פרק ז
[א]
וַיָּבֹ֤א
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְהָמָ֔ן
לִשְׁתּ֖וֹת
עִם־אֶסְתֵּ֥ר
הַמַּלְכָּֽה:
[ב]
וַיֹּאמֶר֩
הַמֶּ֨לֶךְ
לְאֶסְתֵּ֜ר
גַּ֣ם
בַּיּ֤וֹם
הַשֵּׁנִי֙
בְּמִשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֔יִן
מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ
אֶסְתֵּ֥ר
הַמַּלְכָּ֖ה
וְתִנָּ֣תֵֽן
לָ֑ךְ
וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ
עַד־חֲצִ֥י
הַמַּלְכ֖וּת
וְתֵעָֽשׂ:
[ג]
וַתַּ֨עַן
אֶסְתֵּ֤ר
הַמַּלְכָּה֙
וַתֹּאמַ֔ר
אִם־מָצָ֨אתִי
חֵ֤ן
בְּעֵינֶ֙יךָ֙
הַמֶּ֔לֶךְ
וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ
ט֑וֹב
תִּנָּֽתֶן־לִ֤י
נַפְשִׁי֙
בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י
וְעַמִּ֖י
בְּבַקָּשָׁתִֽי:
[ד]
כִּ֤י
נִמְכַּ֙רְנוּ֙
אֲנִ֣י
וְעַמִּ֔י
לְהַשְׁמִ֖יד
לַהֲר֣וֹג
וּלְאַבֵּ֑ד
וְ֠אִלּוּ
לַעֲבָדִ֨ים
וְלִשְׁפָח֤וֹת
נִמְכַּ֙רְנוּ֙
הֶחֱרַ֔שְׁתִּי
כִּ֣י
אֵ֥ין
הַצָּ֛ר
שֹׁוֶ֖ה
בְּנֵ֥זֶק
הַמֶּֽלֶךְ:
ס
[ה]
וַיֹּ֙אמֶר֙
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
וַיֹּ֖אמֶר
לְאֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֑ה
מִ֣י
ה֥וּא
זֶה֙
וְאֵֽי־זֶ֣ה
ה֔וּא
אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ
לִבּ֖וֹ
לַעֲשׂ֥וֹת
כֵּֽן:
[ו]
וַתֹּ֣אמֶר
אֶסְתֵּ֔ר
אִ֚ישׁ
צַ֣ר
וְאוֹיֵ֔ב
הָמָ֥ן
הָרָ֖ע
הַזֶּ֑ה
וְהָמָ֣ן
נִבְעַ֔ת
מִלִּפְנֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
וְהַמַּלְכָּֽה:
[ז]
וְהַמֶּ֜לֶךְ
קָ֤ם
בַּחֲמָתוֹ֙
מִמִּשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֔יִן
אֶל־גִּנַּ֖ת
הַבִּיתָ֑ן
וְהָמָ֣ן
עָמַ֗ד
לְבַקֵּ֤שׁ
עַל־נַפְשׁוֹ֙
מֵאֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֔ה
כִּ֣י
רָאָ֔ה
כִּֽי־כָלְתָ֥ה
אֵלָ֛יו
הָרָעָ֖ה
מֵאֵ֥ת
הַמֶּֽלֶךְ:
[ח]
וְהַמֶּ֡לֶךְ
שָׁב֩
מִגִּנַּ֨ת
הַבִּיתָ֜ן
אֶל־בֵּ֣ית׀
מִשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֗יִן
וְהָמָן֙
נֹפֵ֗ל
עַל־הַמִּטָּה֙
אֲשֶׁ֣ר
אֶסְתֵּ֣ר
עָלֶ֔יהָ
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
הֲ֠גַם
לִכְבּ֧וֹשׁ
אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה
עִמִּ֖י
בַּבָּ֑יִת
הַדָּבָ֗ר
יָצָא֙
מִפִּ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
וּפְנֵ֥י
הָמָ֖ן
חָפֽוּ:
ס
[ט]
וַיֹּ֣אמֶר
חַ֠רְבוֹנָה
אֶחָ֨ד
מִן־הַסָּרִיסִ֜ים
לִפְנֵ֣י
הַמֶּ֗לֶךְ
גַּ֣ם
הִנֵּה־הָעֵ֣ץ
אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה
הָמָ֟ן
לְֽמָרְדֳּכַ֞י
אֲשֶׁ֧ר
דִּבֶּר־ט֣וֹב
עַל־הַמֶּ֗לֶךְ
עֹמֵד֙
בְּבֵ֣ית
הָמָ֔ן
גָּבֹ֖הַּ
חֲמִשִּׁ֣ים
אַמָּ֑ה
וַיֹּ֥אמֶר
הַמֶּ֖לֶךְ
תְּלֻ֥הוּ
עָלָֽיו:
[י]
וַיִּתְלוּ֙
אֶת־הָמָ֔ן
עַל־הָעֵ֖ץ
אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין
לְמָרְדֳּכָ֑י
וַחֲמַ֥ת
הַמֶּ֖לֶךְ
שָׁכָֽכָה:
פ
פרק ז
(ב-ג)
ויאמר
המלך
לאסתר
גם
ביום
השני
במשתה
היין
מה
שאלתך
אסתר
המלכה
וינתן
(בנוסחנו:
ותנתן)
לך
ומה
בקשתך
עד
חצי
המלכות
ותעש.
