פרק ז
[א]
וַיָּבֹ֤א
הַמֶּ֙לֶךְ֙
וְהָמָ֔ן
לִשְׁתּ֖וֹת
עִם־אֶסְתֵּ֥ר
הַמַּלְכָּֽה:
[ב]
וַיֹּאמֶר֩
הַמֶּ֨לֶךְ
לְאֶסְתֵּ֜ר
גַּ֣ם
בַּיּ֤וֹם
הַשֵּׁנִי֙
בְּמִשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֔יִן
מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ
אֶסְתֵּ֥ר
הַמַּלְכָּ֖ה
וְתִנָּ֣תֵֽן
לָ֑ךְ
וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ
עַד־חֲצִ֥י
הַמַּלְכ֖וּת
וְתֵעָֽשׂ:
[ג]
וַתַּ֨עַן
אֶסְתֵּ֤ר
הַמַּלְכָּה֙
וַתֹּאמַ֔ר
אִם־מָצָ֨אתִי
חֵ֤ן
בְּעֵינֶ֙יךָ֙
הַמֶּ֔לֶךְ
וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ
ט֑וֹב
תִּנָּֽתֶן־לִ֤י
נַפְשִׁי֙
בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י
וְעַמִּ֖י
בְּבַקָּשָׁתִֽי:
[ד]
כִּ֤י
נִמְכַּ֙רְנוּ֙
אֲנִ֣י
וְעַמִּ֔י
לְהַשְׁמִ֖יד
לַהֲר֣וֹג
וּלְאַבֵּ֑ד
וְ֠אִלּוּ
לַעֲבָדִ֨ים
וְלִשְׁפָח֤וֹת
נִמְכַּ֙רְנוּ֙
הֶחֱרַ֔שְׁתִּי
כִּ֣י
אֵ֥ין
הַצָּ֛ר
שֹׁוֶ֖ה
בְּנֵ֥זֶק
הַמֶּֽלֶךְ:
ס
[ה]
וַיֹּ֙אמֶר֙
הַמֶּ֣לֶךְ
אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ
וַיֹּ֖אמֶר
לְאֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֑ה
מִ֣י
ה֥וּא
זֶה֙
וְאֵֽי־זֶ֣ה
ה֔וּא
אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ
לִבּ֖וֹ
לַעֲשׂ֥וֹת
כֵּֽן:
[ו]
וַתֹּ֣אמֶר
אֶסְתֵּ֔ר
אִ֚ישׁ
צַ֣ר
וְאוֹיֵ֔ב
הָמָ֥ן
הָרָ֖ע
הַזֶּ֑ה
וְהָמָ֣ן
נִבְעַ֔ת
מִלִּפְנֵ֥י
הַמֶּ֖לֶךְ
וְהַמַּלְכָּֽה:
[ז]
וְהַמֶּ֜לֶךְ
קָ֤ם
בַּחֲמָתוֹ֙
מִמִּשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֔יִן
אֶל־גִּנַּ֖ת
הַבִּיתָ֑ן
וְהָמָ֣ן
עָמַ֗ד
לְבַקֵּ֤שׁ
עַל־נַפְשׁוֹ֙
מֵאֶסְתֵּ֣ר
הַמַּלְכָּ֔ה
כִּ֣י
רָאָ֔ה
כִּֽי־כָלְתָ֥ה
אֵלָ֛יו
הָרָעָ֖ה
מֵאֵ֥ת
הַמֶּֽלֶךְ:
[ח]
וְהַמֶּ֡לֶךְ
שָׁב֩
מִגִּנַּ֨ת
הַבִּיתָ֜ן
אֶל־בֵּ֣ית׀
מִשְׁתֵּ֣ה
הַיַּ֗יִן
וְהָמָן֙
נֹפֵ֗ל
עַל־הַמִּטָּה֙
אֲשֶׁ֣ר
אֶסְתֵּ֣ר
עָלֶ֔יהָ
וַיֹּ֣אמֶר
הַמֶּ֔לֶךְ
הֲ֠גַם
לִכְבּ֧וֹשׁ
אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה
