מאגר הכתר אסתר פרק ב עם פירוש רלב"ג

פרק ב
[א] אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ:
[ב] וַיֹּאמְר֥וּ נַעֲרֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מְשָׁרְתָ֑יו יְבַקְשׁ֥וּ לַמֶּ֛לֶךְ נְעָר֥וֹת בְּתוּל֖וֹת טוֹב֥וֹת מַרְאֶֽה:
[ג] וְיַפְקֵ֨ד הַמֶּ֣לֶךְ פְּקִידִים֘ בְּכָל־מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתוֹ֒ וְיִקְבְּצ֣וּ אֶת־כָּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָה טוֹבַ֨ת מַרְאֶ֜ה אֶל־שׁוּשַׁ֤ן הַבִּירָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַנָּשִׁ֔ים אֶל־יַ֥ד הֵגֶ֛א סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וְנָת֖וֹן תַּמְרֻקֵיהֶֽן:
[ד] וְהַֽנַּעֲרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ תִּמְלֹ֖ךְ תַּ֣חַת וַשְׁתִּ֑י וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן: פ
[ה] אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי:
[ו] אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל:
[ז] וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת:
[ח] וַיְהִ֗י בְּהִשָּׁמַ֤ע דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְדָת֔וֹ וּֽבְהִקָּבֵ֞ץ נְעָר֥וֹת רַבּ֛וֹת אֶל־שׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה אֶל־יַ֣ד הֵגָ֑י וַתִּלָּקַ֤ח אֶסְתֵּר֙ אֶל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־יַ֥ד הֵגַ֖י שֹׁמֵ֥ר הַנָּשִֽׁים:
[ט] וַתִּיטַ֨ב הַנַּעֲרָ֣ה בְעֵינָיו֘ וַתִּשָּׂ֣א חֶ֣סֶד לְפָנָיו֒ וַ֠יְבַהֵל אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ וְאֶת־מָנוֹתֶהָ֙ לָתֵ֣ת לָ֔הּ וְאֵת֙ שֶׁ֣בַע הַנְּעָר֔וֹת הָרְאֻי֥וֹת לָתֶת־לָ֖הּ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְשַׁנֶּ֧הָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ לְט֖וֹב בֵּ֥ית הַנָּשִֽׁים:
[י] לֹא־הִגִּ֣ידָה אֶסְתֵּ֔ר אֶת־עַמָּ֖הּ וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ כִּ֧י מָרְדֳּכַ֛י צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ אֲשֶׁ֥ר לֹא־תַגִּֽיד: ס
[יא] וּבְכָל־י֣וֹם וָי֔וֹם מָרְדֳּכַי֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ לִפְנֵ֖י חֲצַ֣ר בֵּית־הַנָּשִׁ֑ים לָדַ֙עַת֙ אֶת־שְׁל֣וֹם אֶסְתֵּ֔ר וּמַה־יֵּעָשֶׂ֖ה בָּֽהּ:
[יב] וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר֩ נַעֲרָ֨ה וְנַעֲרָ֜ה לָב֣וֹא׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ מִקֵּץ֩ הֱי֨וֹת לָ֜הּ כְּדָ֤ת הַנָּשִׁים֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר חֹ֔דֶשׁ כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י מְרוּקֵיהֶ֑ן שִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בְּשֶׁ֣מֶן הַמֹּ֔ר וְשִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בַּבְּשָׂמִ֔ים וּבְתַמְרוּקֵ֖י הַנָּשִֽׁים:
[יג] וּבָזֶ֕ה הַֽנַּעֲרָ֖ה בָּאָ֣ה אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֜ר יִנָּ֤תֵֽן לָהּ֙ לָב֣וֹא עִמָּ֔הּ מִבֵּ֥ית הַנָּשִׁ֖ים עַד־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ:
[יד] בָּעֶ֣רֶב׀ הִ֣יא בָאָ֗ה וּ֠בַבֹּקֶר הִ֣יא שָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית הַנָּשִׁים֙ שֵׁנִ֔י אֶל־יַ֧ד שַׁעַשְׁגַ֛ז סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַפִּֽילַגְשִׁ֑ים לֹא־תָב֥וֹא עוֹד֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֣י אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֛הּ הַמֶּ֖לֶךְ וְנִקְרְאָ֥ה בְשֵֽׁם:
