מאגר הכתר אסתר פרק ג עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק ג
[א] אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כָּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ:
[ב] וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה:
[ג] וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמָרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:
[ד] וַיְהִ֗י בְּאָמְרָ֤ם כְּאָמְרָ֤ם אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי:
[ה] וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מָרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה:
[ו] וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי:
[ז] בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר: ס
[ח] וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם:
[ט] אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר־כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:
[י] וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים:
[יא] וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהָמָ֔ן הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ:
[יב] וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֘ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי־הַ֠מֶּלֶךְ וְֽאֶל־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ:
[יג] וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֘ אֶל־כָּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּלֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז:
[יד] פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכָל־הָעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
[טו] הָרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה: ס

פרק ג
(א) אחר הדברים האלה - פתרונו: אחר העמיד הקדוש ברוך הוא כמה מליצי יושר על ישראל ― אחד , שכבר מלכה אסתר; שינית , שכתב את מרדכי איש אשר המלך חפץ ביקרו , ואם יעמוד המן ויקטרג יעמדו סניגורים וישתקוהו ― גידל המלך אחשורוש את המן בן המדתא מגזע עמלק וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו. (ב) וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן - וכל שכן אחרים , שאינן חשובים שיֵשבו בשער המלך. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה - ואחריו מפרש: כשאמרו לו "עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך" (להלן , ג): והלא מצות המלך לכל עבדי המלך היושבים בשער המלך שיכרעו וישתחוו להמן , ואתה כאחד ממנו (ע"פ בר' ב , כב) , והוא השיבם: יהודי אנכי , ואיני מבטל דברי אלהים ומקיים מצוות בשר ודם , שאיני רשאי להשתחות לבשר ודם בלתי ליי' לבדו (ע"פ שמ' כב , יט) - שונן המקרא , שהוא אומר: "ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי" (להלן , ד) , למדָע שכך השיבם: יהודי אנכי , ואיני רשאי להשתחות ולכרוע כי אם ליי' לבדו. (ה) וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו - בתחילה , עד שלא הגידו אֵילו שאין מרדכי כורע לו , ולא נתן דעתו עליו לעיין אם הוא כורע לו אם לאו , לפי שהיה סבור שאין אדם יכול לבטל מצות המלך; אבל כשהגידו לו שאין מרדכי כורע ומשתחוה לו , נתן דעתו לראות אם אמת ואם לאו; וכשראה שאינו כורע ומשתחווה לו , אותה שעה - וימלא המן חימה על מרדכי. (ו) ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי - פתרונו: אם הגידו שמרדכי מעם אחר ולא מן היהודים , לא בז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו , כי היה אומר: אם אבקש להשמיד כל עם מרדכי , אין המלך שומע לי בכך , כי כן יאמר לי המלך: אם אדם אחד חטא , כל העם מה חטאו?! ולא ישמע לי לעקור אומה שלימה על חנם; אבל כשהגידו לו את עם מרדכי שהם יהודים , חשב בדעתו לאבד כל עם מרדכי , כמו שמפרש: ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי. (ז) הפיל פור הוא הגורל - פתרונו: מה שאנו , שיושבין בשושן , קורין 'פור' , הוא שקורין בכל מקומות 'גורל'. והפיל - שהיה מפיל הגורל לפני המן היה מפילו מיום ליום ומחודש לחודש; והתחיל להפילו בחודש ניסן , אם יעמוד הוא לקטרג עליהם בחודש ניסן - לא נפל גורלו לא בחודש אייר ולא בכל החדשים עד חדש אדר; ובחדש ניסן הפיל בכל חדשים (צ"ל: הימים) , עד שנפל גורלו ביום שלשה עשר באדר (ראה להלן , יג). (ח-ט) ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד - כל אומה ואומה שוכנת במקום אחד , אבל עם זה , בהנחל עליון גוים (ע"פ דב' לב , ח) גזר עליו שיהא מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות - כל כך הם חוטאים יותר מכל עם. ודתיהם שונות מכל עם - שש ערי מקלט , שכל הרוצחין מקבלים בם; ועוד , (שאומרים) שכל אלוהים של גוים אין להאמין , שדתיהם דת אמת ואלוהות עם ועם שקר. ותאמר: מה איכפת לי בדתיהם , ולבד שיהו מקיימי דת שלי? - התשובה , שמכנים שם אלהינו לגנאי. (ואם תאמר: מה איכפת לי בדתיהם , ולבד שתהא בהם הנאה למלכות , ) כגון מסים וארנוניות וגלגליות? לכך נאמר: ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם - ואילו היה שוה למלך , לא הייתי מבקש שיכתוב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף... (י) ויסר המלך את טבעתו מעל ידו - על פקידות שמלך מפקיד אדם על דבר , בין ליתן לו ממשלה , בין להפקידו ולהמשילו. ליתן לו ממשלה - דכתיב "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף" (בר' מא , מב); אף כן להשליטו על אויבו - דכתיב: ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא. (יא) ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם - פיתרונו: אילו בקשת ממני לאבד עַם מלכות ששוה להניחם , הייתי מקבל כסף ממך; אבל עם שאינו שוה להניחם (ראה לעיל , ח) , היאך אקבל ממך עשרת אלפים ככר כסף (ראה לעיל , ט) בדבר שאינו שוה כלום? אלא מאחר שאינו שוה כלום , הכסף שנדרת נתון לך , והעם לעשות בו כטוב בעיניך. (יב-יג) ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון בשלשה (בנוסחנו: בשלושה) עשר יום בו... ונשלוח ספרים ביד הרצים... ושללם לבוז - פתרונו: שמא תאמר: עַם מדינות המלך לא יבא לשלוח יד בהם , מפני היראה , שיאמרו: אל נֹאבדה בנפשות אביונים ונקיים הללו (ע"פ יונה א , יד ויר' ב , לד) , ולא ניתן עלינו דם נקי (ע"פ יונה שם) - לכך נאמר: ושללם לבוז; פתרונו: אם יפקפק אדם לשלוח ידם חנם ביהודי - ישתכר בדבר , שיטול כל אשר לו ויהרגהו. (יד) פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים - פתרונו: כתבים שכתב גלוים הם לכל העמים היו; ששלח לכל מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו (ראה לעיל , יב). להיות עתידים ליום הזה - להרוג ביום שלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חודש אדר. (טו) הרצים יצאו דחופים... והעיר שושן נבוכה - פתרונו: היהודים הנמצאים בשושן , ששמעו שדת נתנה להשמיד להרוג ולאבד שונאי ישראל , כשומעם כן היו מעורבבים. נבוכה - פתרונו: מעורבבים , כמו "נבוכים הם בארץ" (שמ' יד , ג) , ומתרגם: "מערבבין" (ראה ת"א).