פרק ו
[א]
בַּלַּ֣יְלָה
הַה֔וּא
נָדֲדָ֖ה
שְׁנַ֣ת
הַמֶּ֑לֶךְ
וַיֹּ֗אמֶר
לְהָבִ֞יא
אֶת־סֵ֤פֶר
הַזִּכְרֹנוֹת֙
דִּבְרֵ֣י
הַיָּמִ֔ים
וַיִּהְי֥וּ
נִקְרָאִ֖ים
לִפְנֵ֥י
הַמֶּֽלֶךְ:
[ב]
וַיִּמָּצֵ֣א
כָת֗וּב
אֲשֶׁר֩
הִגִּ֨יד
מָרְדֳּכַ֜י
עַל־בִּגְתָ֣נָא
וָתֶ֗רֶשׁ
שְׁנֵי֙
סָרִיסֵ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
מִשֹּׁמְרֵ֖י
הַסַּ֑ף
אֲשֶׁ֤ר
בִּקְשׁוּ֙
לִשְׁלֹ֣חַ
יָ֔ד
בַּמֶּ֖לֶךְ
אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ:
[ג]
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה
יְקָ֧ר
וּגְדוּלָּ֛ה
לְמָרְדֳּכַ֖י
עַל־זֶ֑ה
וַיֹּ֨אמְר֜וּ
נַעֲרֵ֤י
הַמֶּ֙לֶךְ֙
מְשָׁ֣רְתָ֔יו
לֹא־נַעֲשָׂ֥ה
עִמּ֖וֹ
דָּבָֽר:
[ד]
וַיֹּ֥אמֶר
הַמֶּ֖לֶךְ
מִ֣י
בֶחָצֵ֑ר
וְהָמָ֣ן
בָּ֗א
לַחֲצַ֤ר
בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙
הַחִ֣יצוֹנָ֔ה
לֵאמֹ֣ר
לַמֶּ֔לֶךְ
לִתְלוֹת֙
אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י
עַל־הָעֵ֖ץ
אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין
לֽוֹ:
[ה]
וַיֹּ֨אמְר֜וּ
נַעֲרֵ֤י
הַמֶּ֙לֶךְ֙
אֵלָ֔יו
הִנֵּ֥ה
הָמָ֖ן
עֹמֵ֣ד
בֶּחָצֵ֑ר
וַיֹּ֥אמֶר
הַמֶּ֖לֶךְ
יָבֽוֹא:
[ו]
וַיָּבוֹא֘
הָמָן֒
וַיֹּ֤אמֶר
לוֹ֙
הַמֶּ֔לֶךְ
מַה־לַּעֲשׂ֕וֹת
בָּאִ֕ישׁ
אֲשֶׁ֥ר
הַמֶּ֖לֶךְ
חָפֵ֣ץ
בִּיקָר֑וֹ
וַיֹּ֤אמֶר
הָמָן֙
בְּלִבּ֔וֹ
לְמִ֞י
יַחְפֹּ֥ץ
הַמֶּ֛לֶךְ
לַעֲשׂ֥וֹת
יְקָ֖ר
יוֹתֵ֥ר
מִמֶּֽנִּי:
[ז]
וַיֹּ֥אמֶר
הָמָ֖ן
אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ
אִ֕ישׁ
אֲשֶׁ֥ר
הַמֶּ֖לֶךְ
חָפֵ֥ץ
בִּיקָרֽוֹ:
[ח]
יָבִ֙יאוּ֙
לְב֣וּשׁ
מַלְכ֔וּת
אֲשֶׁ֥ר
לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ
הַמֶּ֑לֶךְ
וְס֗וּס
אֲשֶׁ֨ר
רָכַ֤ב
עָלָיו֙
הַמֶּ֔לֶךְ
וַאֲשֶׁ֥ר
נִתַּ֛ן
כֶּ֥תֶר
מַלְכ֖וּת
בְּרֹאשֽׁוֹ:
[ט]
וְנָת֨וֹן
הַלְּב֜וּשׁ
וְהַסּ֗וּס
עַל־יַד־אִ֞ישׁ
מִשָּׂרֵ֤י
הַמֶּ֙לֶךְ֙
הַֽפַּרְתְּמִ֔ים
וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙
אֶת־הָאִ֔ישׁ
אֲשֶׁ֥ר
הַמֶּ֖לֶךְ
חָפֵ֣ץ
בִּֽיקָר֑וֹ
וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ
עַל־הַסּוּס֙
בִּרְח֣וֹב
הָעִ֔יר
וְקָרְא֣וּ
לְפָנָ֔יו
כָּ֚כָה
יֵעָשֶׂ֣ה
לָאִ֔ישׁ
אֲשֶׁ֥ר
הַמֶּ֖לֶךְ
חָפֵ֥ץ
בִּיקָרֽוֹ:
[י]
וַיֹּ֨אמֶר
הַמֶּ֜לֶךְ
לְהָמָ֗ן
מַ֠הֵר
קַ֣ח
אֶת־הַלְּב֤וּשׁ
