מאגר הכתר אסתר פרק ב עם פירוש ראב"ע פירוש ב

פרק ב
(א) אחר. כשוך - מפעלי הכפל; והוא שם הפועל , כמו "רב לכם סוב" (דב' ב , ג). זכר את ושתי - בפה , כמו "ומשא יי' לא תזכרו עוד" (יר' כג , לו); כי רוב זו הזכירה היא בלב. אשר עשתה - קמוץ השי"ן בעבור שנגזר הטעם בו. ואת אשר נגזר עליה - שהסירה מגבירה (ע"פ דה"ב טו , טז). (ב) ויאמרו נערי המלך - הם העומדים לפניו תמיד. בתולות - הראויות למלך. טובות מראה - בעיניו. או מראה - כלל הצורה; או דמות עֵין כל הגוִיה. (ג) ויפקד המלך פקידים - מצווים. וטעם פקידים - שיקחו כל טובת מראה , ברצונה ושלא ברצונה. אל בית הנשים - שלא יכנס שם זכר. ושם זה הסריס - פרסי. תמרוקיהן - כטעם מריחה; או "תמרוק ברע" (מש' כ , ל). (ד) והנערה אשר תיטב - ולא היתה יפת תאר מאד. תחת - מקומה. ויעש כן - שהפקיד פקידים. (ה) איש יהודי - לא יקרא יהודי , רק מי שהוא ממשפחת יהודה; ונקרא מרדכי ככה - בעבור היות שבט בנימן עם יהודה , והמלכות היתה לשבט יהודה. בשושן הבירה - לא היה בארמון המלך יהודי , רק זה לבדו; כי דיין היה , כאשר אפרש (ראה להלן , יא). והיהודים היו רבים בעיר שושן. טעם מרדכי לא ידענו , כי לא הזכירו הכתוב. ויש אומרים (ראה מגילה י , ב) שהוא "מר דרור" (ראה שמ' ל , כג) - 'מרדכי' מלשון ארמית (ראה ת"א שם). בן קיש - הוא שם אבי אביו , ואיננו קיש אבי שאול (ראה ש"א ט , ג) , לפי דעתי; כי למה ידלג הדורות? ועוד: היה ראוי שיהיה מיַחשׂ למשיח השם (ראה ש"א כד , ו) , שהוא נכבד מאביו! ובעבור היות 'בן' נוסף במלת 'בנימן' , על כן יחסרוהו ביחס. (ו) אשר הגלה. עם יכניה - הוא "יהויכין" (מ"ב כד , ו) , הוא "כניהו" (יר' כב , כד). והנה זקן היה כאשר נלקחה אסתר , כי צדקיהו מלך אחר גלות יכניהו עשתי עשרה שנה (ראה מ"ב כד , טו , יח) , ועברו שבעים שנה , כאשר פרשתי בספר דניאל (ט , ב בפירוש ב' , הארוך) , שלא טעה בחשבונו; ודברי יחיד הם בתלמודנו (ראה מגילה יב , א). ומלך כורש עם דריוש , ועברו שבע שנים לאחשורוש (ראה להלן , טז). ולא ידענו בן כמה שנים יצא מרדכי מירושלם. והנה אם אמרנו שהיה בן חדש ימים , הנו בימי אסתר בן יותר מתשעים שנה. (ז) ויהי אומן - כמו 'מְגדל'. הדסה - הוא שמה , מגזרת 'הדס'. ויש אומרים (ראה אג"א ב , ב) , דברי יחיד , כי בת שבעים וארבע שנה היתה , כמספר הדסה; והכתוב אומר: והנערה יפת תאר! היא אסתר - תרגום הדסה בלשון פרס. ובעבור מלת לקחה דרש יחיד (ראה מגילה יג , א) , כי לקחה לבית; אולי על מחשבת מרדכי דרש הדורש. יפת תאר - צורת כל אבר ואבר יפה. ולא אמר 'יפת מראה' (ראה בר' יב , יא) רק טובת מראה , על כן דרש הדורש (ראה מגילה יג , א): ירקרוקית היתה; או טעם הדרש - בעבור שְמה. (ח) ויהי. כאשר הגיע דבר המלך ודתו - שנתן בכתב , שמו הפקידים שהיו בארמון המלך שומרים על אסתר שלא תתחבא , כי כבר נראה יפיה , כי בארמון המלך היא דרה עם משרתי המלך. על כן כתוב: בהשמע , ובהקבץ. וטעם ו"ו ותלקח - כפ"א רפה בלשון ישמעאל; כמו "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" (בר' כב , ד). והכתוב הזכיר ותלקח - כי נלקחה שלא ברצונה ושלא ברצון מרדכי. (ט) ותיטב. ותשא חסד - היא נושאת החסד , לא יפרד ממנה; כאלו עושָה חסד עם כל מי שיביט אליה. ויבהל - דרך מהירות. מנותיה - כמו "מנה אחת" (ש"א א , ה). ושבע הנערות - משרתות אותה; ואלו היו שפחות בבית המלך , על כן כתוב: מבית המלך. לטוב - מלת 'שנוי': לרע מהמנהג; על כן אמר הכתוב: לטוב. בית הנשים - כל זמן שעמדה בבית הנשים. והוא חסר בי"ת , כאשר פרשתי (אס' א , ט). (י) עמה - שהיא ישראלית; ומולדתה - זה השבט או המשפחה. וזאת היתה דעת מרדכי. ויש לשאול: אחר שראינו כי מרדכי היה מאנשי כנסת הגדולה (ראה מגילה יג , ב) , והוא שלישי (צ"ל: ששי) - לעולי גולה עם זרובבל (ראה עז' ב , ב; נחמ' ז , ז) , למה צוה על אסתר שלא תגיד עמה? אולי אם תגיד שהיא מגלות יהודה לא יקחנה אחשורוש? והנה יש בדברי יחיד (ראה רש"י) , כי פחד בעבור היותה ממשפחת שאול המלך. ולפי דעתי , שכל היהודים היו נבזים בעיני המלכות. הלא תראה דבר בלשאצר ל"דניאל די מן בני גלותא די יהוד" (דנ' ה , יג). והנכון בעיני , כי ראה מרדכי שהמלך לא בקש לקחת בת מלך , רק היופי לבדו , ולא יחוש מאי זה עם תהיה; וידע כי אסתר היתה יפה מאד , ופחד שלא ימצא כמוה ויקחנה לאשה , ואם היא תגיד שלא תאכל פת בג המלך (ע"פ דנ' א , ה) , יכריחנה; כי אם היתה גברת תוכל להסתיר עצמה. (יא) ובכל יום ויום - לולי היות מעלה גדולה אל מרדכי , שהיה יושב בשער המלך (ראה להלן , יט) ― והטעם: שופט , כאשר כתוב בדניאל שהיה "בתרע מלכא" (דנ' ב , מט) ― קודם שתלקח אסתר , לא היה יכול ללכת לפני חצר בית הנשים , כי מי יביאנו שם? ולפני החצר היה מתהלך , כי לא יכול לראותה בבית הנשים. (יב) ובהגיע - ואם זו המלה מהבנין 'הכבד' , אין הפועל יוצא אל אחר. והנה הטעם: כמו 'בגעת'. וטעם תר - כטעם "תר האדם" (בנוסחנו: תור; ראה דה"א יז , יז); כמו עת מזומנת שיגיע האדם לגדולה שהיא נכונה לו. כדת הנשים - חק. מרוקיהן - שם , ואינם פעלים. בשמן המור - איננו 'מושק' , כי אין לו שמן. ויש אומרים כי הטעם: שמן שיש בו מושק. ואיננו נכון , כי הכתוב אומר "וידי