עִמִּ֖י
בַּבָּ֑יִת
הַדָּבָ֗ר
יָצָא֙
מִפִּ֣י
הַמֶּ֔לֶךְ
וּפְנֵ֥י
הָמָ֖ן
חָפֽוּ:
ס
[ט]
וַיֹּ֣אמֶר
חַ֠רְבוֹנָה
אֶחָ֨ד
מִן־הַסָּרִיסִ֜ים
לִפְנֵ֣י
הַמֶּ֗לֶךְ
גַּ֣ם
הִנֵּה־הָעֵ֣ץ
אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה
הָמָ֟ן
לְֽמָרְדֳּכַ֞י
אֲשֶׁ֧ר
דִּבֶּר־ט֣וֹב
עַל־הַמֶּ֗לֶךְ
עֹמֵד֙
בְּבֵ֣ית
הָמָ֔ן
גָּבֹ֖הַּ
חֲמִשִּׁ֣ים
אַמָּ֑ה
וַיֹּ֥אמֶר
הַמֶּ֖לֶךְ
תְּלֻ֥הוּ
עָלָֽיו:
[י]
וַיִּתְלוּ֙
אֶת־הָמָ֔ן
עַל־הָעֵ֖ץ
אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין
לְמָרְדֳּכָ֑י
וַחֲמַ֥ת
הַמֶּ֖לֶךְ
שָׁכָֽכָה:
פ
פרק ז
(ד)
כי
אין
הצר
שוה
בנזק
המלך
-
רוצה
לומר:
כי
אין
הצר
והמצוק
שיקרה
לעמי
מפני
היותם
עבדים
ושפחות
שוה
לי
,
כמה
שהוא
נזק
המלך
אם
לא
יגיעו
לו
עשרת
אלפים
ככר
כסף
על
זה
(ראה
אס'
ג
,
ט);
אך
המות
לא
אוכל
לסבול
בשום
פנים
לי
ולעמי.
(ה)
ויאמר
המלך
אחשורוש
ויאמר
לאסתר
המלכה
-
יתכן
שאמר
אחשורוש
לאשר
סביבו:
מי
הוא
זה
ואי
זה
הוא;
וכאשר
ראה
שאין
עונה
אליו
דבר
,
אז
שאל
זה
לאסתר
המלכה.
(ו)
והיא
ענתה
ואמרה
,
כי
עשה
זה
איש
צר
ואויב
,
והוא
המן
הרע;
רוצה
לומר
,
כי
לא
עשה
זה
לתועלת
המלך
ולהסיר
הנזק
ממנו
,
אך
בעבור
שנאתו
אותם.
והמן
נבעת
-
וחרד
מצד
המלך
והמלכה.
אמנם
מצד
המלך
-
במה
שהשתדל
לעשות
כנגדו
להשמיד
עם
אחד
הוא
מולך
עליו
,
בעבור
שנאתו
אותם;
כי
כבר
היה
זה
נזק
רב
למלך.
(ח)
והמן
נופל
על
המטה
אשר
אסתר
עליה
-
רוצה
לומר
,
כי
הוא
בא
אל
המטה
שהסבה
בה
אסתר;
כי
הסבתם
היתה
במטות.
והיה
כורע
לדבר
אליה
במטה
ההיא
שהיא
בו
,
ולזה
היה
דומה
כאלו
רצונו
לכבוש
אותה
תחתיו.
הדבר
יצא
מפי
המלך
ופני
המן
חפו
-
אחשוב
שכסו
פניו
כדי
שלא
יראהו
המלך
,
לשכך
חמת
המלך.
וידמה
שכן
היה
המנהג;
כמו
שפשט
המנהג
היום
,
שכאשר
יכעס
שר
גדול
על
איש
שהוא
לפניו
,
יצוה
שיסירוהו
מלפניו.
הלא
תראה
כי
המלך
קם
בחמתו
ממשתה
היין
(ראה
לעיל
,
ז)
להפרד
מראיית
המן
לשכך
חמתו.
ומזה
גם
כן
חוייב
בראותם
חמת
המלך
עליו
,
שיכסו
פניו
כדי
שלא
יראהו
המלך.