מאגר הכתר אסתר פרק ב עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק ב
(א) כשך - שם הפועל מפעלי הכפל. זכר את ושתי - בפה; ויתכן שזכר את יופיה , על כן וי"ו ואת אשר עשתה. נגזר - מגזרת "בין הגזרים" (בר' טו , יז). (ב) יבקשו - בנוח העי"ן , וראוי להדגש; וכמהו רבים. ותחסר מלת 'מבקשים'; כמו "אשר ילדה אותה ללוי" (במ' כו , נט). (ג) תמרוקיהן - כמו "תמרוק ברע" (מש' כ , ל). (ה) איש יהודי - בעבור היותו ממלכות יהודה נקרא כן. בשושן הבירה - כי בשער המלך היה קודם דבר אסתר , על כן הוא דר בארמון. בן קיש - היה גדול כאבותיו; ואלו היה אבי שאול (ראה ש"א ט , ג) היה מזכיר שאול , כי הוא מָלַך ולא אביו; על כן לא נדע אם מרדכי היה מבני שאול אם לא. ימיני - חסר 'בן' , דרך קצרה. (ז) יפת תואר - תואר כל אבר; ומראה הכל - טוב. או על העין (צבע). וּדרש (ראה מגילה יג , א) 'ירקרוקת' - מטעם הדסה. לבת - לולי שהיתה בתולה לא היה מרדכי מסכן בה , כי לא יסמך על מעשה נס. אולי דְרַש 'לבַית' (ראה שם): שהיתה במחשבתו בעבור יופיה לקחתה לאשה. (ט) ותשא חסד - החסד תשא עמה , לא יסור ממנה. ויבהל - כטעם מהירות. מנותיה - חלקים; כמו "מנה אחת" (ש"א א , ה); בדברי האכילה , להיותה שמינה. ושבע הנערות - משרתות אותה. הראויות - הלשון הזאת ידועה בדברי רבותינו ז"ל (ראה תענית כ , ב). וישנה - שינה המנות , לעשות לה טובה. וטעם בית הנשים - דבק עם וישנה , כי שינה מנותיה ונערותיה והיא בבית הנשים עם חברותיה. (י) יש אומרים , כי מרדכי לא עשה נכונה שצוה על אסתר שלא תגיד עמה , כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם ידע שהיא מהגולה. ואחרים אמרו , כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבוא תשועה על ידה לישראל. והנכון בעיני , כי עשה זה מרדכי בעבור שתשמור תורת השם בסתר - שלא תאכל נבלות , ותשמור השבתות - ולא ירגישו המשרתים; כי אם יוודע הדבר , שמא המלך יכריחנה או יהרגנה , כי בעל כרחה נתפשה. וידענו כי מרדכי היה מגדולי ישראל , כי הנה הוא שלישי (אולי צ"ל: ששי) לשרים העולים עם זרובבל (ראה נחמ' ז , ז; עז' ב , ב) , וכאשר ראה כי לא נבנה הבית בא אל עילם (ראה דנ' ח , ב) , והיה בשער המלך בארמון; והיא מעלה גדולה. והנה דניאל הפקיד חביריו על מלכות בבל והוא בשער המלך (ראה דנ' ב , מט); ולולי שהיה מרדכי קודם מעשה אסתר ממשרתי המלך , לא עזבוהו המשרתים להתהלך לפני חצר בית הנשים (ראה להלן , יא). (יא) את שלום אסתר - אם היא צריכה לרופאים. (יב) תר נערה - כמו 'עת'. ויש אומרים: מגזרת "תר" (וי' יב , ו) , כי הוא יבוא לעת מזומנת , כמו "וקול התור" (שה"ש ב , יב). מקץ היות לה - סוף; "מקץ שבע שנים" (דב' טו , א) - תחילה. שמן המור - בושם נחמד; ויש עליו מחלוקת. (יג) ובזה - בדבר זה , כי יש לה רשות לבקש מה שתרצה; וזה בעבור שלא תבוא לידי מחשבת , ותהיה כחושה. (יד) אל בית הנשים שני - הטעם: פעם שני. ובא הטעם לשון זכר , כמו "אך הפעם הזה" (שו' טז , כח). וטעם שומר הפילגשים - כי אחר ששכב המלך עמה לא ישכב עמה אדם אחר , כי חרפה היא למלך; רק תהיה מהפילגשים. רק אם לא מצא המלך טובה ממנה , אז ימליכנה. (טו) לא בקשה דבר - גם זה לאות על שכלה. (טז) הוא חודש טבת - כן יקרא בלשון כשדים. ונקראו החדשים בלשון הקודש על המִספר , בעבור האביב. (יח) והנחה - שֵם , כמו 'מנוחה'; ברוב שמחתו באסתר. משאת - מנחה , כמו "משאת בנימן" (בר' מג , לד). (יט) ובהקבץ בתולות שנית - הטעם: היה זאת הפעם השנית. כבר היה יושב מרדכי בשער המלך; כי זה בשנת שבע למלכותו (ראה לעיל , טז) , והמשתה על דבר ושתי - בשנת שלש (ראה אס' א , ג); ואמרו חכמים (ראה אס"ר ז , יג) , כי נתחייבו ישראל מיתה בעבור שאכלו בשלחן המלך ושתו יין משתיו. (כ) אין אסתר מגדת מולדתה למלך ולא לסריסים שהעמיד לפניה. באמנה - מגזרת "כאשר ישא האומן" (במ' יא , יב); והוא שֵם , כמו "חכמה" (שמ' כח , ג); "עצמה" (יש' מ , כט). (כא-כב) משומרי הסף - בחצר הפנימית. והכתוב לא הזכיר למה קצפו , ואיך ידע הדבר מרדכי. ויש אומרים (ראה מגילה יג , ב) , כי הוא היה מסנהדרין והיה יודע שבעים לשון , וזה טעם "מרדכי בלשן" (עז' ב , ב). ואין "בלשן" כי אם שם אדם אחד. (כג) ויתלו - כל אחד משניהם; כמו "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , ז).