וְאֶת־הַסּוּס֙
כַּאֲשֶׁ֣ר
דִּבַּ֔רְתָּ
וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙
לְמָרְדֳּכַ֣י
הַיְּהוּדִ֔י
הַיּוֹשֵׁ֖ב
בְּשַׁ֣עַר
הַמֶּ֑לֶךְ
אַל־תַּפֵּ֣ל
דָּבָ֔ר
מִכֹּ֖ל
אֲשֶׁ֥ר
דִּבַּֽרְתָּ:
[יא]
וַיִּקַּ֤ח
הָמָן֙
אֶת־הַלְּב֣וּשׁ
וְאֶת־הַסּ֔וּס
וַיַּלְבֵּ֖שׁ
אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י
וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙
בִּרְח֣וֹב
הָעִ֔יר
וַיִּקְרָ֣א
לְפָנָ֔יו
כָּ֚כָה
יֵעָשֶׂ֣ה
לָאִ֔ישׁ
אֲשֶׁ֥ר
הַמֶּ֖לֶךְ
חָפֵ֥ץ
בִּיקָרֽוֹ:
[יב]
וַיָּ֥שָׁב
מָרְדֳּכַ֖י
אֶל־שַׁ֣עַר
הַמֶּ֑לֶךְ
וְהָמָן֙
נִדְחַ֣ף
אֶל־בֵּית֔וֹ
אָבֵ֖ל
וַחֲפ֥וּי
רֹֽאשׁ:
[יג]
וַיְסַפֵּ֨ר
הָמָ֜ן
לְזֶ֤רֶשׁ
אִשְׁתּוֹ֙
וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו
אֵ֖ת
כָּל־אֲשֶׁ֣ר
קָרָ֑הוּ
וַיֹּ֩אמְרוּ֩
ל֨וֹ
חֲכָמָ֜יו
וְזֶ֣רֶשׁ
אִשְׁתּ֗וֹ
אִ֣ם
מִזֶּ֣רַע
הַיְּהוּדִ֡ים
מָרְדֳּכַ֞י
אֲשֶׁר֩
הַחִלּ֨וֹתָ
לִנְפֹּ֤ל
לְפָנָיו֙
לֹא־תוּכַ֣ל
ל֔וֹ
כִּֽי־נָפ֥וֹל
תִּפּ֖וֹל
לְפָנָֽיו:
[יד]
עוֹדָם֙
מְדַבְּרִ֣ים
עִמּ֔וֹ
וְסָרִיסֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
הִגִּ֑יעוּ
וַיַּבְהִ֙לוּ֙
לְהָבִ֣יא
אֶת־הָמָ֔ן
אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה
אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה
אֶסְתֵּֽר:
פרק ו
(א)
בלילה
-
חלילה
חלילה
שיאמר
אחד
מחכמינו
ז"ל
כי
השם
ישן;
רק
הדרש
-
שהשם
לא
יישן
ושומר
ישראל
(ע"פ
תה'
קכא
,
ד;
ראה
מגילה
טו
,
ב)
,
שהביא
סבות
לנַדֵד
שנתו
של
אחשורוש
עד
שינצלו
ישראל.
ספר
הזכרונות
דברי
הימים
-
כמו
"ומעץ
הדעת
טוב
ורע"
(בר'
ב
,
ט);
"היין
החמה"
(יר'
כה
,
טו).
ולא
הזכיר
שהובאו
הספרים
-
דרך
קצרה;
כמו
"ויואל
משה"
(שמ'
ב
,
כא).
(ב)
וימצא
כתוב
-
חשב
המלך
,
שלא
נדדה
שנתו
רק
בעבור
ששגג
ולא
שלם
גמול
למטיב
לו;
אז
נקרא
הספר
,
להרויח
דעתו
(ראה
מגילה
טו
,
ב).
(ג)
ויאמר.
מה
נעשה
יקָר
-
שם
עומד
,
על
כן
הוא
קמוץ.
וטעם
יקר
-
כבוד;
וטעם
גדולה
-
עושר.
לא
נעשה
עמו
דבר
-
לא
זה
ולא
זה.
וזה
היה
בבקר
,
כי
בלילה
אין
מנהג
השרים
לבא
אל
ארמון
המלך.
(ד)
ויאמר.
כאשר
נמצא
חצר
בלא
זכר
'פנימית'
(ראה
אס'
ה
,
א)
-
לעולם
היא
החיצונה.
ודרך
דרש
(ראה
אס"ר
י
,
ב):
אשר
הכין
לו
-
לנפשו;
כמו
"ונשא
השעיר
עליו"
(וי'
טז
,
כב).
