מאגר הכתר אסתר פרק ג עם פירוש ראב"ע פירוש ב

פרק ג
(א) אחר - אחר חמש שנים (ראה אס' ב , טז ולהלן , ז). גדַל - בפתח , כמו "אִבַּד ושִבַּר בריחיה" (איכה ב , ט); והטעם: בעושר. וינשאהו - במעלה. מעל כל השרים - חסר 'כסא'; כאילו כתוב: 'וישם את כסאו מעל כסא כל השרים'; וכמוהו "כסאך אלהים" (תה' מה , ז); "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו , ח). כי ככה משפט המלוכה , להיות כסאות לשרי המלכות. (ב) וכל עבדי - הם השופטים. צוה לו - בעבורו; כמו "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג). (ג) ויאמרו נערי (בנוסחנו: עבדי) המלך - לא הזקנים. ומלת עובר - פועל יוצא: כי תעבור הגבול ששׂם המלך. ומלת "חק נתן ולא יעבור" (תה' קמח , ו) - אחד מהם אותו. (ד) ויגידו להמן - הטעם: הגידו; כי הוא כפ"ה רפה בלשון ישמעאל. כי הגיד להם זה האות , שהיה בבגדי המן צורת צלמי אליל , על כן לא השתחוה לו מרדכי (ראה פר"א נ); כי הנה ראינו אברהם אבינו השתחוה לבני חת (ראה בר' כג , ז). ואם שאל שואל: למה לא סר מרדכי משער המלך עד שלא יראנו המן , ולא יסכן בנפשו ובנפשות ישראל? התשובה: כי לא יכול לסור משער המלך , כי במצות המלך עומד שם , כי מעלה גדולה היתה; ואם יעבור מצות המלך , יהרג. (ה) וירא המן. וימלא - כפ"ה רפה בלשון ישמעאל; כאילו אמר: נתמלא. חמה - בעבור כי הכעס יחמם הגוף. (ו) ויבז בעיניו. עם מרדכי - סמוכים אליו , כי הוא הגדול שבהם בדורו. להשמיד - שם כלל לכל מיני מות. (ז) בחדש הראשון. ניסן - לשון כשדים. פור - לשון פרס; ופירושו: לשון גורל. וטעם לפני המן - כי מפיל הגורל היה אחד מבין בדברי הגורלות. ובדברי יחיד (ראה מגילה יג , ב): כי בחר להרוג את ישראל בחדש שמת בו משה אדונינו; ולא ידע , כי באדר נולד. ודרך הפשט - כי גורל הפיל , ואין לשאול למה הפיל בחדש פלוני. גם אדר - לשון כשדים (ראה פירושו לעיל , ז). (ח) ויאמר. נו"ן ישנו - נוסף , כנו"ן "בשנה אפרים יקח" (הו' י , ו). עם אחד - מתבודד , ואין מתערב עם אחרים. מפוזר - והוא נבזה , כי איננו מחובר במקום אחד. או: בעבור שהוא מפוזר יזיק למלך , כי יסית העמים שישַנוּ דתי המלך כאשר הם עושים. וטעם מפורד - שהוא מתפרד במאכליו ובמשקיו. ואת דתי המלך אינם שומרים , והנם חייבים מות. ולמלך אין שוה - כי לא יתנו לו מאומה. או טעמו: איננו דבר שוה להניחם. (ט) אם על המלך טוב - דברִי. לאבדם - לאבד זכרם. ככר כסף - ידוע מהתורה כי הככר: שלשת אלפים שקלים (ראה רש"י לשמ' לח , כו). עושי המלאכה - מלאכת המטבע. גנזי - אוצרות; וכמוהו "ובגנזי ברומים" (יח' כז , כד). (י) ויסר המלך את טבעתו... - מעלה גדולה , ובה יחתום הספרים. האגגי - ממשפחת "אגג" (ש"א טו , ח). (יא) ויאמר. הכסף שאמרת - יהי שלך. ובדרש (ראה אס"ר ז , כא) , כי 'הכסף' הוא 'העץ' (ראה אס' ז , י). ודרש נאה הוא , רק לא היה אחשורוש נביא , ואין משפט לשון הקדש לדבר בגימטריא. (יב) ויקראו. לשון יחיד הפחות - לשון "פחה" בה"א (עז' ה , יד); ובאה לשון רבים בתי"ו , כמו 'אבות'. והטעם: בעבור היות 'אב' לשון זכר ידוע , לא חששו לשום תי"ו תחת מ"ם. וככה אין 'פחה' כי אם זָכָר. (יג) ונשלוח - שם הפועל; כמו "נשאול נשאל דוד" (ש"א כ , כח). להשמיד - שם כולל , להרוג - שם פרט. ולזכרים ולנקבות - כלל. ומלת לאבד - על הבנים , להכרית הזֵכר. (יד) פתשגן - לשון כשדים , כמו 'נסחה' (העתק). גלוי - הדבר מפורסם. עתידים - מגזרת "ועתדה בשדה לך" (מש' כד , כז). (טו) הרצים. לא ידענו מתי נתנה הדת בשושן , על כן לא נוכל לדעת מתי נתענה. ודרש "ויעבר" (אס' ד , יז; ראה מגילה טו , א): לא אכל מצה - דברי יחיד הם; ואם אמרנו שהתענה ביום חמשה עשר בניסן , לא עבר על התורה , כי כל ישראל חייבים לאכול מצה ומרורים ליל פסח אם הם בארץ ישראל , עם הפסח , וחוצה לארץ אכילתם לזֵכֶר. ואכילת המצות ימים שבעה - רשות , לא חובה; רק התורה אסרה החמץ והתירה המצות (ראה שמ' יב , טו; פסחים קכ , א); כדרך "ששת ימים תעבוד" (שמ' כ , ט). והעיר שושן - ששם היהודים , כאשר פירשתי (אס' א , ב). נבוכה - בניין 'נפעל'; וכמוהו "נבוכים הם בארץ" (שמ' יד , ג) , רק בא שורק תחת חולם; כי הוא ראוי להיות על משקל "נבונים" (דב' א , יג).