים
ותשא
חן
וחסד
לפניו
מכל
הבתולות
-
ידמה
כי
לא
בעל
המלך
כל
הבתולות
אך
הנבחרות
מהם
,
כי
כבר
מהר
שומר
הנשים
תמרוקי
אסתר
ונערותיה
(ראה
לעיל
,
ט);
ולזה
לא
יתכן
שתהיה
היא
האחרונה.
ולזה
אמר
כי
כשבאה
אסתר
אליו
אהבה
מכל
הנשים
הפילגשים
שבא
עליהן
,
ונשאה
חן
וחסד
לפניו
מכל
הבתולות
הנשארות;
אז
שם
כתר
מלכות
בראשה.
ונתבאר
שהיא
נושאת
חן
בעיניו
יותר
מכולן
,
כי
אז
צוה
המלך
לקבצם
לפניו
לראות
אם
תהיה
יותר
נשואת
חן
בעיניו
מאסתר
,
כאמרו
"ובהקבץ
בתולות
שנית"
(להלן
,
יט).
וידמה
שלרוב
נשאה
חן
בעיניו
לא
בעל
אותה
המלך
כי
אם
אחר
ששם
כתר
מלכות
בראשה
,
כי
לא
היה
ראוי
זה
בחק
המלכה.
ואולם
האחרות
בעל
ונשארו
לפילגשים;
ולזה
קבץ
אז
המלך
כל
הבתולות
הנשארות
,
לברר
אי
זה
מהן
תישר
יותר
בעיניו.
(יח)
והנחה
למדינות
עשה
-
רוצה
לומר
,
שצוה
למדינות
שינוחו
ממלאכה
ביום
שנשא
אסתר
לאשה.
והנה
היתה
ההנחה
גם
כן
מה
ששלח
לעזרא
ונתן
לו
את
כל
בקשתו
,
כמו
שכתוב
בספר
עזרא
(ראה
עז'
ז
,
יב
-
כד)
ואז
עלו
רבים
מבני
ישראל
אל
ירושלם
כמו
שנזכר
שם
(ראה
שם
,
ז)
,
ואז
גם
כן
פטר
המסים
שהיו
על
עבדי
בית
יי'
כמו
שנזכר
(ראה
שם
,
כד).
והנה
קודם
זה
כתבו
שטנה
על
יושבי
יהודה
וירושלם
כמו
שנזכר
שם
(ראה
עז'
ד
,
ט
-
טז)
,
וגם
אחר
זה
לפי
הנראה
מדברי
נחמיה
בן
חכליה
(ראה
נחמ'
ב
,
כ).
ויתן
משאת
כיד
המלך
-
רוצה
לומר
,
שנתן
מנות
יפות
במשתה
ההוא
כהשג
יד
המלך
,
אשר
התבאר
היותו
בתכלית
הרבוי.
(יט)
ובהקבץ
בתולות
שנית
ומרדכי
יושב
בשער
המלך
-
רוצה
לומר
,
כי
בהקבץ
הבתולות
שנקראו
לפני
המלך
אחר
בֹּא
אסתר
אליו
,
לעיין
אם
יש
שם
יותר
יפה
ממנה
בבתולות
ויותר
נושאת
חן
בעיני
המלך
(ראה
פירושו
לעיל
,
יז)
,
ובזה
עמד
המלך
על
אמתת
היותה
נושאת
חן
וחסד
לפניו
מכל
הבתולות
-
הנה
אז
היה
מרדכי
יושב
בשער
המלך.
וזה
,
כי
מפני
חכמתו
היו
שואלים
עצתו
במשפט
,
ולזה
היה
אחד
מיושבי
שער
המשפט
אשר
בבית
המלך.
(כ)
ואמר
,
כי
אסתר
שמרה
מצות
מרדכי
לבלתי
הגיד
עמה
ומולדתה
,
והיתה
עושה
מאמר
מרדכי
כאשר
היתה
בהיותה
גדלה
אתו.
(כא)
בימים
ההם
ומרדכי
יושב
בשער
המלך
וגו'
-
ידמה
שכבר
נודע
זה
הסוד
למרדכי
,
אם
מצד
שהם
מדברים
זה
אל
זה
בלשונם
והיו
חושבים
שאין
שם
מי
שיבין
דבריהם
והנה
היה
מרדכי
מבין
לשונם
כי
הוא
היה
מסנהדרין
,
כמו
שאמרו
ז"ל
(ראה
מגילה
יג
,
ב)
,
והם
היו
מבינים
כל
הלשונות;
או
נודע
לו
זה
ברוח
הקדש
,
או
מצד
רמיזותיהם.
ולזה
ספר
שכבר
כעס
כל
אחד
מאלו
שני
הסריסים
שהיו
משרי
המשקים
,
והגיע
מכעסם
שבקשו
לשלוח
יד
במלך
אחשורוש
-
להמיתו
בסם
המות
שישימו
ביין
(ראה
רשב"ם
לשמ'
יב
,
כב).
והנה
ידמה
כי
מפני
ידיעת
מרדכי
כעסם
על
המלך
והרגיש
בבקשתם
זה
הסם
הממית
,
שפט
תכף
שלזאת
הסבה
השתדלו
בהגעת
זה
הסם
להם;
ולולי
זה
לא
היה
צריך
לומר
קצף
בגתנא
ותרש...
משומרי
הסף
,
אבל
יספיק
שיאמר
כי
הם
בקשו
לשלוח
יד
במלך
אחשורוש.