ותען
אסתר
המלכה
ותאמר
אם
מצאתי
חן
בעיניך
המלך
ואם
על
המלך
טוב
תינתן
לי
נפשי
בשאלתי
ועמי
בבקשתי
-
לא
שאלה
גדולה
אני
שואלת
מאתך
,
ולא
חצי
המלכות
ולא
שלישית
המלכות
ולא
אחד
מאלף
חלקים
שבמלכות
אני
שואלת
ממך
,
אלא
שאלה
קטנה
אני
שואלת
ממך
(ע"פ
מ"א
ב
,
כ).
ומה
היא
שאלה
זו?
תינתן
לי
נפשי
בשאלתי
ועמי
בבקשתי.
(ד)
כי
נמכרנו
אני
ועמי
להשמיד
להרוג
ולאבד.
ואילו
לעבדים
ולשפחות
נמכרנו
החרשתי
-
שהרי
בדבר
זה
אין
הצר
שוה
בנזק
המלך
,
בעוד
שאני
נשואה
לך
שיהא
לוקח
אותי
מעִמך
לו
לשפחה.
אבל
גזירה
זו
שנגזרה
עלי
לאבדני
,
לאחר
שיתיזו
את
ראשי
אין
הראש
חוזר
למקומו.
(ה)
ויאמר
המלך
אחשורוש
ויאמר
לאסתר
המלכה
-
שתי
'אמירות'
אמורים
כאן
,
כנגד
שני
דברים
ששאל
ממנה:
אמירה
ראשונה
מוסב
על
מי
הוא
זה
,
ואמירה
שנייה
מוסב
על
איזה
(בנוסחנו:
אי
-
זה)
הוא.
וכה
פתרונו:
באמירה
ראשונה
אמר
לה:
מי
הוא
זה
אשר
מלאו
לבו
לעשות
כן;
ובאמירה
שנייה
אמר
לה:
אפילו
כשתאמרי
אלי
'פלוני
הוא'
,
עודיני
צריך
לשאל
אחריו:
איזה
הוא
-
פתרונו:
באיזה
מקום
הוא
דר;
שאם
קרוב
הוא
אלי
אני
יכל
לנקום
ממנו
,
ואם
רחוק
הוא
ממני
,
יכול
להיות
רחוק
כל
כך
ממני
שאיני
יכול
לרדוף
אחריו
ולהשיגו.
(ו)
ותאמר
אסתר
איש
צר
ואויב
המן
הרע
הזה
-
(הושלם
מנוסח
ב:
בתשובה
אחת
השיבה
על
שתי
אמירות:
על
אמירה
ראשונה
,
ששאל
לה
"מי
הוא
זה"
(לעיל
,
ה)
,
השיבה
אותו:
המן
הרע;)
ועל
שאלה
שנייה
,
ששאל
"איזה
הוא"
(שם)
,
ופתרונו:
אנה
הוא
,
השיבתו:
הזה
-
כלומר:
אין
אתה
צריך
לשלוח
אחריו
למרחוק
ולקחתו
משם
,
אלא
בכאן
הוא
ולפניך
הוא.
והמן
נבעת
מלפני
המלך
והמלכה.
(ז-ח)
והמלך
קם
בחמתו
ממשתה
היין...
והמלך
שב
מביתן
אל
בית
משתה
היין
והמן
נופל...
ויאמר
המלך
הגם
לכבוש
את
המלכה
עימי
בבית
-
פתרונו:
עוד
על
הרעה
שחשבת
לאבד
את
היהודים
הוספת
עליה
עוד
רעה
אחרת:
לכבוש
את
המלכה
עמי
בבית.
(ט)
ויאמר
חרבונה
אחד
מן
הסריסים...
גם
הנה
העץ
אשר
עשה
המן
למרדכי
אשר
דבר
טוב
על
המלך
-
פתרונו:
עוד
על
הרעות
שחשב
לאבד
את
היהודים
ולכבוש
את
המלכה
עם
המלך
בבית
,
עוד
הוסיף
רעה
אחרת:
שמע
שמרדכי
דבר
על
המלך
טוב
,
עשה
עץ
בביתו
גבוה
חמשים
אמה
לתלות
(את
מרדכי).