מאגר הכתר אסתר פרק ז עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק ז
[א] וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה:
[ב] וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ:
[ג] וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי:
[ד] כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ: ס
[ה] וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן:
[ו] וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה:
[ז] וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:
[ח] וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֗ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ: ס
[ט] וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו:
[י] וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה: פ

פרק ז
(ב-ג) ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני במשתה היין מה שאלתך אסתר המלכה וינתן (בנוסחנו: ותנתן) לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש. ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי - לא שאלה גדולה אני שואלת מאתך , ולא חצי המלכות ולא שלישית המלכות ולא אחד מאלף חלקים שבמלכות אני שואלת ממך , אלא שאלה קטנה אני שואלת ממך (ע"פ מ"א ב , כ). ומה היא שאלה זו? תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. (ד) כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד. ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי - שהרי בדבר זה אין הצר שוה בנזק המלך , בעוד שאני נשואה לך שיהא לוקח אותי מעִמך לו לשפחה. אבל גזירה זו שנגזרה עלי לאבדני , לאחר שיתיזו את ראשי אין הראש חוזר למקומו. (ה) ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה - שתי 'אמירות' אמורים כאן , כנגד שני דברים ששאל ממנה: אמירה ראשונה מוסב על מי הוא זה , ואמירה שנייה מוסב על איזה (בנוסחנו: אי - זה) הוא. וכה פתרונו: באמירה ראשונה אמר לה: מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן; ובאמירה שנייה אמר לה: אפילו כשתאמרי אלי 'פלוני הוא' , עודיני צריך לשאל אחריו: איזה הוא - פתרונו: באיזה מקום הוא דר; שאם קרוב הוא אלי אני יכל לנקום ממנו , ואם רחוק הוא ממני , יכול להיות רחוק כל כך ממני שאיני יכול לרדוף אחריו ולהשיגו. (ו) ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה - (הושלם מנוסח ב: בתשובה אחת השיבה על שתי אמירות: על אמירה ראשונה , ששאל לה "מי הוא זה" (לעיל , ה) , השיבה אותו: המן הרע;) ועל שאלה שנייה , ששאל "איזה הוא" (שם) , ופתרונו: אנה הוא , השיבתו: הזה - כלומר: אין אתה צריך לשלוח אחריו למרחוק ולקחתו משם , אלא בכאן הוא ולפניך הוא. והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. (ז-ח) והמלך קם בחמתו ממשתה היין... והמלך שב מביתן אל בית משתה היין והמן נופל... ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עימי בבית - פתרונו: עוד על הרעה שחשבת לאבד את היהודים הוספת עליה עוד רעה אחרת: לכבוש את המלכה עמי בבית. (ט) ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים... גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך - פתרונו: עוד על הרעות שחשב לאבד את היהודים ולכבוש את המלכה עם המלך בבית , עוד הוסיף רעה אחרת: שמע שמרדכי דבר על המלך טוב , עשה עץ בביתו גבוה חמשים אמה לתלות (את מרדכי).