מאגר הכתר אסתר פרק ז עם פירוש רש"י

פרק ז
(ג) תנתן לי נפשי בשאלתי - שלא אהרֵג בשלשה עשר באדר , שגזרתה הריגה על עמי ומולדתי. ועמי ינתן לי בבקשתי - שלא יהרגו. ואם תאמר: מה איכפת לך? "כי איככה אוכל וראיתי" וגו' (אס' ח , ו). (ד) כי אין הצר שוה - אינו חושש בנזק המלך; שאילו היה מחזר אחר הנאתך , היה לו לומר: מכור אותם לעבדים ולשפחות וקבל הממון , או: החיה אותם להיות לך לעבדים הם וזרעם. (ה) ויאמר המלך אחשורוש ויאמר - כל מקום שנאמר 'ויאמר' , 'ויאמר' [שתי פעמים] - אינו אלא לידרש , ומדרשו של זה (ראה מגילה טז , א): בתחילה היה מספר עמה על ידי שליח , עכשיו שידע שממשפחת מלכים היא , סיפר עמה הוא בעצמו. (ז) כי כלתה - נגמרה. הרעה - השנאה והנקמה. (ח) והמן נופל - המלאך דחפו על המטה אשר אסתר עליה; דרכן היה ליסב בסעודה על צדן על גבי המטות , כמו שאמר בראש הספר "מטות זהב וכסף" (אס' א , ו) לבני המשתה. הגם לכבוש את - לשון תימה הוא. לכבוש - לאנוס בחוזקה , כמו "ונכבשה הארץ" (במ' לב , כב). (ט) גם הנה העץ - גם אחרת עשה , שהכין עץ לתלות אוהבו של מלך [שהציל המלך מסם המות].