מאגר הכתר אסתר פרק ז עם פירוש פרשן צרפתי עלום שם

פרק ז
[א] וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה:
[ב] וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ:
[ג] וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי:
[ד] כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ: ס
[ה] וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן:
[ו] וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה:
[ז] וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:
[ח] וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֗ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ: ס
[ט] וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו:
[י] וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה: פ

פרק ז
(ג) תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי - אתה אומר: "מה שאלתך עד חצי המלכות ותעש" (לעיל , ב) , איני מבקשת אלא נפשי ועמי. (ד) ואילו לעבדים וכו' - שאילו נמכרתי לשפחה כדי לעבוד בני אדם , החרשתי , שלא הייתי צריכה למחות , כי אין הצר שוה בנזק המלך - לפי שלא היה המלך מניח את אשתו לעבוד לבני אדם מפני כבודו , והיה מבטל את הגזירה , אבל בגזירה זו איני יכולה לשתוק. (ה) ויאמר המלך... ויאמר לאסתר המלכה - כל מקום שתמצא שני שיטין במקרא פתרונו בצידו , שעל שני דברים הם חוזרים כל אחד ואחד על דיבורו; כמו "מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר" (יש' כב , טז) , הרי פתרונו: כלומר: מאין לך שאתה חוצב לך פה קבר בקברי בית דוד. ואם תאמר: אע"פ שאיני ראוי אבותי היו ראויים , לכך נאמר "חוקקי בסלע משכן לו" (שם) - ומי היו אבותיך שחצבו משכן לקבר לו? וכן "ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל" (יח' י , ב) - פתרונו בצדו: "ומלא חפניך גחלי אש" ויאמר "זרוק על העיר" (ראה שם). וכמו "יען וביען במשפטי מאסו" (וי' כו , מג) - יען במשפטי מאסו וביען בחוקתי געלה נפשם. וכמו "וניגש העם איש באיש ואיש ברעהו" (יש' ג , ה) - "איש באיש" - "ירהבו הנער בזקן" , "ואיש ברעהו" - "הנקלה בנכבד" (שם). וכמו כן בכאן ויאמר , ויאמר - פתרונו בצדו: מי הוא זה ואי זה הוא; ויאמר: מי הוא זה , ויאמר: ומאי זה מקום הוא. (ו) איש צר ואויב המן הרע הזה - אינך צריך לחזר אחר שמו ואחר גופו , כי זה הוא. (ז) כי כלתה אליו הרעה - כי נגמרה רעתו כל כך , שלא היה יכול אדם לבקש עליו לכבוש כעסו. (ח)הגם לכבוש - לדחוק ולאנוס את המלכה. (ט) הנה העץ - כלומר: מיום שדיבר מרדכי טוב על המלך נתעסק לתלותו ולהורגו.