פרק ז
[א]
וַיָּבֹ֤א
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְהָמָ֔ן
לִשְׁתּ֖וֹת
עִם־אֶסְתֵּ֥ר
הַמַּלְכָּֽה:
[ב]
וַיֹּאמֶר֩
הַמֶּ֨לֶךְ
לְאֶסְתֵּ֜ר
גַּ֣ם
בַּיּ֤וֹם
הַשֵּׁנִי֙
בְּמִשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֔יִן
מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ
אֶסְתֵּ֥ר
הַמַּלְכָּ֖ה
וְתִנָּ֣תֵֽן
לָ֑ךְ
וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ
עַד־חֲצִ֥י
הַמַּלְכ֖וּת
וְתֵעָֽשׂ:
[ג]
וַתַּ֨עַן
אֶסְתֵּ֤ר
הַמַּלְכָּה֙
וַתֹּאמַ֔ר
אִם־מָצָ֨אתִי
חֵ֤ן
בְּעֵינֶ֙יךָ֙
הַמֶּ֔לֶךְ
וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ
ט֑וֹב
תִּנָּֽתֶן־לִ֤י
נַפְשִׁי֙
בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י
וְעַמִּ֖י
בְּבַקָּשָׁתִֽי:
[ד]
כִּ֤י
נִמְכַּ֙רְנוּ֙
אֲנִ֣י
וְעַמִּ֔י
לְהַשְׁמִ֖יד
לַהֲר֣וֹג
וּלְאַבֵּ֑ד
וְ֠אִלּוּ
לַעֲבָדִ֨ים
וְלִשְׁפָח֤וֹת
נִמְכַּ֙רְנוּ֙
הֶחֱרַ֔שְׁתִּי
כִּ֣י
אֵ֥ין
הַצָּ֛ר
שֹׁוֶ֖ה
בְּנֵ֥זֶק
הַמֶּֽלֶךְ:
ס
[ה]
וַיֹּ֙אמֶר֙
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
וַיֹּ֖אמֶר
לְאֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֑ה
מִ֣י
ה֥וּא
זֶה֙
וְאֵֽי־זֶ֣ה
ה֔וּא
אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ
לִבּ֖וֹ
לַעֲשׂ֥וֹת
כֵּֽן:
[ו]
וַתֹּ֣אמֶר
אֶסְתֵּ֔ר
אִ֚ישׁ
צַ֣ר
וְאוֹיֵ֔ב
הָמָ֥ן
הָרָ֖ע
הַזֶּ֑ה
וְהָמָ֣ן
נִבְעַ֔ת
מִלִּפְנֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
וְהַמַּלְכָּֽה:
[ז]
וְהַמֶּ֜לֶךְ
קָ֤ם
בַּחֲמָתוֹ֙
מִמִּשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֔יִן
אֶל־גִּנַּ֖ת
הַבִּיתָ֑ן
וְהָמָ֣ן
עָמַ֗ד
לְבַקֵּ֤שׁ
עַל־נַפְשׁוֹ֙
מֵאֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֔ה
כִּ֣י
רָאָ֔ה
כִּֽי־כָלְתָ֥ה
אֵלָ֛יו
הָרָעָ֖ה
מֵאֵ֥ת
הַמֶּֽלֶךְ:
[ח]
וְהַמֶּ֡לֶךְ
שָׁב֩
מִגִּנַּ֨ת
הַבִּיתָ֜ן
אֶל־בֵּ֣ית׀
מִשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֗יִן
וְהָמָן֙
נֹפֵ֗ל
עַל־הַמִּטָּה֙
אֲשֶׁ֣ר
אֶסְתֵּ֣ר
עָלֶ֔יהָ
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
הֲ֠גַם
לִכְבּ֧וֹשׁ
אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה
עִמִּ֖י
בַּבָּ֑יִת
הַדָּבָ֗ר
יָצָא֙
מִפִּ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
וּפְנֵ֥י
הָמָ֖ן
חָפֽוּ:
ס
[ט]
וַיֹּ֣אמֶר
חַ֠רְבוֹנָה
אֶחָ֨ד
מִן־הַסָּרִיסִ֜ים
לִפְנֵ֣י
הַמֶּ֗לֶךְ
גַּ֣ם
הִנֵּה־הָעֵ֣ץ
אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה
הָמָ֟ן
לְֽמָרְדֳּכַ֞י
אֲשֶׁ֧ר
דִּבֶּר־ט֣וֹב
עַל־הַמֶּ֗לֶךְ
עֹמֵד֙
בְּבֵ֣ית
הָמָ֔ן
גָּבֹ֖הַּ
חֲמִשִּׁ֣ים
אַמָּ֑ה
וַיֹּ֥אמֶר
הַמֶּ֖לֶךְ
תְּלֻ֥הוּ
עָלָֽיו:
[י]
וַיִּתְלוּ֙
אֶת־הָמָ֔ן
עַל־הָעֵ֖ץ
אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין
לְמָרְדֳּכָ֑י
וַחֲמַ֥ת
הַמֶּ֖לֶךְ
שָׁכָֽכָה:
פ
פרק ז
[א]
ויבא
המלך
והמן
לשתות
עם אסתר
המלכה:
[ב]
ויאמר
המלך
לאסתר
גם
ביום
השני
במשתה
היין
מה שאלתך
אסתר
המלכה
ותנתן
לך
ומה בקשתך
עד חצי
המלכות
ותעש:
[ג]
ותען
אסתר
המלכה
ותאמר
אם מצאתי
חן
בעיניך
המלך
ואם על המלך
טוב
תנתן לי
נפשי
בשאלתי
ועמי
בבקשתי:
[ד]
כי
נמכרנו
אני
ועמי
להשמיד
להרוג
ולאבד
ואלו
לעבדים
ולשפחות
נמכרנו
החרשתי
כי
אין
הצר
שוה
בנזק
המלך:
ס
[ה]
ויאמר
המלך
אחשורוש
ויאמר
לאסתר
המלכה
מי
הוא
זה
ואי זה
הוא
אשר מלאו
לבו
לעשות
כן:
[ו]
ותאמר
אסתר
איש
צר
ואויב
המן
הרע
הזה
והמן
נבעת
מלפני
המלך
והמלכה:
[ז]
והמלך
קם
בחמתו
ממשתה
היין
אל גנת
הביתן
והמן
עמד
לבקש
על נפשו
מאסתר
המלכה
כי
ראה
כי כלתה
אליו
הרעה
מאת
המלך:
[ח]
והמלך
שב
מגנת
הביתן
אל בית׀
משתה
היין
והמן
נפל
על המטה
אשר
אסתר
עליה
ויאמר
המלך
הגם
לכבוש
את המלכה
עמי
בבית
הדבר
יצא
מפי
המלך
ופני
המן
חפו:
ס
[ט]
ויאמר
חרבונה
אחד
מן הסריסים
לפני
המלך
גם
הנה העץ
אשר עשה
המן
למרדכי
אשר
דבר טוב
על המלך
עמד
בבית
המן
גבה
חמשים
אמה
ויאמר
המלך
תלהו
עליו:
[י]
ויתלו
את המן
על העץ
אשר הכין
למרדכי
וחמת
המלך
שככה:
פ