פרק ז
[א]
ויבא
המלך
והמן
לשתות
עם־אסתר
המלכה:
[ב]
ויאמר
המלך
לאסתר
גם
ביום
השני
במשתה
היין
מה־שאלתך
אסתר
המלכה
ותנתן
לך
ומה־בקשתך
עד־חצי
המלכות
ותעש:
[ג]
ותען
אסתר
המלכה
ותאמר
אם־מצאתי
חן
בעיניך
המלך
ואם־על־המלך
טוב
תנתן־לי
נפשי
בשאלתי
ועמי
בבקשתי:
[ד]
כי
נמכרנו
אני
ועמי
להשמיד
להרוג
ולאבד
ואלו
לעבדים
ולשפחות
נמכרנו
החרשתי
כי
אין
הצר
שוה
בנזק
המלך:
ס
[ה]
ויאמר
המלך
אחשורוש
ויאמר
לאסתר
המלכה
מי
הוא
זה
ואי־זה
הוא
אשר־מלאו
לבו
לעשות
כן:
[ו]
ותאמר
אסתר
איש
צר
ואויב
המן
הרע
הזה
והמן
נבעת
מלפני
המלך
והמלכה:
[ז]
והמלך
קם
בחמתו
ממשתה
היין
אל־גנת
הביתן
והמן
עמד
לבקש
על־נפשו
מאסתר
המלכה
כי
ראה
כי־כלתה
אליו
הרעה
מאת
המלך:
[ח]
והמלך
שב
מגנת
הביתן
אל־בית׀
משתה
היין
והמן
נפל
על־המטה
אשר
אסתר
עליה
ויאמר
המלך
הגם
לכבוש
את־המלכה
עמי
בבית
הדבר
יצא
מפי
המלך
ופני
המן
חפו:
ס
[ט]
ויאמר
חרבונה
אחד
מן־הסריסים
לפני
המלך
גם
הנה־העץ
אשר־עשה
המן
למרדכי
אשר
דבר־טוב
על־המלך
עמד
בבית
המן
גבה
חמשים
אמה
ויאמר
המלך
תלהו
עליו:
[י]
ויתלו
את־המן
על־העץ
אשר־הכין
למרדכי
וחמת
המלך
שככה:
פ