מאגר הכתר אסתר פרק ז עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח שני

פרק ז
[א] וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה:
[ב] וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ:
[ג] וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי:
[ד] כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ: ס
[ה] וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן:
[ו] וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה:
[ז] וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:
[ח] וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֗ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ: ס
[ט] וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו:
[י] וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה: פ

פרק ז
(ב-ג) ויאמר המלך לאסתר גם ביום השיני במשתה היין... ותען אסתר המלכה ותאמר... תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי - אתה אומר , אם אשאל עד חצי המלכות , שתתן , איני שואלת לא חצי המלכות ולא עשירית המלכות ולא אחד ממאה , אלא שאלה קטנה אנכי שואלת מאתך (ע"פ מ"א ב , כ) , שתנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. (ד) כי נמכרנו אני ועמי להשמיד... ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי - שהרי לא קצרה ידך מפדות וכח יש בידך להציל (ע"פ יש' נ , ב); אבל אחר ההרג , אין מלך בשר ודם שיכול להציל ולהשיב את הנפש אל ההרוג. כי אין הצר שוה בנזק המלך - בדבר זה , שנימכר לעבדים ולשפחות , אין הצר שוה להזיק את המלך , שכשירגיש המלך , ישוב הממכר (ע"פ יח' ז , יג). דבר אחר: כי אין הצר שוה בנזק - אין הצר חושש בנזק המלך. ולשון הראשון עיקר , שתיבת כי נותן טעם לדבר של מעלה. (ה) ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואיזה (בנוסחנו: ואי - זה) הוא - שתי אמירות אמר לה , לפיכך כתוב בפסוק זה שתי פעמים 'ויאמר': אמירה ראשונה אמר לה: מי הוא זה , ואף כשתאמרי , צריך אני לשאול עליו איזה הוא - היכן הוא; אם ישנו בכל מדינות מלכותי , יכולַנִי לשלוח אחריו ולקחתו משם , ואם אינו במלכותי מה אני יכול לעשות? וזו אמירה שנייה: איזה הוא - באיזה מקום הוא. (ו) ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה - בתשובה אחת השיבה על שתי אמירות: על אמירה ראשונה , ששאל לה "מי הוא זה" (לעיל , ה) , השיבה אותו: המן הרע; ועל אמירה שנייה , שאמר לה "איזה הוא" (שם) , בקרוב או ברחוק , השיבה אותו: לא מעבר לים הוא (ע"פ דב' ל , יג) ולא בקצה הארץ הוא , אלא המן הרע הזה. (ז) והמלך קם בחמתו ממשתה היין - לא הספיק לגמור הסעודה מפני חמתו שבערה בו. (ח) ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית - עם כעס שהכעסתני באתה לכבוש את המלכה עמי בבית?! (ט) ויאמר חרבונא (בנוסחנו: חרבונה) אחד מן הסריסים לפני המלך... - פתרונו: עוד לבד רעות הללו עשה רעה אחרת: גם הנה העץ אשר עשה המן לתלות את מרדכי , אשר דבר טוב על המלך. (י) וחמת המלך שככה - אותה חימה שקם בה ממשתה היין (ראה לעיל , ז) שככה.