[טו] וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מָרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיהָ:
[טז] וַתִּלָּקַ֨ח אֶסְתֵּ֜ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ אֶל־בֵּ֣ית מַלְכוּת֔וֹ בַּחֹ֥דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֖י הוּא־חֹ֣דֶשׁ טֵבֵ֑ת בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע לְמַלְכוּתֽוֹ:
[יז] וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכָּל־הַבְּתוּל֑וֹת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי:
[יח] וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֜לֶךְ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֗וֹל לְכָל־שָׂרָיו֙ וַעֲבָדָ֔יו אֵ֖ת מִשְׁתֵּ֣ה אֶסְתֵּ֑ר וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:
[יט] וּבְהִקָּבֵ֥ץ בְּתוּל֖וֹת שֵׁנִ֑ית וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ:
[כ] אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מָרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מָרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאָמְנָ֖ה אִתּֽוֹ: ס
[כא] בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וּמָרְדֳּכַ֖י יוֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ קָצַף֩ בִּגְתָ֨ן וָתֶ֜רֶשׁ שְׁנֵֽי־סָרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִשֹּׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף וַיְבַקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹֽשׁ:
[כב] וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמָרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מָרְדֳּכָֽי:
[כג] וַיְבֻקַּ֤שׁ הַדָּבָר֙ וַיִּמָּצֵ֔א וַיִּתָּל֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֑ץ וַיִּכָּתֵ֗ב בְּסֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: פ

פרק ב
(א) זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה - יתבאר מהנמשך לזה שהוא זכר את ושתי ויפיה והיה דואג על שנהרגה , כי אשר עשתה לא היה באופן שיהיה ראוי לגזור עליה מה שנגזר , כי עשתה זה לצניעות. (ב-ד) ולפי שנערי המלך משרתיו הרגישו שהמלך היה דואג עליה ליפיה , נתנו לו עצה לקבץ כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים , ויבחר מהן אחת תיטב בעיניו והיא תמלוך תחת ושתי. ונתון תמרוקיהן - כדי ליפותן ולעדן הבשר. (ה-ו) ולפי שנבחרה מאלו אסתר למלוך תחת ושתי , בא לזכור יחסה ודבר מרדכי בן דודה. ונתבאר מזה כי השחתת עמלק נשלמה על יד איש מבנימן , כי מבנימן היה שאול (ראה ש"א ט , א - ב) אשר השחית את עמלק (ראה ש"א יד , מח). והנשאר מהם בימי אסתר נכרתו ונשחתו על יד מרדכי ואסתר , כמו שבאר בדברי זאת האגרת. (ז) ויהי אומן את הדסה היא אסתר בת דודו - רוצה לומר , שכבר היה מגדל אותה כאלו היא בתו. והנה קראה הדסה לשלמותה , כי כמו שההדס יתן ריחו הטוב ויועיל בזה מי שאצלו , כן היא נותנת ריחה בטוב מדותיה ויושר דרכיה להועיל ולהטיב למי שאצלה. והנה כי כמו שהמשיל הצדיקים להדסים כאמרו "בין ההדסים אשר במצולה" (זכ' א , ח) , כן המשיל היא להדסה. ואפשר עוד שהיו לה שתי שמות; רוצה לומר שהיתה נקראת הדסה והיתה גם כן נקראת אסתר. והנה במות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לגדלה כאלו היתה בתו. (ט) ותיטב הנערה בעיניו וגו' - הנה מפני שחשב הגי כי היא תהיה מלכה להיותה יותר יפה בעיניו מכולן , הנה מפני זה מהר לתת לה תמרוקיה והמתנות הראויות