מאגר הכתר אסתר פרק ג עם פירוש רלב"ג

פרק ג
(א-ב) אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וגו' - ידמה שלגודל מעלתו אצל המלך צוה לכל השרים שישתחוו לו ויעשו ממנו אלוה , כמו שמצאנו בנבוכד נצר , כי כששמע דברי דניאל בהודעתו לו חלומו ופתרונו , אמר לעשות ממנו אלוה , ולזה קראו בלטשאצר כשם אלהיה "ולדניאל סגיד... וניחוחין אמר לנסכא ליה" (דנ' ב , מו). ולזאת הסבה ברח מרדכי מלכרוע ומלהשתחוות להמן , כי לולי זה לא היה ראוי לו שיעבור את מצות המלך בעבור מניעת כבוד שר אחד מהשרים. וזה מבואר מאד. (ב) כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך - רוצה לומר: כי כן צוה המלך בעבורו. (ד) היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי - רוצה לומר: כי מרדכי הגיד להם כי מפני דתו הוא נמנע מלהשתחוות להמן , כי הוא יהודי , ולא יכול לעשות אלוה זולתי מהשם יתעלה. גם זה עדות כי מפני זה נמנע מרדכי מלהשתחוות לו (ראה פירושו לעיל , א) כי כבר הגיד להם שהוא יהודי , להתנצל על מה שהוא עובר מצות המלך בזה הענין. (ו) כי הגידו לו את עם מרדכי - רוצה לומר , כי עבדי המלך הודיעו לו כי מפני היותו יהודי הוא נמנע מלהשתחוות לו. (ז) הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר - הנה זה המפיל הגורל , יתכן ששאל לו המן באי זה עת יתכן לו יותר להשמיד ולכלות זאת האומה , ועל צד הגורל בחר החדש והיום מהחדש. וידמה שזה הגורל היו מפילים על צד הקרי , כמו מה שנתפרסם מהזיות הגורלות אשר יקראום 'חכמת העפר'. וידמה שהיה זה הגורל מצד משפטי הכוכבים , והוא לקוח מהמשרת המושל בעם ומהמזל הצומח ומשאר הענינים הנמשכים לזה מהגורלות , לפי מה שכתבו בעלי משפטי הכוכבים בספריהם. והנה השתדל המן בהפלת זה הגורל תחלה , קודם שישאל מהמלך לכלות זה העם , כי אם לא ימצא לפי הגורל אפשרות כלותו אותם , לא ישתדל לבקש זה מהמלך; כי מה שתכליתו בלתי אפשר , אין ראוי להשתדל בהגעתו. (ח) ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וגו' - הודיע לו שהוא עם אחד , כי מפני זה היה לו לירא יותר מהם , כי הם כלם תמיד בהסכמה אחת. והודיע לו גם כן שהוא מפוזר ומפורד בין העמים , כי מפני זה יתכן להם יותר לחרוש רעה על המלך , כי אפשר להם להניא לב האנשים אשר הם ביניהם מהמלכות. ואמר שדתיהם שונות מכל עם , להעיר שאין להם הנהגות ונימוסים דומות להנהגות אחד מן שאר העמים ונימוסיהם; וזה כלו ממה שיסבב שיקל להם לעשות כנגד המלכות דברים מגונים , כי אין להם דת תמנעם מזה ולזה , אין אצלם מגונה מה שהוא מגונה לאחד משאר העמים. וזה כלו ממה שיקל להם לעשות כנגד המלכות וכנגד העמים אשר הם ביניהם. והודיע לו גם כן שהם אינם עושים דתי המלך; רוצה לומר , שאינם מקיימים גזירותיו , ולזה הם כמו מורדים בו. והודיע לו גם כן כי למלך אין שוה להניחם; רוצה לומר , שאין למלך תועלת מהם אשר בעבורו יוכרח להניחם על ענינם , כי אין בהם שום תועלת למלכות. ובהיות הענין כן , שאין בהנחתם תועלת ובו אפשרות הגעת נזקים רבים למלכות , והם כמו מורדים במלכות , הנה השתדל המן עם המלך לאבדם , והבטיחו להגיע אל גנזי המלך תועלת רב מאד (ראה להלן , ט) , ויסור בזה הזיקם מהמלך. וידמה שהודיעהו המן , כי מפני היות דתיהם שונות מכל עם צֻוו בדתם להרוג שאר העמים אשר לא יכנעו למצות דתם. וכבר נודע לו זה ממה שישתדלו ישראל לכלות עמלק על יד שאול וזולתו; ומפני זה גם כן השתדל המן לכלות ישראל בכללם. ולזה גם כן נתרצה אחשורוש והסכים להשמיד העם בזולת תועלת אחר שיגיע לו מזה , ולזה נתן את טבעתו להמן (ראה להלן , י) אשר בה חותם המלך , כדי שיוכל לחתום כטוב בעיניו. וידמה שאחר זה השאירו בידו לחתום על ידו בשם המלך כל הנחתם ולזה אמר אחר זה כי אחשורוש נתן למרדכי את טבעתו אשר העביר מהמן (ראה אס' ח , ב). (ט) ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה - ידמה כי המן חשב כי משללם יפרע זה הסך למלך , ולזה רצה לחתום בשם המלך שיהיה שללם לבוז לעושי המלאכה , והם יביאוהו לו , וממנו יפרע זה הסך. ואפשר שהמן רצה לתת מביתו למלך זה הסך , כי עשיר גדול היה כמו שנזכר אחר זה (ראה אס' ה , יא). (יב) בחדש הראשון בשלשה עשר בו - הוא חדש ניסן. אחשדרפני המלך - הם שרים גדולים ממונים מהמלך על דבר הנהגת המלכות לחלקים גדולים ממנו. והפחות - היו שרים על המדינות מצד עצמם. ואל שרי עם ועם - רוצה לומר: מהאומות המתחלפות; ולזה אמר ואל עם ועם כלשונו. (יג) ושללם לבוז - צוה זה כדי שישתדלו יותר למלאת מצותו , מפני התועלת שיגיע להם בשלל. (יד) פתשגן הכתב - צוה שישאר פתשגן הכתב בכל מדינה ומדינה באופן שיהיה גלוי ענינו לכל העמים , כדי שיזכרו מה שהם עתידים לעשות ליום הזה המוגבל לזה הפועל , והוא יום שלשה עשר לחדש אדר (ראה לעיל , יג). (טו) הרצים יצאו דחופים - רוצה לומר , שמהרו אותם לרוץ במדינה ומדינה עם אלו הספרים. והדת נתנה בשושן הבירה - רוצה לומר: בשושן שהיתה שם בירת המלך , והוא ארמון חזק; 'טורדי' בלעז. והעיר שושן נבוכה - ידמה שהיו בשושן יהודים רבים , כמו שיראה ממה שאמר "בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש" (אס' ט , ו); והם היו במבוכה גדולה על הנעשה. ואפשר שגם העם אשר בה היו נבוכים על זאת הצואה.