פרק ה
[א]
וַיְהִ֣י׀
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֗י
וַתִּלְבַּ֤שׁ
אֶסְתֵּר֙
מַלְכ֔וּת
וַֽתַּעֲמֹ֞ד
בַּחֲצַ֤ר
בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙
הַפְּנִימִ֔ית
נֹ֖כַח
בֵּ֣ית
הַמֶּ֑לֶךְ
וְ֠הַמֶּלֶךְ
יוֹשֵׁ֞ב
עַל־כִּסֵּ֤א
מַלְכוּתוֹ֙
בְּבֵ֣ית
הַמַּלְכ֔וּת
נֹ֖כַח
פֶּ֥תַח
הַבָּֽיִת:
[ב]
וַיְהִי֩
כִרְא֨וֹת
הַמֶּ֜לֶךְ
אֶת־אֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֗ה
עֹמֶ֙דֶת֙
בֶּחָצֵ֔ר
נָשְׂאָ֥ה
חֵ֖ן
בְּעֵינָ֑יו
וַיּ֨וֹשֶׁט
הַמֶּ֜לֶךְ
לְאֶסְתֵּ֗ר
אֶת־שַׁרְבִ֤יט
הַזָּהָב֙
אֲשֶׁ֣ר
בְּיָד֔וֹ
וַתִּקְרַ֣ב
אֶסְתֵּ֔ר
וַתִּגַּ֖ע
בְּרֹ֥אשׁ
הַשַּׁרְבִֽיט:
ס
[ג]
וַיֹּ֤אמֶר
לָהּ֙
הַמֶּ֔לֶךְ
מַה־לָּ֖ךְ
אֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֑ה
וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ
עַד־חֲצִ֥י
הַמַּלְכ֖וּת
וְיִנָּ֥תֵֽן
לָֽךְ:
[ד]
וַתֹּ֣אמֶר
אֶסְתֵּ֔ר
אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ
ט֑וֹב
יָב֨וֹא
הַמֶּ֤לֶךְ
וְהָמָן֙
הַיּ֔וֹם
אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה
אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי
לֽוֹ:
[ה]
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
מַהֲרוּ֙
אֶת־הָמָ֔ן
לַעֲשׂ֖וֹת
אֶת־דְּבַ֣ר
אֶסְתֵּ֑ר
וַיָּבֹ֤א
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְהָמָ֔ן
אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה
אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה
אֶסְתֵּֽר:
[ו]
וַיֹּ֨אמֶר
הַמֶּ֤לֶךְ
לְאֶסְתֵּר֙
בְּמִשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֔יִן
מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ
וְיִנָּ֣תֵֽן
לָ֑ךְ
וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ
עַד־חֲצִ֥י
הַמַּלְכ֖וּת
וְתֵעָֽשׂ:
[ז]
וַתַּ֥עַן
אֶסְתֵּ֖ר
וַתֹּאמַ֑ר
שְׁאֵלָתִ֖י
וּבַקָּשָׁתִֽי:
[ח]
אִם־מָצָ֨אתִי
חֵ֜ן
בְּעֵינֵ֣י
הַמֶּ֗לֶךְ
וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙
ט֔וֹב
לָתֵת֙
אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י
וְלַעֲשׂ֖וֹת
אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י
יָב֧וֹא
הַמֶּ֣לֶךְ
וְהָמָ֗ן
אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙
אֲשֶׁ֣ר
אֶעֱשֶׂ֣ה
לָהֶ֔ם
וּמָחָ֥ר
אֶֽעֱשֶׂ֖ה
כִּדְבַ֥ר
הַמֶּֽלֶךְ:
[ט]
וַיֵּצֵ֤א
הָמָן֙
בַּיּ֣וֹם
הַה֔וּא
שָׂמֵ֖חַ
וְט֣וֹב
לֵ֑ב
וְכִרְאוֹת֩
הָמָ֨ן
אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י
בְּשַׁ֣עַר
הַמֶּ֗לֶךְ
וְלֹא־קָם֙
וְלֹא־זָ֣ע
מִמֶּ֔נּוּ
וַיִּמָּלֵ֥א
הָמָ֛ן
עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י