לתת לה , ושנה מקומה ומקום נערותיה ממקום שאר הבתולות , עד שבחר לה המקום היותר טוב שבבית הנשים. (י) כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד - ידמה כי מרדכי ראה שהיא תהיה מלכה תחת ושתי; ולפי שעל ידה יתכן שיגיע טוב לישראל , צוה עליה שלא תגיד מאי זה עם היא , כדי שלא יעזבה המלך בעבור ראותו שהיא מעם שפל , שהוא גולה בין האומות. (יד) בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני - הנה היה שם בית הנשים שני יבאו בו הפלגשים; ולזה כששכבה הבתולה עם המלך בערב , תשוב בבקר אל בית הנשים שני , שיבאו שם הפילגשים. (יז) ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות - ידמה כי לא בעל המלך כל הבתולות אך הנבחרות מהם , כי כבר מהר שומר הנשים תמרוקי אסתר ונערותיה (ראה לעיל , ט); ולזה לא יתכן שתהיה היא האחרונה. ולזה אמר כי כשבאה אסתר אליו אהבה מכל הנשים הפילגשים שבא עליהן , ונשאה חן וחסד לפניו מכל הבתולות הנשארות; אז שם כתר מלכות בראשה. ונתבאר שהיא נושאת חן בעיניו יותר מכולן , כי אז צוה המלך לקבצם לפניו לראות אם תהיה יותר נשואת חן בעיניו מאסתר , כאמרו "ובהקבץ בתולות שנית" (להלן , יט). וידמה שלרוב נשאה חן בעיניו לא בעל אותה המלך כי אם אחר ששם כתר מלכות בראשה , כי לא היה ראוי זה בחק המלכה. ואולם האחרות בעל ונשארו לפילגשים; ולזה קבץ אז המלך כל הבתולות הנשארות , לברר אי זה מהן תישר יותר בעיניו. (יח) והנחה למדינות עשה - רוצה לומר , שצוה למדינות שינוחו ממלאכה ביום שנשא אסתר לאשה. והנה היתה ההנחה גם כן מה ששלח לעזרא ונתן לו את כל בקשתו , כמו שכתוב בספר עזרא (ראה עז' ז , יב - כד) ואז עלו רבים מבני ישראל אל ירושלם כמו שנזכר שם (ראה שם , ז) , ואז גם כן פטר המסים שהיו על עבדי בית יי' כמו שנזכר (ראה שם , כד). והנה קודם זה כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם כמו שנזכר שם (ראה עז' ד , ט - טז) , וגם אחר זה לפי הנראה מדברי נחמיה בן חכליה (ראה נחמ' ב , כ). ויתן משאת כיד המלך - רוצה לומר , שנתן מנות יפות במשתה ההוא כהשג יד המלך , אשר התבאר היותו בתכלית הרבוי. (יט) ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך - רוצה לומר , כי בהקבץ הבתולות שנקראו לפני המלך אחר בֹּא אסתר אליו , לעיין אם יש שם יותר יפה ממנה בבתולות ויותר נושאת חן בעיני המלך (ראה פירושו לעיל , יז) , ובזה עמד המלך על אמתת היותה נושאת חן וחסד לפניו מכל הבתולות - הנה אז היה מרדכי יושב בשער המלך. וזה , כי מפני חכמתו היו שואלים עצתו במשפט , ולזה היה אחד מיושבי שער המשפט אשר בבית המלך. (כ) ואמר , כי אסתר שמרה מצות מרדכי לבלתי הגיד עמה ומולדתה , והיתה עושה מאמר מרדכי כאשר היתה בהיותה גדלה אתו. (כא) בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך וגו' - ידמה שכבר נודע זה הסוד למרדכי , אם מצד שהם מדברים זה אל זה בלשונם והיו חושבים שאין שם מי שיבין דבריהם והנה היה מרדכי מבין לשונם כי הוא היה מסנהדרין , כמו שאמרו ז"ל (ראה מגילה יג , ב) , והם היו מבינים כל הלשונות; או נודע לו זה ברוח הקדש , או מצד רמיזותיהם. ולזה ספר שכבר כעס כל אחד מאלו שני הסריסים שהיו משרי המשקים , והגיע מכעסם שבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש - להמיתו בסם המות שישימו ביין (ראה רשב"ם לשמ' יב , כב). והנה ידמה כי מפני ידיעת מרדכי כעסם על המלך והרגיש בבקשתם זה הסם הממית , שפט תכף שלזאת הסבה השתדלו בהגעת זה הסם להם; ולולי זה לא היה צריך לומר קצף בגתנא ותרש... משומרי הסף , אבל יספיק שיאמר כי הם בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש.