פרק ה
[א]
וַיְהִ֣י׀
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֗י
וַתִּלְבַּ֤שׁ
אֶסְתֵּר֙
מַלְכ֔וּת
וַֽתַּעֲמֹ֞ד
בַּחֲצַ֤ר
בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙
הַפְּנִימִ֔ית
נֹ֖כַח
בֵּ֣ית
הַמֶּ֑לֶךְ
וְ֠הַמֶּלֶךְ
יוֹשֵׁ֞ב
עַל־כִּסֵּ֤א
מַלְכוּתוֹ֙
בְּבֵ֣ית
הַמַּלְכ֔וּת
נֹ֖כַח
פֶּ֥תַח
הַבָּֽיִת:
[ב]
וַיְהִי֩
כִרְא֨וֹת
הַמֶּ֜לֶךְ
אֶת־אֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֗ה
עֹמֶ֙דֶת֙
בֶּחָצֵ֔ר
נָשְׂאָ֥ה
חֵ֖ן
בְּעֵינָ֑יו
וַיּ֨וֹשֶׁט
הַמֶּ֜לֶךְ
לְאֶסְתֵּ֗ר
אֶת־שַׁרְבִ֤יט
הַזָּהָב֙
אֲשֶׁ֣ר
בְּיָד֔וֹ
וַתִּקְרַ֣ב
אֶסְתֵּ֔ר
וַתִּגַּ֖ע
בְּרֹ֥אשׁ
הַשַּׁרְבִֽיט:
ס
[ג]
וַיֹּ֤אמֶר
לָהּ֙
הַמֶּ֔לֶךְ
מַה־לָּ֖ךְ
אֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֑ה
וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ
עַד־חֲצִ֥י
הַמַּלְכ֖וּת
וְיִנָּ֥תֵֽן
לָֽךְ:
[ד]
וַתֹּ֣אמֶר
אֶסְתֵּ֔ר
אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ
ט֑וֹב
יָב֨וֹא
הַמֶּ֤לֶךְ
וְהָמָן֙
הַיּ֔וֹם
אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה
אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי
לֽוֹ:
[ה]
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
מַהֲרוּ֙
אֶת־הָמָ֔ן
לַעֲשׂ֖וֹת
אֶת־דְּבַ֣ר
אֶסְתֵּ֑ר
וַיָּבֹ֤א
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְהָמָ֔ן
אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה
אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה
אֶסְתֵּֽר:
[ו]
וַיֹּ֨אמֶר
הַמֶּ֤לֶךְ
לְאֶסְתֵּר֙
בְּמִשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֔יִן
מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ
וְיִנָּ֣תֵֽן
לָ֑ךְ
וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ
עַד־חֲצִ֥י
הַמַּלְכ֖וּת
וְתֵעָֽשׂ:
[ז]
וַתַּ֥עַן
אֶסְתֵּ֖ר
וַתֹּאמַ֑ר
שְׁאֵלָתִ֖י
וּבַקָּשָׁתִֽי:
[ח]
אִם־מָצָ֨אתִי
חֵ֜ן
בְּעֵינֵ֣י
הַמֶּ֗לֶךְ
וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙
ט֔וֹב
לָתֵת֙
אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י
וְלַעֲשׂ֖וֹת
אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י
יָב֧וֹא
הַמֶּ֣לֶךְ
וְהָמָ֗ן
אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙
אֲשֶׁ֣ר
אֶעֱשֶׂ֣ה
לָהֶ֔ם
וּמָחָ֥ר
אֶֽעֱשֶׂ֖ה
כִּדְבַ֥ר
הַמֶּֽלֶךְ:
[ט]
וַיֵּצֵ֤א
הָמָן֙
בַּיּ֣וֹם
הַה֔וּא
שָׂמֵ֖חַ
וְט֣וֹב
לֵ֑ב
וְכִרְאוֹת֩
הָמָ֨ן
אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י
בְּשַׁ֣עַר
הַמֶּ֗לֶךְ
וְלֹא־קָם֙
וְלֹא־זָ֣ע
מִמֶּ֔נּוּ
וַיִּמָּלֵ֥א
הָמָ֛ן
עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י
חֵמָֽה:
[י]
וַיִּתְאַפַּ֣ק
הָמָ֔ן
וַיָּב֖וֹא
אֶל־בֵּית֑וֹ
וַיִּשְׁלַ֛ח
וַיָּבֵ֥א
אֶת־אֹהֲבָ֖יו
וְאֶת־זֶ֥רֶשׁ
אִשְׁתּֽוֹ:
[יא]
וַיְסַפֵּ֨ר
לָהֶ֥ם
הָמָ֛ן
אֶת־כְּב֥וֹד
עָשְׁר֖וֹ
וְרֹ֣ב
בָּנָ֑יו
וְאֵת֩
כָּל־אֲשֶׁ֨ר
גִּדְּל֤וֹ
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְאֵ֣ת
אֲשֶׁ֣ר
נִשְּׂא֔וֹ
עַל־הַשָּׂרִ֖ים
וְעַבְדֵ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
[יב]
וַיֹּאמֶר֘
הָמָן֒
אַ֣ף
לֹא־הֵבִיאָה֩
אֶסְתֵּ֨ר
הַמַּלְכָּ֧ה
עִם־הַמֶּ֛לֶךְ
אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֥ה
אֲשֶׁר־עָשָׂ֖תָה
כִּ֣י
אִם־אוֹתִ֑י
וְגַם־לְמָחָ֛ר
אֲנִ֥י
קָֽרוּא־לָ֖הּ
עִם־הַמֶּֽלֶךְ:
[יג]
וְכָל־זֶ֕ה
אֵינֶ֥נּוּ
שֹׁוֶ֖ה
לִ֑י
בְּכָל־עֵ֗ת
אֲשֶׁ֨ר
אֲנִ֤י
רֹאֶה֙
אֶת־מָרְדֳּכַ֣י
הַיְּהוּדִ֔י
יוֹשֵׁ֖ב
בְּשַׁ֥עַר
הַמֶּֽלֶךְ:
[יד]
וַתֹּ֣אמֶר
לוֹ֩
זֶ֨רֶשׁ
אִשְׁתּ֜וֹ
וְכָל־אֹהֲבָ֗יו
יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֘
גָּבֹ֣הַּ
חֲמִשִּׁ֣ים
אַמָּה֒
וּבַבֹּ֣קֶר׀
אֱמֹ֣ר
לַמֶּ֗לֶךְ
וְיִתְל֤וּ
אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙
עָלָ֔יו
וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ
אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה
שָׂמֵ֑חַ
וַיִּיטַ֧ב
הַדָּבָ֛ר
לִפְנֵ֥י
הָמָ֖ן
וַיַּ֥עַשׂ
הָעֵֽץ:
ס
פרק ה
(א)
ויהי
ביום
השלישי
ותלבש
אסתר
מלכות
-
בגדי
מלכות.
ואם
לא
היה
המלך
מצוי
שם
,
שרי
החצר
הנמצאים
שם
היו
דנין
אותה
-
"אחת
דתו
להמית"
(אס'
ד
,
יא);
אבל
הקדוש
ברוך
הוא
עשה
לה
נס
,
שהמלך
היה
יושב
על
כסא
מלכותו
בבית
המלכות
נכח
פתח
הבית.
(ב)
ויהי
כראות
המלך
את
אסתר
המלכה
,
מיד
ויושט
המלך
לאסתר
את
שרביט
הזהב
אשר
בידו.
ותקם
(בנוסחנו:
ותקרב)
אסתר
-
שהייתה
על
פניה
שחוחה
לפניו
,
ותקם
ותגע
בראש
השרביט.
(ג)
ויאמר
לה
המלך
מה
לך
אסתר
המלכה
ומה
בקשתך
עד
חצי
המלכות
וינתן
לך
-
אמר
לה
אחשורוש:
יודע
אני
שלא
על
חנם
שמת
נפשך
(בכפך)
ובאת
שלא
ברשותי
,
אלא
שאלה
גדולה
ובקשה
יש
ליך
לשאול
ועל
עסקי
צורך
גדול
באת
לכאן
,
והריני
מבטיחך
כל
מה
שתשאלי
,
וינתן
לך
כל
מה
שתבקשי
עד
חצי
המלכות
ותעש
(ע"פ
פס'
ו
להלן).
(ד)
ותאמר
אסתר
אם
על
המלך
טוב
יבא
(בנוסחנו:
יבוא)
המלך
והמן
היום
אל
המשתה
אשר
אעשה
להם
(לפנינו:
אשר
עשיתי
לו;
ראה
להלן
,
ח)
-
לפיכך
זימנה
שניהם
לסעודה:
שאם
היתה
מבקשתו
וצוחת
לפני
השרים
על
המן
,
להעביר
את
רעתו
ולבטל
את
גזירתו
,
והרבה
אוהבים
להמן
והרבה
שונאים
לישראל
שהיו
משתקים
דבריה
ועוזרים
להמן;
לפיכך
זימנה
שניהם
,
ולא
הביאה
אל
המשתה
אשר
עשתה
כי
אם
שניהם
(ע"פ
פס'
יב
להלן).
(ה-ו)
ויאמר
המלך
מהרו
את
המן
לעשות
את
דבר
אסתר...
ויאמר
המלך
לאסתר
במשתה
היין
מה
שאלתך
וינתן
לך
-
אמר
לה:
יודע
אני
כי
לא
על
עסקי
המשתה
קראתנו
הלום
,
ולא
עליהם
את
נכנסת
שלא
ברשות
ובסכנה
,
אלא
על
עסקי
דבר
גדול!
ומה
שאלתך
אסתר
המלכה?
(ז-ח)
שאלתי
ובקשתי.
אם
מצאתי
חן
בעיניך
(לפנינו:
בעיני)
המלך
,
יבא
(בנוסחנו:
יבוא)
וגו'
-
שמחר
אשאל
שאלתי
ובקשתי.
(ט-יב)
ויצא
המן
ביום
ההוא
שמח
וטוב
לב...
ויתאפק
המן...
ויספר
להם
המן
את
כבוד
עושרו
ורוב
בניו
-
ושמא
תאמרו:
מפני
כבוד
עושרי
,
אע"פ
שהוא
כל
רב
חילי
וכבוד
מצאה
ידי
(ע"פ
איוב
לא
,
כה)
,
אין
בי
כח
להזדווג
לו
למרדכי
לפי
שאין
לי
רוב
בנים
―
שאדם
שיש
לו
רוב
בנים
הרבה
מעמידים
את
כחו
―
לכך
נאמר:
ורוב
בניו.
ושמא
תאמרו:
אע"פ
שיש
לך
כבוד
ועושר
ורוב
בנים
אי
אתה
יכול
לעמוד
בו
,
לפי
שאין
אתה
נודע
למלכות
,
ומרדכי
יושב
בשער
המלך
וידוע
למלכות
-
לכך
נאמר:
ואת
כל
אשר
גדלו
המלך.
ושמא
תאמר:
מרדכי
גדול
ממני
-
לכך
נאמר:
ואת
אשר
נשאו
על
השרים.
ושמא
תאמר:
עבדי
המלך
אוהבים
את
מרדכי
יותר
ממך
-
לכך
נאמר:
ועבדי
המלך.
ושמא
תאמר:
אסתר
המלכה
אוהבת
מרדכי
יותר
ממך
-
לכך
נאמר:
אף
לא
הביאה
אסתר
המלכה.
(יג-יד)
וכל
זה
איננו
שוה
לי...
ותאמר
לו
זרש
אשתו
וכל
אוהביו
יעשו
עץ
גבוה
חמשים
אמה
ובבקר
אמר
למלך
ויתלו
את
מרדכי
עליו
-
שמא
יתלוהו
בעץ
נמוך
,
אין
דבר
זה
נראה
למרחוק;
אבל
כשתתלוהו
על
עץ
גבוה
חמשים
אמה
תהא
נבלתו
נראת
למרחוק
,
ודבר
זה
ביזוי
הוא
לכל
משפחתו.
וייטב
הדבר
בעיני
המן
ויעש
העץ
-
ובבקר
היה
לו
למרדכי
לִתָלות
באותו
העץ;
אלא
שהייתה
סיבה
מעם
יי'
(ע"פ
מ"א
יב
,
טו)
,