(ה)
ויאמרו
-
דרך
מוסר
המלוכה
לעמוד
השר
,
אע"פ
שאיננו
לפני
המלך;
על
כן
כתוב:
עומד.
(ו)
ויבא
(בנוסחנו:
ויבוא).
יש
אומרים
(ראה
מגילה
ז
,
א)
,
בעבור
ויאמר
המן
בלבו
-
שזאת
המגלה
כתבהּ
מרדכי
ברוח
הקדש;
ויש
אומרים
(שם)
,
כי
הוא
אמר
זה
שהיה
בלבו
לאוהביו
ולאשתו.
ולפי
דעתי
,
שזאת
דרך
סברה.
(ז)
ויאמר.
אשר
המלך
חפץ
ביקרו
-
תחסר
מלת
'הוא'
,
כי
הוא
שם
התאר;
כמו
"ומושל
בגוים"
(תה'
כב
,
כט)
,
שהיה
ראוי
להיותו:
והוא
מושל
בגוים.
(ח)
יביאו
-
המשרתים;
כמו
"אשר
ילדה
אותה
ללוי"
(במ'
כו
,
נט).
מלת
בו
-
בעבורו;
כמו
"אשר
אני
רוכב
בה"
(נחמ'
ב
,
יב)
,
כי
בעבורה
יקרא
'רוכב'.
יש
דרש
על
כתר
מלכות
(ראה
פר"א
נ);
ורבי
מרינוס
אמר
(ראה
רקמה
ע'
שנט)
שהמלות
הפוכות
,
והנכון:
וכתר
המלכות
אשר
נתן
בראשו.
והנכון
בעיני
שאינו
הפוך
,
וככה
פירושו:
שירכיבוהו
על
סוס
ידוע
שרכב
עליו
המלך
,
ונִתן
על
ראש
הסוס
כתר
מלכות.
על
כן
לא
הזכיר
הכתר
בַּמעשה
,
כי
יספיק
זכר
הסוס
הנודע;
כי
ככה
מנהג
מלכי
פרס.
והעד
,
שאמר
המלך:
"אל
תפל
דבר
מכל
אשר
דברת"
(להלן
,
י)
-
אם
כן
למה
יחסר
הכתר?
(ט)
ונתון
-
שם
הפועל.
הפרתמים
-
פרסית.
והלבישו
-
השר
עם
משרתיו.
ברחוב
העיר
-
שושן
או
עילם.
(י)
ויאמר.
יתכן
להיות
מהר
-
צווי
,
ויחסר
ו"ו
מן
מלת
קח;
כמו
"קום
קרא
אל
אלהיך"
(יונה
א
,
ו).
או
יהיה
שם
,
כמו
"לא
תוכל
כלותם
מהר"
(דב'
ז
,
כב).
וטעם
אל
תפל
דבר
-
שיקרא
לפניו.
(יא)
ויקח...
וילבש
-
הוא
לבדו
,
ולא
כאשר
אמר
(ראה
לעיל
,
ט);
והוא
הרכיבו
לבדו.
(יב)
וישב...
אל
ביתו
אבל
וחפוי
ראש
-
כסה
ראשו
,
שלא
ישא
עיניו
ולא
יראה
מרחוק
,
בעבור
בשתו
וכלמתו.
(יג)
ויספר...
לזרש
אשתו
-
בתחלה
,
שנתנה
העצה
לתלות
את
מרדכי;
וחכמיו
אמרו
-
קודם
האשה
,
כי
האשה
מתפחדת
ולא
תרצה
לומר
דבר
רע.
וטעם
אם
מזרע
היהודים
,
על
דעת
רבים:
אם
הוא
מזרע
היהודים
שהרגו
אגג
ועמלק;
כי
השאלה
היא:
הלא
כתוב
"מרדכי
היהודי"
(אס'
ה
,
יג)?!
ויש
אומרים
,
כי
המתיהד
יקרא
'יהודי'.
(יד)
עודם.
ויבהילו
-
להביאו
מהרה.
ויש
לשאול:
למה
לא
אמרה
אסתר
למלך
במשתה
הראשון
מה
שאמרה
ביום
השני?
התשובה:
כי
היתה
מתפחדת
מאד
בעבור
גודל
מעלת
המן
,
ופחדה
שתזיק
לנפשה
ולא
תועיל
לעמה.
והנה
ראתה
שהתענו
היהודים
אשר
בשושן
והשם
לא
קבל
תעניתם
,
כי
לא
ראתה
סימן
הקבלה;
ואיחרה
לדבר
,
כי
אמרה:
אולי
ישמע
עוד
השם
את
תפלתנו.
וכאשר
ראתה
שהחל
המן
לנפול
(ראה
לעיל
,
יג)
,
סר
הפחד
ממנה
ואמרה
"המן
הרע
הזה"
(אס'
ז
,
ו).