חֵמָֽה:
[י]
וַיִּתְאַפַּ֣ק
הָמָ֔ן
וַיָּב֖וֹא
אֶל־בֵּית֑וֹ
וַיִּשְׁלַ֛ח
וַיָּבֵ֥א
אֶת־אֹהֲבָ֖יו
וְאֶת־זֶ֥רֶשׁ
אִשְׁתּֽוֹ:
[יא]
וַיְסַפֵּ֨ר
לָהֶ֥ם
הָמָ֛ן
אֶת־כְּב֥וֹד
עָשְׁר֖וֹ
וְרֹ֣ב
בָּנָ֑יו
וְאֵת֩
כָּל־אֲשֶׁ֨ר
גִּדְּל֤וֹ
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְאֵ֣ת
אֲשֶׁ֣ר
נִשְּׂא֔וֹ
עַל־הַשָּׂרִ֖ים
וְעַבְדֵ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
[יב]
וַיֹּאמֶר֘
הָמָן֒
אַ֣ף
לֹא־הֵבִיאָה֩
אֶסְתֵּ֨ר
הַמַּלְכָּ֧ה
עִם־הַמֶּ֛לֶךְ
אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֥ה
אֲשֶׁר־עָשָׂ֖תָה
כִּ֣י
אִם־אוֹתִ֑י
וְגַם־לְמָחָ֛ר
אֲנִ֥י
קָֽרוּא־לָ֖הּ
עִם־הַמֶּֽלֶךְ:
[יג]
וְכָל־זֶ֕ה
אֵינֶ֥נּוּ
שֹׁוֶ֖ה
לִ֑י
בְּכָל־עֵ֗ת
אֲשֶׁ֨ר
אֲנִ֤י
רֹאֶה֙
אֶת־מָרְדֳּכַ֣י
הַיְּהוּדִ֔י
יוֹשֵׁ֖ב
בְּשַׁ֥עַר
הַמֶּֽלֶךְ:
[יד]
וַתֹּ֣אמֶר
לוֹ֩
זֶ֨רֶשׁ
אִשְׁתּ֜וֹ
וְכָל־אֹהֲבָ֗יו
יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֘
גָּבֹ֣הַּ
חֲמִשִּׁ֣ים
אַמָּה֒
וּבַבֹּ֣קֶר׀
אֱמֹ֣ר
לַמֶּ֗לֶךְ
וְיִתְל֤וּ
אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙
עָלָ֔יו
וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ
אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה
שָׂמֵ֑חַ
וַיִּיטַ֧ב
הַדָּבָ֛ר
לִפְנֵ֥י
הָמָ֖ן
וַיַּ֥עַשׂ
הָעֵֽץ:
ס
פרק ה
(א)
ותלבש
אסתר
מלכות
-
רוצה
לומר:
ותלבש
אסתר
בגדי
מלכות.
(ג)
ויאמר
לה
המלך
מה
לך
אסתר
המלכה
-
הנה
בראות
המלך
כי
היא
התירה
עצמה
למות
לבא
אל
החצר
הפנימית
אשר
לא
כדת
כדי
שתוכל
לדבר
עמו
,
חשב
כי
לענין
קשה
מאד
נצטרכה
אסתר;
ולזה
שאל
המלך:
מה
לך
אסתר
המלכה
ומה
בקשתך
,
כי
ידמה
שהיא
באה
לפניו
אם
בעבור
דבר
קשה
לה
מאד
,
אם
לבקשת
דבר
גדול
מאד.
ואפשר
כי
מרוב
הצער
והפחד
קרה
לה
כדמיון
עלוף
,
כמו
שנזכר
בספר
יוסיפון
(ע' 35
)
,
ולזה
התעורר
המלך
במהירות
להצילה
מפחד
המות.
(ו)
ויאמר
המלך
לאסתר
במשתה
היין
וגו'
-
הנה
ידע
המלך
כי
לא
התירה
אסתר
עצמה
למות
בעבור
זאת
השאלה
,
שאמרה
שיבא
המלך
והמן
אל
המשתה
אשר
עשתה
(ראה
לעיל
,
ד)
,
אך
עשתה
זה
כדי
שתשיג
מבוקשה
מהמלך
עם
עזר
המן;
ולזה
שאל
המלך
אז
מה
שאלתה
ובקשתה.
(ח)
ומחר
אעשה
כדבר
המלך
-
רוצה
לומר:
להגיד
מה
שאלתי
ובקשתי.
(ט)
ולא
קם
ולא
זע
ממנו
-
רוצה
לומר
,
שלא
קם
ממקומו
לכבדו
ולא
התנועע
כלל.
(י)
ויתאפק
המן
-
רוצה
לומר
,
שהתחזק
להשקיט
ממנו
הִפָּעלוּת
הכעס
והחימה.
(יג)
וכל
זה
איננו
שוה
לי
-
רוצה
לומר
,
שכל
זה
הכבוד
וזאת
הגדולה
לא
ישוו
לי
לכעס
אשר
אני
כועס
על
מרדכי
בראותי
שאינו
נכנע
לתת
לי
כבוד.
או
ירצה
בזה
,
שכל
זה
הכבוד
איננו
מועיל
לי
מרוב
ההפעלות
אשר
לי
על
מרדכי
,
בראותי
אותו
שאינו
נכנע
לתת
לי
כבוד.