מאגר הכתר אסתר פרק ז עם פירוש ראב"ע פירוש א

פרק ז
[א] וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה:
[ב] וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ:
[ג] וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי:
[ד] כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ: ס
[ה] וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן:
[ו] וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה:
[ז] וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ:
[ח] וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֗ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ: ס
[ט] וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו:
[י] וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה: פ

פרק ז
(ג) תנתן לי נפשי - הטעם: אין שאלתי כי אם נפשי; ומה נכבד טעם תנתן לי! (ד) כי נמכרנו - מבניין 'נפעל'; והטעם: אַחֵר מכרנו; והנה "והתמכרתם" (דב' כח , סח) - שהם ימכרו עצמם , "ואין קונה" (ראה שם). ואלו - כמו "ואלו חיה אלף שנים" (קה' ו , ו); והאל"ף נוסף. והטעם: כי נמכרנו להשמיד , ואילו נמכרנו להיותנו עבדים ושפחות הייתי מחרשת , כי אין הצרה הזאת הבאה עלינו (ע"פ בר' מב , כא) שוה בעינינו מאומה , אע"פ שאין למעלה ממנה אחר הריגה , כדי שלא יבוא המלך לידי נזק במחשבתו. והנה הצר - שם , כמו "צר ומצוק מצאוני" (תה' קיט , קמא). או פירוש הצר - שם התואר: כי אין האויב שוה שיבוא נזק למלך. ומלת נזק - בלשון ארמית: "לא להוי נזיק" (דנ' ו , ג). (ה) ויאמר המלך אחשורוש ויאמר - פעמַיִם , להורות שהמלך כעס מיד , ומרוב כעסו אמר במהירות: מי הוא זה פעמַיִם , כאומר בכעסו: מי זה , מי זה? אמור מהרה! (ו) תי"ו נבעת - שורש; והטעם: כמו 'נבהל' , מגזרת "והנה בעתה" (יר' ח , טו). (ז) כי כלתה - כמו "כי כלה היא" (ש"א כ , לג). (ח) והמן נופל - שהיה מתחנן ומשתחוה לרגליה; וכראותו כי שב המלך - נפל מרוב פחדו. ודרך הדרש ידועה (ראה מגילה טז , א). לכבוש את המלכה - כנוי לשכיבה , שתהיה תחת רשותו והנה יכריחנה; וכמוהו "וכבשוה" (בר' א , כח). וטעם עמי - שאני ראיתי זה. חפו - המשרתים; והטעם: כסו פניו. כי כן משפט מלכי פרס , שיכסו עבדי המלך פני מי שכעס עליו המלך , שלא יראנו עוד המלך; וזה דבר ידוע בספרי פרס. (ט) חרבונא (בנוסחנו: חרבונה) - יש אומרים (ראה אס"ר י , ט) כי אליהו ז"ל נדמה לַמלך כדמות סריס. (י) וטעם וחמת המלך שככה - שלא נחה חמתו עד תלות המן; מגזרת "והשיכותי מעלי" (במ' יז , כ); ואם הם שניים בניינים.