מאגר הכתר אסתר פרק ב עם פירוש רשב"ם

פרק ב
[א] אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ:
[ב] וַיֹּאמְר֥וּ נַעֲרֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מְשָׁרְתָ֑יו יְבַקְשׁ֥וּ לַמֶּ֛לֶךְ נְעָר֥וֹת בְּתוּל֖וֹת טוֹב֥וֹת מַרְאֶֽה:
[ג] וְיַפְקֵ֨ד הַמֶּ֣לֶךְ פְּקִידִים֘ בְּכָל־מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתוֹ֒ וְיִקְבְּצ֣וּ אֶת־כָּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָה טוֹבַ֨ת מַרְאֶ֜ה אֶל־שׁוּשַׁ֤ן הַבִּירָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַנָּשִׁ֔ים אֶל־יַ֥ד הֵגֶ֛א סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וְנָת֖וֹן תַּמְרֻקֵיהֶֽן:
[ד] וְהַֽנַּעֲרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ תִּמְלֹ֖ךְ תַּ֣חַת וַשְׁתִּ֑י וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן: פ
[ה] אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי:
[ו] אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל:
[ז] וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת:
[ח] וַיְהִ֗י בְּהִשָּׁמַ֤ע דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְדָת֔וֹ וּֽבְהִקָּבֵ֞ץ נְעָר֥וֹת רַבּ֛וֹת אֶל־שׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה אֶל־יַ֣ד הֵגָ֑י וַתִּלָּקַ֤ח אֶסְתֵּר֙ אֶל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־יַ֥ד הֵגַ֖י שֹׁמֵ֥ר הַנָּשִֽׁים:
[ט] וַתִּיטַ֨ב הַנַּעֲרָ֣ה בְעֵינָיו֘ וַתִּשָּׂ֣א חֶ֣סֶד לְפָנָיו֒ וַ֠יְבַהֵל אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ וְאֶת־מָנוֹתֶהָ֙ לָתֵ֣ת לָ֔הּ וְאֵת֙ שֶׁ֣בַע הַנְּעָר֔וֹת הָרְאֻי֥וֹת לָתֶת־לָ֖הּ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְשַׁנֶּ֧הָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ לְט֖וֹב בֵּ֥ית הַנָּשִֽׁים:
[י] לֹא־הִגִּ֣ידָה אֶסְתֵּ֔ר אֶת־עַמָּ֖הּ וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ כִּ֧י מָרְדֳּכַ֛י צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ אֲשֶׁ֥ר לֹא־תַגִּֽיד: ס
[יא] וּבְכָל־י֣וֹם וָי֔וֹם מָרְדֳּכַי֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ לִפְנֵ֖י חֲצַ֣ר בֵּית־הַנָּשִׁ֑ים לָדַ֙עַת֙ אֶת־שְׁל֣וֹם אֶסְתֵּ֔ר וּמַה־יֵּעָשֶׂ֖ה בָּֽהּ:
[יב] וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר֩ נַעֲרָ֨ה וְנַעֲרָ֜ה לָב֣וֹא׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ מִקֵּץ֩ הֱי֨וֹת לָ֜הּ כְּדָ֤ת הַנָּשִׁים֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר חֹ֔דֶשׁ כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י מְרוּקֵיהֶ֑ן שִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בְּשֶׁ֣מֶן הַמֹּ֔ר וְשִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בַּבְּשָׂמִ֔ים וּבְתַמְרוּקֵ֖י הַנָּשִֽׁים:
[יג] וּבָזֶ֕ה הַֽנַּעֲרָ֖ה בָּאָ֣ה אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֜ר יִנָּ֤תֵֽן לָהּ֙ לָב֣וֹא עִמָּ֔הּ מִבֵּ֥ית הַנָּשִׁ֖ים עַד־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ:
[יד] בָּעֶ֣רֶב׀ הִ֣יא בָאָ֗ה וּ֠בַבֹּקֶר הִ֣יא שָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית הַנָּשִׁים֙ שֵׁנִ֔י אֶל־יַ֧ד שַׁעַשְׁגַ֛ז סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַפִּֽילַגְשִׁ֑ים לֹא־תָב֥וֹא עוֹד֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֣י אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֛הּ הַמֶּ֖לֶךְ וְנִקְרְאָ֥ה בְשֵֽׁם:
[טו] וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מָרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כָּל־רֹאֶֽיהָ:
[טז] וַתִּלָּקַ֨ח אֶסְתֵּ֜ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ אֶל־בֵּ֣ית מַלְכוּת֔וֹ בַּחֹ֥דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֖י הוּא־חֹ֣דֶשׁ טֵבֵ֑ת בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע לְמַלְכוּתֽוֹ:
[יז] וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכָּל־הַבְּתוּל֑וֹת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי:
[יח] וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֜לֶךְ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֗וֹל לְכָל־שָׂרָיו֙ וַעֲבָדָ֔יו אֵ֖ת מִשְׁתֵּ֣ה אֶסְתֵּ֑ר וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:
[יט] וּבְהִקָּבֵ֥ץ בְּתוּל֖וֹת שֵׁנִ֑ית וּמָרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ:
[כ] אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מָרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מָרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאָמְנָ֖ה אִתּֽוֹ: ס
[כא] בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וּמָרְדֳּכַ֖י יוֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ קָצַף֩ בִּגְתָ֨ן וָתֶ֜רֶשׁ שְׁנֵֽי־סָרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִשֹּׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף וַיְבַקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹֽשׁ:
[כב] וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמָרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מָרְדֳּכָֽי:
[כג] וַיְבֻקַּ֤שׁ הַדָּבָר֙ וַיִּמָּצֵ֔א וַיִּתָּל֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֑ץ וַיִּכָּתֵ֗ב בְּסֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: פ

פרק ב
(א) כשך חמת - מוסב על "וחמתו בערה בו" (אס' א , יב). ואת אשר עשתה - והבין ונתן לב על אשר מרדה בו. ואת אשר נגזר עליה - ומתוך כך נתבזה , שהיה לו לגרשה כאשר נגזר עליה דינה , וגרשה ושלחה מביתו. (ב) נערי המלך - כאשר המלך ממנה לו משרתים , ממנה נערים ולא זקנים. יבקשו - המבקשים - למלך. הם נתייעצו בדבר והמלך הסכים אחריהם. (ג) אל בית הנשים - באותו בית מגדלין נשי מלכות. אל יד הגא - סריס היה , על כן מינהו המלך לגדלן. ונתון - לשון 'פָּעוֹל'. תמרוקיהן - לשון 'מריקה' ושטיפה , כמו "ומורק ושוטף במים" (וי' ו , כא). מיני סממנים היה נותן להם כדי לסוך ולשפשף פניהם ובשרם. (ד) אשר תיטב - ותשא חן בעיניו. (ה) ימיני - משבט בנימן. (ו) עם יכניה מלך - שתי גליות גלו לבבל , אחת של צדקיה ואחת של יהויכין שהוא יכניה , והחרש והמסגר אלף גלו עמו (ראה מ"ב כד , טז) , וסנהדרין שבעים , ומרדכי היה מסנהדרין , שבמקום אחר , בעזרא , נקרא "מרדכי בלשן" (עז' ב , ב; ראה מנחות סה , א). (ז) ויהי אומן - כאומן את היונק (ע"פ במ' יא , יב). את הדסה - כך היו קורין לה. היא אסתר - כך היה שמה. בת דודו - של מרדכי. לו לבת - שגִדלהּ ויהי לה לאומן. דוגמתו "ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן" (שמ' ב , י); "ותהי לו לאומנת" עד "יולד בן לנעמי" (רות ד , טז - יז). (ח) ודתו - ומצוותיו. ובהקבץ - ובעת הקבץ. הגי - הוא "הגא" של מעלה (פס' ג). (ט) ותיטב - מן "וַיִּיטַב" לזכר (בר' מא , לז) יֵאמר לנקבה 'וַתִיטַב'. בעיניו - של אחשורוש. ויבהל - להוט וזריז היה לה להספיק תמרוקים יותר מכולם. ואת מנותיה - מנות אכילתה. לתת לה - מכולם. מנותיה - מן מָנָה יאמר מָנוֹתֶיהָ , מן קָמָה - קָמוֹתֶיהָ , בָּמָה - בָּמוֹתֶיהָ , זָרָה - זָרוֹתֶיהָ , צָרָה - צָרוֹתֶיהָ , שָׂרָה - שָׂרוֹתֶיהָ. אבל מן שָׂדֶה יאמר "שְׂדוֹתֶיהָ" (נחמ' יא , ל). ואת שבע הנערות - כך היה מנהג המלך , לתת לאותה נערה שיחפוץ בה שבע נערות כדי לשמשה. וישנה - יש שנוי לרעה , יש שנוי לטובה. לכך כותב , שהיא ונערותיה נשתנו לטובה ולשבח. בית הנשים - בבית הנשים. (י) אשר לא תגיד - כדי שלא יבזוה. (יא) לפני חצר בית הנשים - חצר גדול היה לפני בית הנשים. בלשון המשנה , שהיו נוהגין לעשות חצר לפני הבית בתוך המבוי (ראה עירובין ו , ח). ומה יעשה בה - כמו 'ומה יעשה לה'. (יב) תר - חק של כל אחת ואחת , לסוף ימים שעמדה שנים עשר חדש בבית הנשים , כי בשנים עשר חדש נתמלאו ימיה לבוא אל המלך; ובתוך אותן שנים עשר חדש מספיק שומר הנשים לכל אחת שמן המר בששה חדשים הראשונים , ובאחרונים נותן להם בשמים ושאר תמרוקין. וכך היה הסדר , ו'תור' עניין סדר הוא. מרוקיהן - כמו "תמרוקיהן" (לעיל , יג). (יג) ובזה - ובדרך מנהג זה. הנערה - אשר חשק בה , בכך באה אליו. את כל אשר תאמר ינתן לה - אותן פרתמים ושרים שהיא שואלת שילכו עמה לעשות לה כבוד , מבית הנשים עד בית המלך הם הולכים עמה. (יד) בערב היא באה - אל המלך לשכב עמה. ובבקר - כשנעשית פלגש אינה חוזרת לבית הנשים הבתולות , כי אם לבית שני של פלגשים (בנוסחנו: פילגשים). ולא תבא (בנוסחנו: תבוא) עוד מן הפלגשים אל המלך אפילו פעם אחת. 'כי' זה - כמו 'אלא'. חפץ בה המלך - באחת מן הפלגשים , ותהיה נקראה בשם לפניו - אז תבא. (טו) לא בקשה - לא מן הפרתמים ולא משרי המדינות שילכו עמה לעשות לה כבוד , כמו שהיו שואלות הבתולות; כי לא מְלאהּ לבה ללכת אל המלך בשררה , כי אם בענוה יתרה. לא שאלה כלום אל שומר הנשים , אבל את אשר נעשה לה נתן לה מדעתו , עשה בלא שאלתה. (יח) והנחה למדינות עשה. הנחה למדינות - לדלת עם אשר במדינות , להקל מהן מס ועול מלכות , לכבודה ועל אהבתו אותה. ויתן משאת - מתנות זהב וכסף על השרים והפרתמים בשבילה. כיד המלך - כעצת המלך , כמו "והיד יואב אתך בכל זאת" (ראה ש"ב יד , יט). כי כן יעצו לו חכמיו לעשות לעולם טובה והנחה בשבילה. (יט-כ) ובהקבץ בתולות שנית - פשוטו: לפי שרוצה לפרש ולסדר עצת המן , ששקל כסף להרוג משפחת המלכה ולא נתיירא מפניה; מה גרם לו? לפי שלא הכיר בה שהיא מזרע היהודים (ע"פ אס' ו , יג). למה? כי בהקבץ הבתולות למצוא שנית להמליכה תחת ושתי , ונלקחה אסתר , וצוה לה מרדכי שלא תגיד שהיא יהודית - מצוותו קיימה קודם שהומלכה וגם לאחר שהומלכה; על כן לא נתיירא המן לשלוח יד במשפחת אסתר. כאשר הייתה באמנה אתו - באימון אתו; מקיימת מאמר מרדכי כמות שהייתה מקיימת בעת שהיה לה לאומן. באומנה - כמו 'באֱמוֹן' , כמו "לאוכלה" (בר' א , כט) - לאכול , "לשובעה" (יש' כג , יח) - לשבוע. (כא) שומרי הסף - שומרי כלי מלך; כמו "וטבלתם בדם אשר בסף" (שמ' יב , כב). (כב) בשם מרדכי - 'כך אמר לי פלוני'; ולא אמרה 'כך אמר לי דודי' , שאם תאמר כן יעלה על לב המלך שלאהבתו היא אומרת , ולא תהא נאמנת בעיניו. (כג) וימצא - כי כן הוא כאשר אמר. בספר דברי הימים - כל מלך ומלך כותב ספר של מעשיו , להיות לדורות לזכרון.