נטפו מר" (בנוסחנו: מור; שה"ש ה , ה). אולי הוא שמן של עץ יריחו. (יג) ובזה הנערה - ובדבר הזה. והטעם: שלא תדאג , כי הדאגה מַשחתת הדרת הפנים. (יד) בערב. אין מלת שבה - כי משם יצאה; כי הנה הכתוב אומר "אשר לא גזלתי אז אשיב" (תה' סט , ה). ופירוש שני שב אל בית הנשים , שהוא בית שני. וטעם שומר הפילגשים - כי הנערה הבאה אל המלך תהיה פילגש לבית המלך , לא גברת (ראה יש' מז , ה). והטעם: אחר ששכב המלך עמה , אין ראוי שישכב אחֵר עמה. וטעם כי אם חפץ בה המלך - אם יתאוה לשכב עם פילגש ידועה , ונקראה בשם שהיא ידועה , שיש למלך חפץ בה; רק לא תהיה גברת. (טו) ובהגיע תר אסתר בת אביחיל - הזכיר שם אביה; אשר לקח לו לבת - שחרה לו שחפץ בה המלך , כאדם שאבדה בתו. לא בִקשה דבר - בלא דגש , להקל על הלשון; כמו "שלחו באש מקדשיך" (בנוסחנו: מקדשך; תה' עד , ז). וזה שלא בקשה דבר - רק שכל וענוה. כל רואיה - הטעם: הסריסים. (טז) ותלקח - שלא ברצונה. הוא חדש טבת - כך נקרא בלשון כשדים; כי אין טבת בלשון הקדש ולא 'כסליו' ולא 'ניסן' , כי לא תמצא אלה השמות כי אם בספרי הגולים אל כשדים (ראה נחמ' א , א; אס' ג , ז). (יז) ויאהב. מכל הנשים - הגבירות שהיו לו , גם ושתי בכללם. מכל הבתולות - שנקבצו. ובעבור זה הכתוב נמצא דרש יחיד (ראה מגילה יג , א) , שלא היתה בתולה. והסברא נכונה על שני הדרכים. (יח) ויעש... את משתה אסתר - כי נודע כי בעבור רוב שמחתו באסתר עשה כן. והנחה - שם , כמו 'מנוחה'; שהקל מעבודת המלך שהם חייבים לה. משאת - דורון; דרך גדוּלה , מגזרת 'נשיא'. כיד המלך - כבר פרשתיו (אס' א , ז). (יט) ובהקבץ - ושתי נלקחה כדרך אסתר; וטעם שנית - זאת הפעם השנית. והטעם , כי מרדכי היה שופט בשער המלך עד לא נלקחה אסתר. (כ) אין אסתר - טעם להזכיר זה פעם אחרת (ראה לעיל , י) - שלא הגידה עמה אחר היותה בבית המלכות. וטעם כאשר היתה באמנה אתו - שהיתה עושה מצות מרדכי ורצונו והיא היתה בבית המלכות , כאשר היתה רגילה עמו לעשות בנעוריה כאשר היה אומן אותה. (כא) בימים. יושב בשער המלך - לשפוט; על דרך הכתוב בתורה "ועלתה יבמתו השערה" (דב' כה , ז). ושמות אלה הסריסים - פרסיים. משומרי הסף - שער החצר הפנימית (ראה אס' ד , יא). ולא הזכיר הכתוב איך נודע הדבר למרדכי. ובעבור היות מרדכי מסנהדרין , סמכו בו כי "בלשן" (עז' ב , ב; נחמ' ז , ז) - תאר השם אל מרדכי (ראה מנחות סה , א); והנכון - שהיה אדם אחֵר. לשלוח יד - להרגו בערמה (ע"פ שמ' כא , יד). (כב) ויודע. ויגד - על ידי שליח , כי לא יוכל להתחבר עמה. (כג) ויבוקש הדבר וימצא - ככה , כי בקשו לשלוח יד.